בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מספרי סיפורים נגד כור ההיתוך

פרופ' דב נוי הקדיש את חייו לתיעוד סיפורים של יוצאי מזרח אירופה, אסיה ואפריקה. הוא קיבל על כך פרס ישראל אף שבן גוריון לא ראה זאת בעין יפה

4תגובות

ב-1955 החל פרופ' דב נוי בעבודה על מפעל חייו. הוא גייס רשת של מתנדבים שחרשו את הארץ ורשמו סיפורי עם, שעברו מפה לאוזן. למשימה נרתמו מורים, אחיות ועובדים סוציאליים, שהתבקשו לאתר במקום מגוריהם – במושב, בעיר הפיתוח או בשכונה – סיפורים שעוברים מדורי דורות, ולהעלות אותם על הכתב. ההנחיה המפורשת שנתן להם היתה לא לתקן שגיאות דקדוק ושפה של המספרים.

"נוכחתי לדעת כי אם אין דוקומנטציה לחומר הפולקלוריסטי אין לו ערך מדעי. שמעתי כאן סיפורים שבעל פה שהיו יותר אותנטיים מאשר אלה שהועלו על הכתב. לכן חשבתי שחייבים לאסוף מחדש סיפורים ממזרח אירופה ומארצות אסיה ואפריקה ולא לסמוך רק על דברים שהגיעו אלינו בכתב", סיפר. הוא עשה זאת, בין היתר, מתוך דחף ציוני. "על ידי מורשת האבות מגיעים לאהבת ישראל ולעלייה לארץ ישראל", נהג לומר. בהמשך הופקדו הסיפורים האלה שהקים נוי בחיפה. חמישה עשורים לאחר מכן ושנתיים לפני מותו נקרא הארכיון על שמו של נוי.

"ארכיון זה הוא המשאב המחקרי הארכיוני החשוב ביותר בתחום הספרות העממית בישראל. הוא משקף את תפיסתו התרבותית המעמיקה של נוי שעל-פיה רק בקבלת הגיוון התרבותי של כל העדות, הדתות והלשונות בישראל טמונה האפשרות לקיום יחד באחדות ובשיתוף פעולה של שוויון ואחווה", סיפרה פרופ' גלית חזן רוקם מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, שהיתה תלמידתו של נוי.

"זה מפעל עצום שאין דוגמתו בעולם. אי אפשר לתאר את החשיבות שלו", הוסיף פרופ' עלי יסיף מהחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, אף הוא תלמיד של נוי. כיום מכילה ארכיון 26 אלף סיפורים.

הייחודיות של המפעל שיזם נוי נבעה מכך שהוא החל בשנות כור ההיתוך, שבהן ניסתה הממשלה להשכיח תרבויות ומסורות וליצור צבר ישראלי מקומי, שזנח את עברו. "נוי שנא מעומק לבו את הגישה הזו, ונאבק למען תרבות פלורליסטית ולא תרבות של מחיקת זהויות", הסביר יסיף. את הביקורת שלו הוא תיעל להקמת הארכיון, שבבסיסו הניסיון לא לשכוח את התרבות של יהודי מארצות כמו מרוקו, בולגריה ורומניה. "הארכיון היה הבסיס להבנה שכור ההיתוך הוא שגיאה גדולה שנבעה מטיפשות ומאנוכיות", אומר יסיף.

האוניברסיטה העברית לא נאותה לתת במה לארכיון הזה. ענקי הרוח שהתהלכו במסדרונותיה באו מתרבות ייקית, שהקנתה חשיבות למסמכים ולתיעוד ולא התייחסה ברצינות למסורת בעל פה כמו פולקלור. היה זה אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה, שאימץ לעיר את הארכיון החדש. בזכות פעילותו של נוי התחילה האקדמיה אט אט להכיר בחשיבות הפולקלור ובהבנה שבלעדיו אי אפשר להבין את התרבות היהודית.

הבין 15 שפות

נוי נולד ב-1920 בעיר קולומיאה שהיתה תחילה בגליציה שבשלטון אוסטריה, אחר כך עברה לפולין, בהמשך סופחה לברית המועצות והיום נמצאת באוקראינה לפני עליית הנאצים לשלטון היו מחצית מתושביה יהודים. הוא למד ב"חדר" אך סיים גם גימנסיה פולנית. חינוך עברי הוא למד אצל המשורר והמתרגם שמשון מלצר. הוא דיבר חמש שפות: עברית, יידיש, גרמנית, פולנית ואוקראינית, וידע לקרוא בעשר שפות נוספות.

"רציתי להמשיך בלימודי רפואה בלמברג, אך ראיתי שמכים שם יהודים והחלטתי לעלות ללמוד בארץ. עליתי בספינה האחרונה שהביאה סטודנטים לאוניברסיטה העברית בירושלים", סיפר על עלייתו ב-1938. משפחתו, פרט לאחיו הצעיר נרצחה בשואה. האח, מאיר נוי, היה לימים מוזיקולוג ומלחין חשוב וחתום, בין היתר, על המנגינה לשיר "הי דרומה".

באוניברסיטה העברית למד נוי תלמוד, תולדות עם ישראל ומקרא. את הדוקטורט כתב בהמשך באוניברסיטת אינדיאנה, שנחשבת עד היום למגדל השן של חוקרי הפולקלור. את העבודה, בנושא ספרות תלמודית, כתב בהנחיית פרופ' סטית' תומפסון, מגדולי החוקרים בתחום.

במלחמת העולם השניה שירת בצבא הבריטי ונשלח לעיראק. את העניין שגילה בפולקלור הפגין גם בשירותו הצבאי, כשחיפש את בתי הכנסת והמקומות היהודיים בכל מקום אליו הגיע. ואולם המפגש הראשון שלו עם הקהל העממי היה במחנות העקורים בקפריסין, אליהם נשלח ב-1947 כמורה לעברית וליהדות.

כששב לישראל ערך עם מורו, שמשון מלצר, את השבועון "דבר לילדים" והיה חבר מערכת "דבר". בין היתר, הוא ייסד את המדור המיתולוגי "קוראים כותבים". בנו, עמוס נוי, נזכר בסיפור מיתולוגי ששמע מפי אביו. “יום אחד בן גוריון ביקר במערכת 'דבר'. הוא לחץ לכולם את היד, אבל דילג על אבא. העורך, דוד זכאי, העיר לו, אך בן גוריון השיב: אינני לוחץ ידו. הוא יוצר גטאות רוחניים".

נוי כתב וערך כ-60 ספרים. החשובים בהם היו שישה כרכים של "מפתח המוטיבים של הספרות העממית", שנחשב עד היום לתנ"ך של עולם הפולקלור. רבים מתלמידיו מכהנים היום כפרופסורים באוניברסיטאות בישראל ובעולם, וממשיכים את המסורת של איסוף סיפורים עממיים ותיעודם למען הדורות הבאים.

על מפעל התיעוד שלו הוא קיבל את פרס ישראל לחקר הספרות ב-2004. "מפעלו של פרופ' נוי הרים את קרנה של תרבות יהודי המזרח ואף זכה לקבל תפוצה מעבר לגבולותיה של ישראל. באוניברסיטאות רבות בעולם נלמדת התרבות העממית של עדות ישראל, ואסור לשכוח שאלמלא מפעלו המבורך של פרופ' דב נוי הייתה תרבות זו עלולה להיכחד ולרדת לטמיון", נכתב עליו.

הוא הותיר אחריו שלושה בנים ושמונה נכדים. אשתו השניה, הארכאולוגית תמר נויי, מתה ב-1997.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו