בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת עוזי בר־צור, גיבור מלחמת סיני שחילץ פצועים תחת אש

במבצע קדש התנדב בר־צור לשרת כנהג מ"פ ופינה עשרות פצועים מטנקים שנפגעו. על מעשיו הוענק לו עיטור הגבורה. ביום שישי מת בגיל 80

15תגובות

עוזי בר־צור, בעל עיטור הגבורה על חילוץ ופינוי פצועים תחת אש במלחמת סיני, מת ביום שישי בגיל 80, ונקבר ביום ראשון בהר הרצל.

ב-1956, במבצע קדש, כשעבד כנהג משאית ב"סולל בונה", גויס כלי הרכב שלו ללחימה. בר־צור התבקש למסור אותו לחטיבה 27 בחיל השריון תחת פיקודו של חיים בר־לב. כשהגיע, גויס להיות הנהג של המ"פ. כשהתקרבו לעבר רפיח נפתחה עליהם אש ובר־צור החל לחלץ את הפצועים.

בדברי ההסבר לקבלת עיטור הגבורה, ב-1973, נכתב כי "במבצע קדש, הגיע רב"ט עוזי בר־צור לגדוד, כנהג מתנדב לרכב. בעת הקרב דרש שיטילו עליו תפקיד. מפקד הפלוגה קיבלו כנהג לג'יפ שלו. ברגעים הקשים של הקרב נפסק הקשר בפלוגה. רב"ט עוזי בר־צור התרוצץ בשטח להעביר את הוראות מפקד הפלוגה, תחת מטר כדורים ופצצות והמשיך בזאת גם לאחר שהג'יפ נפגע מכדורים. תוך חירוף נפש פינה פצועים והעבירם למקום הפינוי. לאחר שמכוניתו יצאה מכלל שימוש לקח ג'יפ אחר, חזר במהירות והמשיך בהעברת הוראות ופינוי פצועים".

בראיון לאלוף־משנה במיל' שאול נגר, שפורסם באתר "יד לשריון", סיפר בר־צור לימים:"היה ערפל ולא ראינו בדיוק לאן אנחנו נוסעים. ידענו את הכיוון הכללי, ירדנו מהכביש ימינה לעבר המוצבים. המ"פ עזב את הג'יפ ועלה לזחל"ם ופלוגת הטנקים נקלעה למוצב הנ"ט. אני המשכתי לנסוע בג'יפ אחרי המ"פ. חשבתי: 'פה תהיה חגיגה' וכדאי להיצמד לזחל"ם שלא אחטוף... אני לא איבדתי את העשתונות, כי קיבוץ רמת רחל שבו נולדתי וגדלתי, ידע הרבה צליפות ויריות ונפגעים במהלך מלחמת העצמאות. התחלתי לחלץ פצועים מהטנקים שנפגעו. אחד מהם היה סג"ם טוביה רביב, מ"מ טנקים. השכבתי אותו על מכסה המנוע של הג'יפ. בדרך אספתי עוד נפגעים והסעתי אותם אל מחסה מאחורי גדר של סברס”.

יד לשריון

"בנסיעה השלישית חטפתי פגיעה במנוע והג'יפ יצא מכלל שימוש. הלכתי ולקחתי את הג'יפ החדש של הסמח"ט, הגבוה הזה מרחובות, וחזרתי לאסוף פצועים. נראיתי אז צעיר מגילי ואני שומע: 'יש פה ילד אחד, משוגע, הולך ובא הולך ובא הולך ובא'. זו היה החינוך שקיבלתי בקיבוץ, לעזור, לתת, לקחת אחריות. זהו, תוך שעה־שעתיים הכל נגמר...אחרי הקרב רצנו קדימה ובינתיים, מטוסי חיל האוויר שלנו ירו עלינו ורק בנס לא נפגע איש. כנראה שלא הספיקו לדווח לחיל האוויר, ואנחנו חטפנו מהמטוסים שלנו. אני זוכר שנאבקתי ונופפתי להם בידיים, פלטתי קללה עסיסית וחשבתי: 'בקושי יצאנו מהגיהינום המצרי ועכשיו היהודים מנסים להרוג אותנו'", הוסיף.

בהלוייתו של בר־צור, אמר אלוף משנה במיל' רביב: "ביוזמתך האישית בלבד, התרוצצת בשדה הקרב ופינית עשרות פצועים, בדהירה בין הפגזים, וכך הגעת אליי. הייתי שחור מהפיצוץ בטנק שלי, ולמזלי אחד מחברינו, שישב בין הפצועים הרבים על הג'יפ, הכיר אותי וצעק לך "עצור, זה טוביה!". ואתה עצרת לשנייה עד שקפצתי על הגלגל הרזרבי שהיה מורכב בצד הרכב, בשכיבה על הבטן, הידיים והרגליים כמעט נגעו בקרקע, ואחד מהפצועים על הגי'פ תפס לי בחגורה שלא אפול מהגלגל. המשכת בדהירה עד התאג"ד. אחרי שהורדת אותנו חזרת מיד לסיבובים נוספים, עד שחטפת צרור כדורים ברדיאטור והג'יפ שבק חיים. הסתכלת סביבך וגילת לא רחוק ג'יפ צבאי בשטח, של סגן מפקד החטיבה סא"ל ברוך בר־לב (בורקה), שעמד מספר מטרים בצד הג'יפ והסתכל עם משקפת על הקרב. "השאלת" - גנבת - ממנו את הג'יפ מבלי לבקש את הסכמתו, כדי שתוכל להמשיך לפנות פצועים. הסמח"ט השתולל מכעס והבטיח להעמיד אותך לבית דין צבאי, אך אחרי ששמע על מעשיך, בית הדין הצבאי הפך להמלצה חמה מכל החטיבה להעניק לך את אות הגבורה. אני זוכר שהיתה בעיה איך לגייס אותך רטרואקטיבית, כדי שאות הגבורה יוענק לחייל, שהרי את כל מעשיך עשית כאזרח. כך הכרנו. מרגע זה היינו ביחד בכל מבצע או מלחמה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו