בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

לא יכולה לחיות בלי ספרים

יהודית גייגר, שהיתה חיילת בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה, הקימה בדירתה בצפת ספריית השאלה של ספרים באנגלית, שהפכה למוסד שקירב בין דתיים לחילונים

תגובות

בדירה פרטית ברחוב הראשי של צפת הקימה יהודית גייגר מוסד שהפך אתר עלייה לרגל עבור רבים מתושבי הצפון. הספרייה שלה, בת למעלה מ-30 אלף ספרים באנגלית, שירתה חרדים וחילונים כאחד, תושבי צפת ותושבי הקיבוצים באזור.

"אני לא יכול לדמיין את חיי ללא ספרים. כשאנשים אומרים לי שאין להם זמן לקרוא, אני לא יכולה להבין את זה", אמרה לפני כמה שנים בראיון לפרדי גרובר בערוץ 1. “אם אתה קורא, אתה קורא קופסאות דגני בוקר ואת ספר הטלפונים... קריאה זו ההנאה הגדולה ביותר בחיים", הוסיפה.

היא נולדה בעיר מינרל פוינט במדינת ויסקונסין בארה"ב בקיץ 1919. כשהיתה תינוקת עברה משפחתה לשיקגו. אביה, אברהם רייזל הולנדר, היה רופא אף אוזן גרון ורופא עיניים. אמה היתה עקרת בית. את האהבה לספרים ספגה בילדותה. בקייצים הלחים נהגה לשבת במרפסת הבית ולהקריא בקול קטעים מתוך ספרים. גם בלילות החורף הקרים ישבה משפחתה יחד וקראה.

משפחתה מספרת, כי את הספר הראשון קראה בגיל ארבע: הביוגרפיה של אברהם לינקולן. אהבתו של הנשיא האמריקאי לספרים השפיעה עליה, כך העידה. בהשראתו למדה גם משפטים באוניברסיטת שיקגו – צעד חריג לאישה בתקופה זו.

ב-1943, ימי מלחמת העולם השניה, הצטרפה לצבא האמריקאי, ונשלחה לאירופה: תחילה לאנגליה ואחר כך לפאריס. היא שירתה כמזכירה של גנרל, שהיה אחראי על האספקה לקראת הפלישה לנורמנדי. למשפחתה סיפרה על הרגעים המפחידים שחוותה בעת ההפצצות והירי של הצלפים הגרמניים.

את בעלה, ליאו גייגר, שהיה רב צבאי, פגשה ב-1946 כשהרצו בפני יהודי ארה"ב כדי לגייס תרומות ל"מגבית היהודית". הוא היה יליד צפת ובעקבותיו גם יהודית הגיעה בהמשך לעיר. שנים ספורות לאחר מכן הוא מת מהתקף לב, כשהיה בן 40.

ב-1953 יהודית עלתה לארץ עם שלושת ילדיהם. תחילה גרו בחיפה. ביתם הפך מוקד עלייה לרגל לדובר אנגלית. יהודית נישאה בשנית ונולד לה בן נוסף, אך זמן קצר לאחר מכן התגרשה ועזבה עם ארבעת ילדיה למיאמי, שם עבדה, בין היתר, כמנהלת אגודת ידידי האוניברסיטה העברית. לצד זאת, היא היתה פעילה בארגוני התנדבות שונים למען עולים חדשים, חיילים ומעוטי יכולת.

זה סיפוק גדול

מ-1970 היא גרה בצפת. את הספריה לדוברי אנגלית פתחה שם לפני כ-15 שנים. תחילה היא פעלה מדירתה הקטנה. בהמשך, בעזרת תרומות, רכשה את קומת הקרקע בבניין – והספריה עברה לשם. “כל מי שדפק בדלת הוזמן להיכנס ולקחת הביתה ספר. זה סיפוק גדול", אמרה. "ביום שישי בבוקר תמצאו כאן את האנשים החרדים ביותר. הם לא קוראים את הספרים הרגילים. ואפשר למצוא כאן גם את החילוניים ביותר – וכולם מתערבבים", הוסיפה. “כשמשלוחי הספרים מגיעים זה כמו תיבת אוצר", סיפרה, בהתייחסה לשקי הדואר שהתקבלו בביתה מעת לעת ובתוכם ספרים מארה"ב, אנגליה, ניו זילנד ואוסטרליה.

מרים שלזינגר, בתה הבכורה, היתה פרופ' לתרגום ומתורגמנות באוניברסיטת בר אילן, ומתה ממחלה בשנה שעברה. בנה הצעיר, אריה, היה ד"ר בחינוך וייסד את בית הספר "רעות" בירושלים, ומת אף הוא ממחלה לפני חמש שנים. בתה עליזה היא אחות בכירה ב"הדסה" ובנה יונתן, שגר בארה"ב, הוא איש מחשבים.

"הקראתי לילדיי בכל לילה בחייהם. זאת היתה בדיחה משפחתית: גם אם היו לי 20 מוזמנים לארוחת ערב, הייתי עולה למעלה ובשש דקות סיימתי להקריא להם ספר. הקראתי להם מדי יום, ואני חושבת שזה משפיע", סיפרה גייגר.

היא עצמה נהגה לקרוא ביוגרפיות. “לחיות את חייו של מישהו אחר, אני מניחה", הסבירה. במיוחד אהבה לקרוא בשבתות. “בשבת אינני עושה דבר חוץ מלקרוא. לפעמים אני גומרת 3-4 ספרים בשבת", סיפרה. “כשמישהו אומר לי שהסיבה שהוא נשאר בצפת היא הספרייה – אני מרגישה כאילו נתנו לי מליון דולר".

גייגר קיבלה את אות יקיר צפת ואת פרס הנשיא למתנדב, מידי עזר ויצמן. החודש היא מתה בשיבה טובה, יום אחרי שמלאו לה 94 שנים. היא הותירה אחריה שני ילדים, 13 נכדים -23 נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו