בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדענית הצעירה שהצילה אותנו מהפוליו

פרופ' תמר גוטליב-סטימצקי (1921-2013) הוזעקה לישראל באמצע שנות ה-50 כדי לבלום את מגפת הפוליו. "מדענית מהסוג הישן"

4תגובות

בתחילת שנות ה-50 השתוללה בארץ מגפת פוליו. מערכת הבריאות ניצבה חסרת אונים. הציבור היה בפאניקה. מי שנרתמה להציל את האומה היתה ד"ר תמר גוטליב, שנענתה לפנייתו של ד"ר נתן גולדבלום מחיל הרפואה בצה"ל. “הוא בא למעבדה שלנו באמריקה ואמר לי: 'תמר, את יודעת לגדל נגיפים. את מוכרחה לחזור ארצה'... אני הייתי מוכנה לחזור אף על פי שהיה לי כבר מקום עבודה", סיפרה לפני כמה שנים בראיון ל"הארץ".

גוטליב, ששהתה בארה"ב בהשתלמות לגידול נגיפים, יצאה מייד לבוסטון ולמדה שם את שיטת גידול הפוליו ברקמת קופים. בסוף 1955 היא חזרה לישראל, והיתה שותפה עם גולדבלום וג'ורג' מילר להקמת המעבדה בבית החולים דג'אני ביפו, שם פותח החיסון לפוליו. בינואר 1957 החל מבצע החיסון הראשון של פוליו בישראל. "בזכות המעבדה שלנו נעצרה מגפת הפוליו בארץ בשנות ה-50”, אמרה ל"הארץ".

היא נולדה בצפת ב-1921 להורים שעלו לארץ ישראל מאוקראינה כחלוצים בעלייה השלישית. היא נהגה לספר שבתור ילדה דיברה ערבית "אולי אפילו לפני שדיברתי עברית". תחילה המשפחה התגוררה בגליל, ונדדה בין טבריה, עפולה, נצרת וראש פינה. אביה היה אחראי על רשת הטלפונים שהוקמה שם על ידי המנדט הבריטי, והיה יוצא לשטח מדי יום רכוב על סוסתו וחוזר עם ערב הביתה.

מסע תענוגות

מילדותה זכרה במיוחד את החופשות בהן בילתה בתל אביב. “אבא, שהיה פקיד בממשלת המנדט, היה מקבל פעם או פעמיים בשנה כרטיסים לו ולמשפחתו במחלקה השנייה של הרכבת לתל אביב. ואכן היה זה מסע תענוגות, אולי היחיד שהכרנו אז", כתבה לפני עשור. “אמא הכינה סל עם דברי מאכל – קציצות, עוגות שמירם ופירות למסע של כשש שעות על החלפת רכבות בראש העין".

בהמשך עברו לחיפה ולקריית חיים. היא למדה בבית הספר הריאלי בחיפה ואחר כך, בשנות ה-40, למדה ביולוגיה, מיקרוביולוגיה וכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במלחמת העצמאות שירתה בחיל המדע, “שם עסקו, בין היתר, ביצירת חומרים כימיים למלחמה", כפי שסיפרה ל"הארץ". לאחר המלחמה סיימה דוקטורט במיקרוביולוגיה ובתחילת שנות ה-50 התקבלה למכון ווירולוגי בפילדלפיה, להתמחות במחקה נגיפים.

פרופ' אברהם יניב מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב היה הסטודנט הראשון שכתב אצלה עבודת דוקטורט. “תמר היתה מהדור המייסד של התחום הזה. היא החלה ללמד באוניברסיטת תל אביב ב-1960 במחלקה למיקרוביולוגיה. זה היה תחום לא ידוע. הכל היה בחיתוליו וראשוני. אפילו מעבדות לא היו, אז היא הביאה ציוד, מבחנות, וירוסים ותרביות מהמכון לנגיפים ביפו", אמר.

בהמשך, כשקיבלה לידיה את ניהול המעבדה, היא איפשרה לתלמידים לעסוק שם במחקר, אף שהיתה זו מעבדה לבריאות הציבור של משרד הבריאות. משם עברה המעבדה לתל השומר והפכה למעבדת הנגיפים המרכזית של ישראל. “תמר פיתחה את המעבדה כך שתוכל לתת תשובה כמעט לכל נגיף שמופיע בארץ וצריך לזהות אותו", אמר פרופ' יניב.

"היא היתה מדעית מהדור הישן. היא היתה יושבת כל היום וקוראת. תמיד היתה מעודכנת. כל כולה היתה נתונה במחקרים שלה", הוסיף. "גם כשהיתה בבית חולים, לא מזמן, היא ביקשה שאקנה לה ספרים ואביא לה מאמרים בווירולוגיה. היא דעכה, אבל רצתה לשמוע".

לצד בתה, ד"ר נועה סטימצקי, הותירה אחריה שני נכדים. בעלה, הצייר המפורסם אביגדור סטימצקי, הלך לעולמו ב-1989.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו