בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

ארכיאולוג בריח ארץ ישראל ההיסטורית

ד"ר דוד עמית, גיבור מלחמת יום כיפור, נקטף בשיאו, אך הותיר עשרות חפירות בהן חשף בתי כנסת, מקוואות, כנסיות ומנזרים. "הוא חפר הרבה, קרא הרבה וכתב הרבה יותר"

2תגובות

לפני יותר מ-30 שנה פרץ ויכוח בבית ספר שדה כפר עציון סביב המשך החפירה בחורבת בריכות, סמוך למגדל עוז. לאחר שהתברר כי במקום לא נמצא בית כנסת עתיק, אלא מנזר ביזנטי, היו קולות שדרשו להפסיק את החפירה.

דוד עמית, אחד החופרים באתר, התעקש על עמדתו, שחפירה ארכיאולוגית היא מדע טהור, ואסור לרותמה לשאיפות פוליטיות או דתיות. בסופו של דבר עמדתו התקבלה והחפירה נמשכה כסדרה.

כזה היה דוד כארכיאולוג וכאדם: דעתן, מקורי, חכם ובעל כושר שכנוע אדיר. "הוא חרש לבדו את תלמי מחשבתו, עשייתו ותפיסת עולמו תוך שהוא מקשיב לכולם אך בוחר את דרכו ללא כל התבטלות כלפי אחרים וללא מחויבות למה שהיה בעבר, למוסכמות חברתיות וללחץ חיצוני", כתב ד"ר עוזי דהרי, סמנכ"ל רשות העתיקות, שבה עבד עמית.

עמיתיו מספרים כי הוא "נולד ארכיאולוג", משום שעסק במקצוע בפועל שנים רבות לפני שלמד ארכיאולוגיה. בחודש מארס הוא הלך לעולמו בתום מאבק בן שנתיים במחלה. "בשיא הפוריות שלו ובשיאה של העשייה המחקרית הוא נלקח ונקטף מאתנו", אמרה חנה, אלמנתו.

עמית נולד בקיבוץ בארות יצחק בנגב בסוף 1947. אמו עלתה לישראל מהולנד ואביו מגרמניה. תחנות חייו עברו בהמשך בוילהלמה – כפר עטרות של היום; כפר פינס; כפר עציון; וירושלים.

הוא היה אחד מבכירי הארכיאולוגים הקלסיים בארץ בזכות ידענותו המופלגת, ההיגיון, יכולת הניתוח המופלאה והידע הרב במקורות הכתובים ובעיקר ביהודיים. "ההיסטוריונים נוהגים לחלק את הארכאולוגים לשני סוגים – לחופרים ולחופרים שהם גם קוראים. דוד היה הנציג המובהק של הקבוצה השנייה: הוא חפר הרבה, קרא הרבה וכתב הרבה יותר", אמר דהרי.

מחקריו הארכיאולוגיים של עמית ועשרות החפירות שערך הקיפו את כל אזוריה הגיאוגרפיים של הארץ ואת כל הנושאים בהם עוסקת הארכיאולוגיה הישראלית: בתי כנסת עתיקים בדרום הארץ ובצפונה, מערכות מים במדבר, כלי אבן, מקוואות, מערכות מסתור, גתות, מחצבות, כנסיות ומנזרים, דרכים עתיקות ואמנות יהודית.

גם בחו"ל הוא פעל. לפני עשור הוזמן לחשוף בית קברות יהודי מימי הביניים בארמניה. הוא היה שותף לאיתור 40 מצבות. על תשע מהן היו אותיות עבריות. מצבה אחת ריגשה אותו במיוחד: מצבה של ילד בשם צבי, שאביו עיטר בשלל פסוקים ומדרשים "כמוצא לשברון לבו", כדברי עמית. לצד זאת, היה גם יועץ בחפירות בבית כנסת בלבוב.

חזר כגיבור

לצד הקריירה כארכיאולוג עמית היה גם לוחם אמיץ. ב-1969 הוא השתחרר משירות סדיר סוער, כמפקד בגדוד 50 - גדוד הנח"ל המוצנח. ביום כיפור האחרון פירסם ב"הארץ" קטעים מיומן שניהל במלחמת ההתשה.

בהקדמה הוא כתב על תקופה זו: "השתתפתי במלחמת ששת הימים בקרבות סיני, ולאחר המלחמה פעלנו הרבה בבקעת הירדן. חווינו את המיקושים וההפגזות הראשונות בדרכי הפטרולים שנסללו אז לראשונה לאורך הירדן, והשתתפנו במרדפים הראשונים אחר חוליות מחבלים שחדרו מעבר לירדן. בפעולת כראמה כבר הייתי קמב"ץ גדודי, ואחרי המרדף שנערך כמה חודשים מאוחר יותר, ובו נהרגו המג"ד משה פלס (סטמפל'ה), סגנו דורון גכמן ועוד שלושה לוחמים, הוטלה על כתפי הצרות, כתפי נער בן עשרים, האחריות לנהל את הגדוד לאחר נפילת מפקדיו עד שהגיעו ממלאי המקום. לאחר עוד כמה חודשים בבקעה הלוהטת מחום ומאש השתחררתי וחזרתי לקיבוץ".

ממלחמת יום כיפור חזר דוד כגיבור. על מעשיו בעיר סואץ ב-24 באוקטובר 1973 קיבל את עיטור המופת על "אומץ לב, תושייה וכושר מנהיגות". עמית היה אז מ"מ בדרגת סרן. לאחר שכל המפקדים הבכירים נפצעו, הוא נטל לידיו את הפיקוד על הכוח הנצור במשטרה שבעיר סואץ, אירגן את ההגנה כל היום, ופיקד על חילוץ הכוח מהעיר בלילה.

"גיבור המלחמה חזר להיות מדריך בספר שדה כפר עציון. הוא התגלה כאיש צנוע, ענו, איש שטח נפלא, שמחוזותיו הם הגבעות, העמקים, השבילים והאתרים של הרי יהודה", סיפר פרופ' עמיחי מזר, שבתחילת שנות ה-70 היה הארכאולוג הראשון של בית הספר. בהמשך ניהל עמית את בית הספר, ערך מחקרים ראשונים בידיעת האזור ויזם חפירות ארכיאולוגיות בשטח.

את הדוקטורט בארכיאולוגיה כתב באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך השנים הוא אירגן כנסים משותפים לאוניברסיטה העברית ולרשות העתיקות, שהציגו את החידושים בתחום. לצד זאת, ערך וכתב ספרים ופירסם כ-180 מאמרים "מהם עולה ריחה של ארץ ישראל ההיסטורית", שפי שכתב פרופ' מזר.

עד לשנים האחרונות שירת בהתנדבות ביחידת ההיסטוריה של צה"ל, ועסק, בין היתר, בתיעוד הפינוי מגוש קטיף. “אנשיו הלכו שבי אחר האישיות שלו והשילוב בין קשיחות כאיש צבא ובין הרגישות הגדולה מאוד לאנשים, לשירה ולאמנות", סיכמה חנה. הוא הותיר אחריו את רעייתו חנה, חמישה ילדים ו-11 נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו