בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניצולת השואה שעבדה במשרד של אייכמן

וולי צימט (1918-2013), ששרדה את אושוויץ, כתבה מתכונים ללחמניות ולעוגות דבש על דפי תעמולה נאציים שמצאה ברחוב. "אכלנו עם המחשבות" סיפרה

תגובות

"ביום שחזרתי לפראג חיפשתי את אוואלד אצל כל המכרים", סיפרה וולי צימט. “שאלתי עליו וקיבלתי תשובות מתחמקות, עד שמישהו אמר לי את האמת. הכל התמוטט בי. פצע זה לא הגליד. חזרתי, אבל בלי אוואלד. לא היה לי בית".

עדותה פורסמה בתערוכה "כתמים של אור – להיות אשה בשואה", שמוצגת באתר האינטרנט של "יד ושם". היא נולדה ב-1918 בצ'כיה וגרה בפראג עם בעלה אוואלד. עם הכיבוש הגרמני היא נשלחה מטעם הקהילה היהודית לשמש פקידה ב"משרד הגרמני לענייני הגירת יהודים”, שנוהל על ידי אדולף אייכמן ויד ימינו הנס גינתר.

“אייכמן היה בא לביקור מדי פעם. הוא היה שם הרבה אחרי יולי 1939”, סיפרה לימים. באחד מביקוריו, ב-1940, גינתר הורה לעובדי המשרד לרמות את אייכמן, כדי לרצות אותו. "בכל יום היתה צריכה לבוא מכסה קבועה של אנשים. כאשר נודע שאייכמן צריך לבוא גינתר חשש, וביקש מאנשי הקהילה שידאגו להביא באותו יום מספר גדול של אנשים, אפילו עם תיקים ריקים. ואכן, באותו יום עמדו כמה מאות אנשים לפני מרכז ההגירה. איייכמן בא והיה מרוצה כשראה שם אנשים. הוא לא בדק ולכן לא גילה שהאנשים עמדו עם תיקים ריקים", סיפרה.

את שגרת היום-יום במשרד להגירה תיארה כך: "בכניסה לבית היה איש ס"ס. לפעמים, כשלא היה לו מצב רוח טוב, היה מרביץ לאנשים וצועק עליהם. האנשים נכנסו קודם לחדר שלנו, בדקנו אותם, הרגענו אותם, והם המשיכו לחדרים האחרים, שם ישבו פקידים צ'כיים... בחדר האחרון ישבו אנשי ס"ס ונציגי הגסטאפו. משם האנשים הלכו לביתם. חלקם נקראו לשוב, ואחר כך קיבלו את אשרת היציאה. כל מי שנסע אולץ להשאיר הכל, חוץ ממטען שקטן של כמה קילוגרמים שהורשה לקחת איתו. גם את הדירות היו צריכים למסור".

ביולי 1943 היא שולחה עם בעלה ואמה למחנה טרזנשטאט. באוקטובר 1944 נשלחה משם עם אמה לאושוויץ-בירקנאו. אמה נרצחה. ואלי עברה את הסלקציה ושרדה. בהמשך נשלחה למחנות באוסטריה.

בתערוכה ב"יד ושם" מוצגים מתכונים שכתבה וולי בשואה על גבי דפים בגרמנית שמצאה ברחוב. על חלקם הופיעה תמונתו של היטלר ודברי תעמולה נאציים. "אחרי יום עבודה.... היינו מאוד עייפים ואני הייתי כותבת על האוכל, מה שמישהו אמר שזה הכי טוב; אכלנו עם המחשבות; כתבתי משהו שאחרים אמרו על אוכל – מתכונים. כל הלילה כתבנו על אוכל; כתבתי על כל מה שמצאתי ברחוב", סיפרה.

יד ושם

בין היתר, נמצאים שם מתכון לעוגת דבש ומתכון ללחמניות. "לאפות בתנור חם, ובזמן שהלחמניות חמות לפזר סוכר וניל”, כתבה. על אחד הדפים מודפס הטקסט הבא, לצד המתכון: "אנחנו תומכים ברייך! מול מוות והרס. אנחנו עומדים ונאבקים, דור חדש.ההבטחה שלנו: "נאמנות לפיהרר!" קריאתנו: "היו נכונים!".

וולי עלתה לארץ ישראל ב־1946, נישאה וילדה בת – יהודית. היא הותירה אחריה את בתה ושישה נכדים.
 

יד ושם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו