בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

מותו של התליין הספרותי

מרסל רייך רניצקי, “אפיפיור הספרות הגרמני", חב את חייו לשפה הגרמנית: כיהודי פולני, שגורש מברלין לגטו ורשה, הוא תירגם את פקודות ההשמדה של הנאצים לשפתם של היהודים. אחרי המלחמה שב לגרמניה, והפך למבקר הספרות החשוב ביותר שלה

18תגובות

"אני לא מדבר אליכם היום כהיסטוריון אלא כעד ראייה. וליתר דיוק: כניצול מגטו ורשה", כך פתח מרסל רייך רניצקי, “האפיפיור של הספרות הגרמנית", את נאום חייו, שנשא בפניו הפרלמנט הגרמני בינואר 2012 לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. היה זה גם הנאום הפומבי הגדול האחרון של רייך רניצקי, שמת אתמול בערב החג (רביעי) בפרנקפורט בגיל 93.

רייך רניצקי היה בעשורים האחרונים מבקר הספרות החשוב, המשפיע והמפורסם ביותר בגרמניה. “לימדת אותנו לקרוא", נכתב עליו לאחר מותו בתקשורת הגרמנית. הוא הצליח במקום בו רבים אחרים נכשלו: לקרב את הספרות לעם. הוא עשה זאת כעורך עמודי הספרות בעיתונים הנחשבים ביותר בגרמניה אך בעיקר כמנחה של תוכנית ספרותית פופולרית ששודרה במשך עשרות שנים בטלוויזיה הגרמנית, והפכה אותו לכוכב עולה בשמי גרמניה.

אלא שהאיש המשפיע ביותר על הספרות הגרמנית היה בכלל יהודי-פולני, שנולד ב-1920 לאב פולני ולאם גרמניה בוְלוֹצְלָאוֶוק שעל נהר הויסלה. כשהיה בן תשע עברה משפחתו לברלין, שם בין כתלי בית הספר, החל הרומן שלו עם הספרות הגרמנית. כשהיה בן 18 ביקש להמשיך ללימודים גבוהים בברלין, אך הנאצים לא התירו לו. עבורם, הוא לא היה מספיק גרמני. ב-28 באוקטובר הם דפקו על דלת בית משפחתו, וגירשו אותם חזרה לפולין.

רייך רניצקי לקח עמו חמישה מארק ורומן שרק החל לקרוא. לימים סיפר: “מהמדינה שגירשה אותי לקחתי את השפה, הגרמנית ואת הספרות, הגרמנית". בנובמבר 1940 הוא נאלץ לעבור לתחומי הגטו. שליטתו בשפה הגרמנית הקנתה לו יתרון, וסיפקה לו עבודה כמתרגם עבור היודנראט.

השפה הגרמנית הצילה את חייו גם בהמשך. ביולי 1942 נורו ונעצרו יהודים רבים בתחומי הגטו. אנשי הס"ס פשטו על בית היודנראט. רייך רניצקי, שהיה שם, חשב שחייו קרובים לקצם. אלא שלאנשי הס"ס היו תוכניות אחרות עבורו, והם לקחו אותו כמתרגם. בהמשך, הוא נאלץ לתרגם את הפקודות של הנאצים מגרמנית לשפתם של הקורבנות היהודים. אלה כללו פקודות להסדרת הגירוש למחנות ההשמדה.

את אשתו, תיאופילה, הכיר בורשה ב-1940, לאחר שאיבדה את אביה. אמו של רייך רניצקי, שהכירה את המשפחה השכנה, ביקשה ממנו לחלץ מהבית את הבת ולשמור עליה. השניים התאהבו וקשרו את חייהם. בפברואר 1943 הם הצליחו להימלט, ומצאו מסתור בבית משפחתו של בולק גווין, פולני מובטל ועני. “אדולף היטלר, האיש החזק באירופה, החליט ששני האנשים האלה צריכים למות כאן. ואני, הטיפוגרף הקטן מוורשה, החלטתי ששניהם צריכים לחיות. ועכשיו בואו נראה מי ינצח", אמר.

16 חודשים הם שהו שם. רייך רניצקי הנעים את זמנה של המשפחה בהקראת סיפורים ממיטב הספרות הגרמנית. בספטמבר 1944 הם יצאו לחופשי. הוריו נרצחו שנתיים קודם לכן בטרבלינקה. אחיו נורה למוות ליד לובלין. רק אחותו שרדה והצליחה להימלט.

אחרי המלחמה התגייס רייך רניצקי לצבא הפולני, ושירת כקצין מודיעין. בין היתר הוא שירת בלונדון, בברלין ובווארשה. בהמשך הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית, אך ב-1958 ערק לגרמניה המערבית עם אשתו ובנם.

בגרמניה הוא הצטרף ל"קבוצת 47” - הקבוצה הספרותית החשובה שפעלה שם אחרי המלחמה, שבין חבריה היו גינתר גראס, היינריך בל ופאול צלאן. ב-1960 עבר להמבורג ועבד במגזין החשוב "די צייט", שם היה במקר ספרותי במשך 13 שנים. ב-1973 שב לפרנקפורט והיה העורך הראשי של עמודי הספרות של העיתון החשוב "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", עד 1988. את עיקר הפרסום שלו הוא חב לתוכנית הטלוויזיה "הקוורטט הספרותי", אותה הנחה בין 1988 ל-2001. התוכנית, אשר זכתה לפופולריות עצומה בגרמניה, חרצה את גורלם של סופרים וספרים, והקנתה לרייך רניצקי מעמד של כוכב בשמי התרבות הגרמניים.

חזית עם גינתר גראס

עם זאת, ב-2008 הוא סירב לקבל פרס על מפעל חיים בתחום ביקורת הספרות מערוץ הטלוויזיה zdf, שבו שודרה התוכנית. הוא עלה לבמה בטקס שהועבר בשידור חי לקהל של מיליוני צופים, ואמר: "אני לא חושב שאני שייך לכאן, עם כל הזבל שבו צפיתי הערב. אני לא מקבל את הפרס. אין יותר תרבות בטלוויזיה הגרמנית".

רייך רניצקי אכן בלט בסגנונו הביקורתי, החד, החריף והמשתלח. הוא כינה עצמו "התליין הספרותי של גרמניה". ב-1995 הוא פתח חזית עם גינתר גראס, כשכינה את אחד הרומנים שלו: "פרוזה חסרת ערך, משעממת מהעמוד הראשון עד האחרון בלתי קריא". על השער של המגזין "דר שפיגל" פורסמה תמונתו של רייך רניצקי קורע לגזרים את הרומן של גראס. מאז עלו יחסיהם של מבקר הספרות החשוב ביותר ושל חתן פרס נובל לספרות על שרטון.

ב-1999 פירסם את האוטוביוגרפיה שלו, "חיי", אשר הפכה רב מכר, מכרה 1.2 מיליון עותקים ותורגמה ל-16 שפות. בעברית היא פורסמה בהוצאת דביר ב-2004 בשם "החיים והספרות", בתרגום רחל בר-חיים. ב-2009 הפך הספר לסרט ששודר בטלוויזיה הגרמנית.

ב-2012, כשהוא מתקשה בהליכה וקולו בוגד בו, עלה רייך רניצקי בפעם האחרונה על במה ציבורית. מלווה בידי נשיא גרמניה, נשיא הבונדסטאג ונשיא בית המשפט לחוקה בגרמניה הוא נשא נאום בטקס יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. בכך הוא סגר מעגל: היהודי הפולני, שגורש מברלין, חזר אליה אחרי שהפך ל"אפיפיור של הספרות הגרמנית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו