בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

אמונה בלב ככוח להתגבר על הבלתי-אפשרי

פרופ' שרה הלפרין, חוקרת ספרות, התפרסמה בזכות ספריה על אריסטו. כשקיבלה את אות יקיר ירושלים, אמרה כי הביטחון בימים טובים עזר להתמודד עם ימים קשים

תגובות

לפני 30 שנה, כשאמה של פרופ' שרה הלפרין מתה, כתבה בתה שיר לזכרה. "נעצר המחוג האחרון בשעון. נשתתק לב דווה. וחדל לפעום. ושקט נורא מתחיל לזחול לעצבים, עת אמא נישאה למנוחת עולמים. וכל שהיתה ועשתה בעודה הפך מעתה לאגדה”. בתה של פרופ' הלפרין נזכרה לאחרונה בשיר הזה – אחד מעשרות שירים שכתבה - בעקבות מותה.

פרופ' הלפרין נולדה בירושלים לאליעזר זאב וציפורה רוסטובסקי. אביה, שהיה מצאצאיו של הגאון מווילנה, היה רב בישיבת "עץ חיים". אמה, לבית לפידות, היתה בת למשפחת תלמידי חכמים וסוחרים שעלו לארץ ב-1913 מרוסיה הלבנה. הלפרין גדלה בחיפה. היא למדה בחיפה בבית הספר היסודי הדתי, שאביה הקים, ואחר כך בתיכון הריאלי. בגיל 17 עברה לירושלים ללמוד בסמינר למורות "מזרחי" ובאוניברסיטה העברית, שם כתבה דוקטורט בספרות בנושא "התפיסה המבנית בתורת הטרגדיה האריסטוטלית". על עבודתה זו זכתה בפרס ע"ש לאה גולדברג ב-1973. באוניברסיטה פגשה סטודנט לפיסיקה שעתיד להיות בעלה: פרופ' אברהם הלפרין. לימים הוא היה פיסיקאי בעל שם באוניברסיטה העברית. ב-1945 הם נישאו.

היא היתה מורה במוסדות מכובדים רבים, בהם בית הספר שפיצר, תיכון "אוולינה דה-רוטשילד", סמינר "אפרתה", תיכון הגימנסיה "רחביה" בירושלים ואוניברסיטת בר אילן. הרב פרופ' יגאל שפרן, שהכיר אותה כשלימדו יחד בתיכון "אוולינה דה רוטשילד", ספד לה: "תמיד היא הייתה עם ספרים או עם תיק ביד, משדרת מכובדות של מורה משכילה ויודעת ספר, מורה אשר שקדה היטב על מה שהיא הולכת ללמד עתה, מתוך רצינות ומודעות מוחלטת לשליחותה, אך עם תשומת לב לכל מה שנאמר לה בלכתה בדרך.

מורה אידיאלית

"היא הייתה מורה לספרות אידיאלית: הן הספרות נועדה לעורר באדם את עומק עולמו, להעמיק את רגשותיו. היא לקחה משימה זו בכובד ראש וכמעט בהילה של קודש. היא מילאה את ייעודה זה ברצינות גמורה כשהיא מקדישה לו את מיטב כישוריה. בסגולותיה הנאצלות כאישיות, כמורה וכחוקרת היא הצליחה לרומם את נפש שומעיה ולנסוך בהם אצילות ועמקות".

הלפרין כתבה חמישה ספרים, בהם “ד"ר בירם וביה'ס הריאלי" (1970); "שד"ל והתנגדותו לרמב'ם”; ו-"על הפואטיקה" של אריסטו; לצד זאת, היא כתבה עשרות שירים ומאמרים. על עבודותיה זכתה בפרסים, בהם פרס קלוזנר של העיר תל אביב ופרס ברנשיין לביקורות מטעם התאחדות המו"לים.

ב-2002 קיבלה את אות "יקירת ירושלים" על תרומתה לחינוך ילדי העיר ומוריה. "המורים שזכו להדרכתה יצאו נשכרים לא רק בידע מקצועי רב, אלא גם בתחושה של ייעוד ושליחות”, נכתב בדבר ההסבר שנלוו לקבלת האות. “ספריה משמשים כספרי יסוד בלימודי מחלקות שונות באוניברסיטאות בארץ... יותר מ-150 המאמרים שפרסמה משמשים חומר להעמקת ההבנה של היצירות הנלמדות", נכתב.

בנאום שנשאה בטקס קבלת התואר, בעיצומה של האינתיפאדה השניה, אמרה: "במשך שנות חיינו כאן, חווינו ימים קשים של התנכלויות ופיגועים, מצור ושחרור. מעמידת התושבים במשך השנים, ובמיוחד בתקופת מלחמת העצמאות, אפשר ללמוד גם לגבי ימינו. יש המנסים לערוך הקבלה בין המצב בירושלים היום, לזה שהיה אז. אמנם עמידתם האיתנה של תושבי העיר משותפת לשתי התקופות. ובכל זאת, ההבדל עצום. למרות הימים הקשים העוברים עלינו היום, מצבנו עכשיו טוב לאין שיעור. אני זוכרת איך אז, מצאנו את עצמנו פתאום בעיר נצורה, מנותקת מכל חלקי הארץ ומופגזת יומם ולילה, ללא אספקה. בלי אוכל ומים, בלי חשמל ודלק, כששריקת הפגזים שנורו ללא הפוגה נשמעת כמנגינת קטל מאיימת בכל חלקי העיר. הסכנה ארבה לכולם. חברים, קרובים, מכרים נפגעו, נפלו ברחובות ולא קמו. אמהות צעירות התמודדו לבדן עם חרדות ודאגות לתינוקות ולפעוטות, שנשארו ללא השגחה בבתים מופגזים, בשעה שהן נאלצו לעמוד בתורים ארוכים לשאיבת מים בדליים מבור השכונה ולהשגת תלושים לכמה פרוסות לחם. לפעמים אני תוהה: איך עברנו את התקופה ההיא? אז לא הייתה מדינה. לא היה צבא מסודר. לא היה כמעט נשק. אבל התחליף לנשק החסר - היה אל"ף-בי"ת, ראשי תיבות ל: אין ברירה. ו"נשק" תחליפי זה עבד. הוא חיזק את האחדות בעם ויצק אמונה בלבבות. הוא נתן כוח להתגבר על מה שנראה כבלתי-אפשרי, הוא ריפה (בה"א) את הפחד וטיפח את הביטחון שעוד יבואו ימים טובים יותר. והם באו. ירושלים נבנתה מחדש מן הפגיעות וההריסות, התרחבה והתבססה בכל התחומים: בבניין ובתעשייה, בכלכלה וברפואה, בתרבות ובחינוך, ובשירות הציבורי על כל שלוחותיו".

בעלה מת ב-2009. היא הותירה אחריה בן, בת, שמונה נכדים ו-11 נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו