אחרי מות

האשה עם האור הגנוז

המשוררת ברכה סרי (1940-2013), שנולדה בצנעא, הקימה הוצאה פרטית כדי לפרסם את שיריה. סיפורה "הקריעה" תיאר את חיי צעירה בתימן והפך אותה למפורסמת ומנודה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

לאחר שנדחתה על ידי הוצאות השירה המרכזיות, הקימה ברכה סרי הוצאת ספרים משלה, "הוצאת האור הגנוז". כך התאפשר לה לא להיכנע לדרישות של עורכים, מעצבים ומפיצים, ולעצב לבדה את ספריה בגודל של פנקס, שאפשר להכניס לכיס, להדפיסם ללא ניקוד ולכלול בהם הערות בכתב יד. ואולם, כך גם היה לה קשה יותר להגיע לקהל רחב. את ספריה מכרה דרך אתר האינטרנט שלה או בערבי שירה שערכה בירושלים.

היא נולדה בצנעא שבתימן ב-1940 וגדלה במשפחה דתית מהאליטה של הקהילה היהודית. כשהיתה בת עשר עלתה לישראל וגרה בקרית בנימין, ליד חיפה. היא למדה בבית ספר דתי וסיימה תואר ראשון בלשון ובבלשנות באוניברסיטה העברית. בין היתר, היא חקרה את לשון הנשים התימניות בראש העין.

סרי גידלה לבד את שני ילדיה. היא לא זכתה לתקציב ולתמיכה במחקר האקדמי שלה, והחליטה לכתוב שירים במקום. "כעסתי נורא וכתבתי שירים, סיפורים, מחזה", סיפרה לד"ר חנה ספרן בראיון לספר "לא רוצות להיות נחמדות" שפורסם ב-2006.

בראש העין כתבה את הסיפור "הקריעה", שמתאר את חייה של אישה צעירה בתימן. את הלילה הראשון שהיא מבלה במחיצת בעלה הזקן, שעמו נאלצה להתחתן, היא מתארת באופן מחריד. הסיפור פורסם בגיליון הראשון של "נגה", כתב עת פמיניסטי שיצא לאור ב-1980. היא כתבה בשם העט "פועה מרי-דור".

בסוף נאלצה סרי להיחשף, כשהסיפור הוצג בתיאטרון. מרגע זה, לדבריה, "כאילו הוטלה פצצה לאוויר". הסיפור הקנה לה פרסום רב, אך גם הביא רבים אחרים להחרים אותה. "בכל מקום פעילה, אבל לא שייכת לשום מקום", אמרה.

ברכה סרי

הביקורת הרחיקה לכת: גברים תימנים שלחו עצומה לנשיא יצחק נבון והפגינו נגד ההצגה. נשים רבות, מנגד, ביקשו ליצור עמה קשר. את פעילותה הפמיניסטית המשיכה בהוראת קרוא וכתוב לנשים מזרחיות.

ב-1997 חזרה לירושלים אחרי כמה שנים בארה"ב, והמשיכה לכתוב שירים. אז גם הקימה את הוצאת "האור הגנוז". היא פרסמה עשרה ספרים, בהם "שבעים שירים של שוטטות", "פרה אדומה", "עדנה", "בינה" ו-"בת יין".

"סלון מזל" בחיפה

בכתיבתה עסקה ביהדות, במזרחיות, בפמיניזם, במחאה חברתית, במעמד האישה ובמקומה בקהילה התימנית בירושלים, בשמאל ובקשיי היום-יום. שיריה משלבים לשון עכשווית בטקסטים מקראיים ומדרשים.

המשורר מתי שמואלוף כתב בבלוג שלו, כי לסרי "שפה פמיניסטית מזרחית", אשר "התחמקה מכל המבנים שדיברו ב'אשכנזית' ובמקומה העמידה מבנה שפירק את הקשר שבין הטריטוריה, השפה, הלאומיות והגבריות".

את הערב בו הופיעה סרי, בהזמנתו, ב"סלון מזל" בחיפה, לפני כמה שנים, הוא זוכר היטב. "היא החזירה אותנו לעולמות רחוקים, כמו למשל עולם הנשים המופרד בתימן, שבו הן הכינו סחוג ובכו על מר גורלן", כתב. לדבריו, ברכה "דיברה על השחיקה בחיי הנשים עד היום ולאחר מכן עברה לפן פואטי-ספירטואלי... ונגלתה לנו שירה מעולם של סוד".

שירים מספריה של סרי הוקראו מעל במות בהפגנות חברתיות אל מול אלפי בני אדם. שירתה נכללה באנתולוגיה של השירה המזרחית – "מאה שנים, מאה יוצרים: אסופת יצירות עבריות של יוצרים מן המזרח במאה ה-20", שיצאה לאור ב-1998 בעריכת סמי שלום שטרית.

ב-2009 היא זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים."ברכה סרי היא משוררת מתוות דרך שכתיבתה היא חתירה מתמדת תחת מנגנוני דיכוי נשיים, חברתיים ופוליטיים, ואשר כוח כתיבתה הוא רופא ומענה לאין", נכתב בנימוקי השופטים.

"בשפתה העירומה, זולת גרעין האמת אשר לה, נוגעת סרי בליבם ובמוחם של הקוראים כאילו היו היא והם - אחד. נושאיה השאובים מן המקורות היהודיים והמסורות המזרחיות, מתפרשים ומשיקים בה בעת למרחבים של זמן ומחשבה עכשוויים ומהווים מבוע של חוכמה נשית ואנושית. ברכה סרי היא דוגמה ליושרה, אמונה ותעוזה לכל אמן ואמנית באשר הם".

היא נקברה בהר הזיתים והותירה אחריה בן ובת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ