בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

ברח מהשואה ברכבת הטרנס-סיבירית

ד"ר דב אברון, שניהל במשך רבע מאה את בית הספר "צייטלין" בתל אביב, עלה לארץ בתום מסע מפותל שעבר בפולין, ליטא, רוסיה ויפן, וניצל בזכות חסיד אומות עולם יפני

7תגובות

בספריה הגדולה של ד"ר דב אברון היו מעל אלפיים ספרים. רק אחד מהם היה בשפת אמו, פולנית. "יהודי פולין" הוא נקרא. אברון, שהשואה היתה המאורע המכונן בחייו, בחר להתנתק מהתרבות בה גדל ומארץ מולדתו. “הצער והכאב היה גדול מכדי שאפשר יהיה להכיל אותו ואבא שמר על עצמו בשתיקה. הוא מיעט לספר על ילדותו, הוריו ושלוש אחיותיו ועל הבריחה מאירופה", ספד לו בנו, פרופ' יוסי אברון.

רוב ילדותו של אברון (לבית אברמוביץ) עברה עליו בעיר שלימים נקראה חוז'וב (קיניגסהוטה, בשמה הגרמני) בדרום פולין. אברון דיבר שלוש שפות: גרמנית עם אביו, שהיה סוחר; פולנית עם אמו, ילידת אושוויינצ'ים (אושוויץ, בשמה הגרמני); ועברית – שלמד בבית מגיל שלוש. לימים סיפר, שכשהיה בן חמש ידע לדקלם את הפואמה "המתמיד" של ביאליק בעל פה. משפחתו, בת שבע נפשות, היתה דתית-לאומית וציונית. בשעות הפנאי היה אברון פעיל בתנועת "השומר הדתי" בחוזו'ב.

הוא היה התלמיד היהודי היחיד בגימנסיה בעיר. בעדותו ל"יד ושם" סיפר: "היו מורים שעשו בחינות בשבת בכוונה כדי להכשיל אותי...חשתי באנטישמיות בעיר ובסביבה, כך שידעתי שאין לי עתיד בפולין".

ב-1936 עבר לוורשה ונרשם ללימודי היסטוריה ויהדות באוניברסיטה."הרגשתי את האנטישמיות ביתר מרץ. חיינו היו קשים מאוד. ראיתי את עתידי בארץ ישראל", אמר.
כשפרצה המלחמה, ב-1939, עבר עם משפחתו – שני ההורים, אחיו ושלוש אחיותיו – לעיר אושוויינצ'ים. בהמשך נסו מפני הנאצים בשיירת פליטים במסע רגלי לכיוון קרקוב, כשתותחים ומטוסים גרמניים מזנבים בהם. דרכיה של המשפחה נפרדו, כשדב ושמואל אחיו המשיכו במנוסה לכיוון שטח ברית המועצות. משפחתם, שנותרה בפולין, נרצחה בשואה.

המסע שלו הביא אותו לליטא, כשהוא מסתתר תחת ערמת קש בעגלה. בנקודה זו חבר סיפורו האישי לסיפור הצלה שנכנס לספרי ההיסטוריה. יהודים רבים נתקעו בליטא, בניסיון להימלט מאירופה. אלא ששערי העולם היו נעולים בפניהם ואי אפשר היה לעבור בברית המועצות ללא ויזה בעלת תוקף ליעד הסופי. בשלב מסויים, הסובייטים נתנו את הסכמתם לכך שהפליטים יעברו בברית המועצות בדרכם לקוראסאו, אי בים הקאריבי, בתנאי שיקבלו אשרות מעבר מיפן.

ד"ר זרח ורהפטיג, ממנהיגי ה'מזרחי', לימים ח"כ ושר בממשלות ישראל, פנה לקונסול היפני סוגיהרה וביקש ממנו להעניק את האשרות. למרות שממשלתו דחתה את ההצעה, החליט סוגיהרה להעניק את האשרות לפליטים היהודים שצבאו על דלתות הקונסוליה. אחד ממקבלי האשרות היה אברון. לימים קיבל סוגיהרה אות חסיד אומות עולם.

הציל מאות אנשים במכתבים מזויפים

מצויד באשרה החדשה, בקור של 40 מעלות מתחת לאפס יצא אברון עם אחיו שמואל ברכבת הטרנסיבירית למסע הרפתקני ומסוכן שכלל מסע באונייה ועבר דרך ברית המועצות, שנגחאי, יפן, דרום אפריקה, הודו ומצרים. ביפן סייע להגירת יהודים מאירופה באמצעות זיוף מאות מסמכים. "הצלחנו, על סמך מכתבים מזויפים אלה, לקבל אשרת כניסה פורמאלית לארץ ישראל למאות אנשים", סיפר אברון בעדותו ל"יד ושם".
המסע לארץ ישראל היה מפותל. "הפלגנו בתנאים קשים. האונייה עצרה בדרך במקומות רבים. בסינגפור ובסומטרה ירדנו וחיפשנו יהודים. אין מקום בעולם שאין יהודים, ובכל מקום קיבלו אותנו יפה. הוא הדין היה בבומבי", סיפר.

מסעו הסתיים במחנה המעצר בעתלית. את עבודת הדוקטורט שלו, אותה כתב בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, תירגם לספר בשם “פנקס הכשרים של קהילת פוזנא". מחקרו עסק במוסדות הקהילתיים של פוזנן במאות ה-17 וה-18 והצביע על הייחודיות שלה בנוף היהודי.

הוא היה איש חינוך. רוב שנותיו עבד בתיכון צייטלין בתל אביב, שהיה בית הספר של האליטה הדתית של תל אביב. הוא לימד שם מ-1949: ספרות, היסטוריה, תנ״ך ואזרחות. במשך רבע מאה, בין השנים 1957 ל-1982, הוא ניהל את בית הספר, שהצמיח אנשים רבים בעלי שם. הוא הותיר אחריו את בנו יוסי, בתו אלי, חמישה נכדים וארבעה נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו