בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

כמו גיבור יהודי עתיק

דוד חבקין (1930-2013) הקדיש את חייו להעלאת יהודי ברית המועצות. הוא לא נרתע גם אחרי שנזרק לכלא. בהלווייתו כונה "משה של יציאת רוסיה"

תגובות

בהלווייתו של דוד חבקין בלטו ותיקי המאבק לעלייה מברית המועצות. כסופי שיער, חלקם מתקשים בהליכה, הם באו עם ילדיהם הצברים, כדי ללמדם על האיש שבזכותו הגיעו לישראל. “משה של יציאת רוסיה", כינו אותו.

חבקין הקדיש את חייו למאבק להעלאת יהודי רוסיה לישראל. תוך סיכון אישי רב ובלי פחד הוא ארגן התאספויות המוניות של יהודים ליד בית הכנסת המרכזי במוסקבה, נסע מעיר לעיר בברית המועצות והביא את בשורת ההתעוררות ליהודי רוסיה.

על המאבק הוא שילם מחיר כבד: בין 1958 ל-1963 הוא ישב בכלא הסובייטי בגין הפצת תעמולה ציונית. ב-1969, כשהרוסים הבינו שהנזק שהוא גורם להם במוסקבה גדול מדי, הותר לו לעלות לישראל.

הוא נולד ב-1930 במוסקבה למשפחה יהודית בעלת תודעה לאומית חזקה. “רעיוני כבר אז היה לרכז את היהודים בברית המועצות, וליצור קשרים בין כל היהודים בערים ברחבי המדינה. כשביקרה גולדה מאיר בבית הכנסת באנו גם אבי ואני. הדחיפה הראשונה היתה לפתוח במאבק נגד התבוללות", כתב לימים.

ב-1954 התחיל להגשים את חזונו ואירגן קבוצות של מאות צעירים שנפגשו באזור בית הכנסת הגדול במוסקבה לשיחות ולפעילויות שונות. בסתיו 1958 התכנסו בראש השנה ובשמחת תורה במוסקבה כאלף יהודים. חבקין עמד בראש עם דגלון ישראלי על דש בגדו.

בהמשך ביקר גם בגיאורגיה שם נפגש עם יהודים ודיבר עמם על הצורך בעלייה. שירותי הביטחון הרוסיים עקבו אחריו. ידידיו ניסו להזהירו, אך השליח ששלחו לגיאורגיה פספס אותו. כששב למוסקבה הוא נעצר.

ארגון ציוני מחתרתי

בחיפוש בביתו הוחרמו כרכי האינציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית, תצלומים מפסטיבל הנוער, תצלום ישן של הפגנת תמיכה בגולדה מאיר שנערכה במוסקבה ב-1948 ורישום של נאום של נחום גולדמן באנגלית. החוקרים ביקשו לדעת "איך הקים ארגון ציוני מחתרתי". החקירה נמשכה חצי שנה והובילה למשפט, שבסופו נידון לחמש שנות מאסר במחנה עבודה.

אלה לוי, שהיתה פעילה ציונית ברוסיה, פגשה אותו ב-1967. "דוד היה איש נמוך, מוצק ורחב כתפיים, בשנות ה-40 לחייו. הוא נראה בעיני כמו גיבור יהודי עתיק", כתבה בזיכרונותיה.

המפגשים עם חבקין השפיעו עליה מאוד. “לפגישותינו השבועיות היה מגיע עם קלטות של מוזיקה יהודית. למרות פער הגילים בינוני תמיד שמח להצטרף אלינו בשירה ובריקודים. הוא האמין כי בנו, הדור הצעיר, טמונה התקווה לתחיה היהודית ברוסיה", נזכרה.

"אנו יכולים לסמוך רק על עצמנו. ישראל חזקה דיה כדי להגן על עצמה", אמר לה. "לנו, העם הנרדף והאומלל, יש היום מדינה וצבא משלנו, והצבא הזה מנצח במלחמות נגד תוקפיו. אילו רק ידעו לוחמי גטו ורשה שמותם לא היה לשווא, אולי היתה להם בכך מעט מן הנחמה. מה שצריך להדאיג אותנו הוא העובדה שאנחנו עדיין לא נמצאים בישראל וכי אין אנו יכולים להשתתף בהגנתה ובבניינה. כדי שהחלום שלנו יתגשם עלינו להיות חזקים כאן – כמו שהישראלים חזקים שם".

כששאלה אותו מה עליה להשיב לק-ג-ב אם תיחקר, השיב לה: "תגידי את האמת, שאת רוצה לעלות לארץ ישראל. זכרי תמיד שזאת זכותך המלאה. עליך להשתחרר מן ההרגשה שאת עוברת עבירה כלשהי. החופש לבחור את מקום המגורים שלך ולחיות בארץ שבה עמך חי – זוהי זכותו של כל אדם חופשי בעולם הנאור".

כשקיבל היתר לעלות לישראל הגיעו מאות אנשים מכל רחבי ברית המועצות להיפרד ממנו. "כולם באו להודות לו ולהשתתף בשמחתו. דירתו הצנועה התמלאה שירים, ריקודים דיבורים קולניים וצחוק רם. היו בו נשמה יתרה, לב וכוח לא רק בשבילי - אלא לכל מאות האנשים שהגיעו", אמרה לוי.

חבקין לא נראה מאושר במסיבת פרידה שלו. הוא הרגיש כחייל הנוטש את המערכה, משאיר מאחור את חבריו הרבים, את הצעירים היהודים שהדליק בחזונו ובחלומותיו ואת כל היהדות הסובייטית אשר עדיין נמה את שנתה. בארץ המשיך לסייע ליהודים מברית המועצות לעלות לישראל. הוא הותיר אחריו שני ילדים ושישה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו