בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

היהודי מקהיר שהצחיק את הערבים

מוריס שמס (אבו פאריד) עבד במשך שנים במחלקת הבידור של קול ישראל בערבית. התוכניות שערך היו פופולריות מאוד בקרב השכנים

7תגובות

מוריס שמס, המוכר בכינויו הספרותי-אמנותי "אבו-פאריד”, היה ממונה על תוכניות הבידור בקול ישראל בערבית. “תכניותיו פופולריות מאוד, בישראל ובארצות ערב – זה כמעט שאינו מצריך אימות לאור כל האימותים הקיימים", נכתב עליו ב"דבר" ב-1964.

אחת מהן היתה "תיבת נוח" – תוכנית של 12 ערבים מנצרת - מוסלמים ונוצרים – שעסקה בחיי היום יום של הערבים הישראלים. אחד מהם היה "אבו טרפיש" – הפלח הישיש, שהתלבט בבעיות הזמנים החדשים, לחם בקנאות בעד הישן, אך בסופו של דבר נהנה אף הוא מהכביש, מהמרפאה ומהרדיו. את בנו בחר לשלוח ללימודים באנגליה.

הפופולריות של תוכניות הבידור של קול ישראל בערבית הטרידה את שכנותיה של ישראל, שחששו מבריחת המאזינים לרדיו הציוני. "ומה עשו הירדנים, אתה חושב? זה זמן רב מנסים הם לגבש תוכנית בידור שתתמודד עם 'תיבת נוח' שלנו ולא עלה בידם", סיפר שמס ל"דבר".

"לפני חודשיים פשוט סחבו, אם להתבטא בעדינות, את הנעימה המשמשת אות התוכנית שלנו, והצמידו אותה בראש תכנית בידור שלהם", קבל. "כיום מנגנים את הנעימה הזאת בכל חתונה ומסיבה בירדן. איך הגיע השיר לחתונה הכפרית – ישירות מהאזנה לנו, או אחר הגניבה הספרותית של הרדיו הירדני? היינו הן. העובדה קיימת", סיכם.

הוא נולד ב-1930 בקהיר, שם השלים את לימודיו התיכוניים. בצעירותו התקרב לסופר מוראד פראג' – אחד היוצרים היהודיים-מצריים הבולטים שפעלו במאה שעברה. "פראג' היה המורה הרוחני שלו, שהראה לו את הדרך. ביתו היה ביתו השני. הוא נהג לשבת אצלו שעות, לקרוא ספרים ולדבר", סיפרה בתו, רינה.

הוא כתב בעיתונים שונים במצרים וב-1951 עלה לישראל עם אשתו עליזה ובנו הבכור. כאן הגשים את חלומו ועבד במשך עשרות שנים ב"קול ישראל" בערבית וכתב מאות תסכיתים לרדיו. לצד זאת, הוא היה חונך אישי לערביסטים רבים ברשות השידור ובשירות המדינה. אחת מתלמידותיו סיפרה השבוע: “הוא לא לימד שפה, אלא תרבות. הוא פתח לנו צוהר לנפש האדם במצרים באמצעות סיפורים, מחזות ובדיחות".

יצחק שניבוים, שלמד אצל אבו פאריד ותירגם כמה מסיפוריו, הוסיף: “בשנות ה-50, ה-60  וה-70, לפני שהיו אלטרנטיבות כמו אלג'זירה ורדיו מונטה קרלו, קול ישראל בערבית היתה המקור המוסמך והמהימן ביותר לכל ערבי במזרח התיכון. שיעורי ההאזנה היו פנטסטיים והיה להם את המשדר החזק ביותר בישראל – שאמור היה להגיע לכל המזרח התיכון".

לצד פעילותו בקול ישראל בערבית הוא פירסם גם קובץ סיפורים מהוויי יהודי קהיר ("שיך שבתאי וסיפורים אחרים משכונת היהודים", 1979), קובץ שירים בערבית ספרותית, בו קידם בהתרגשות את הנשיא סאדאת ותהליך השלום בין ישראל למצרים (“שבע שיבולים צנומות", 1989), ובו כ-40 שירים העוסקים במוסר, חברה ופוליטיקה, תוך שימוש במוטיביים תנ"כיים. ספר שלישי פרי עטו, “נכדתה של נפרטיטי", ראה אור ב-2010 והיה מעין אוטוביוגרפיה.

הוא הותיר אחריו שני בנים, בת, עשרה נכדים ושלושה נינים. בן נוסף שלו נהרג בתאונה בצעירותו. הוא נקבר לצד רעייתו בנהריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו