בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

מה שלום בתנו האהובה, מולדת?

כשיוסף מישאל נפל בשבי הירדני הוא מצא דרך מיוחדת לעקוף את הצנזורה הערבית ולדרוש בשלום המדינה הצעירה. המכתב המוזר ששלח למשפחתו נשאר בידיה עד היום

3תגובות

יוסף מישאל נולד ב-1927 בעכו, עיר ערבית ובה כמה מאות יהודים. הוריו, אסתר ונח מישקובסקי, היו פועלים בבית החרושת לגפרורים "נור". בגיל שנתיים נאלצה המשפחה לעזוב, שכן כל היהודים פונו מעכו בעת מאורעות תרפ"ט-1929.

מישאל עבר עם משפחתו למושבה הצעירה הרצליה. אחותו, המשוררת לאה נאור, סיפרה כי היה מצטיין בלימודים ו"כוכב בית הספר". "לא הצלחנו להבין למה אנחנו לא טובים מספיק בבית הספר. תמיד הישוו אותנו ליוסף", סיפרה.

בהמשך, היה מישאל מראשוני התלמידים בבית הספר תיכון חדש בתל-אביב. אחר כך שימש כנוטר ובהמשך הכשיר עצמו כמורה בסמינר בית הכרם. במלחמת העצמאות לחם ברובע היהודי בעיר העתיקה וגילה יזמה ואומץ. כתב עליו יצחק לוי בספרו "תשעה קבין" – על ירושלים בקרבות תש"ח: "מפקדי שתי עמדות לקו בהלם והוחלפו על-ידי יוסף מישקובסקי, שגילה תושייה וייצב את הקו".

תשעה חודשים ישב בשבי הירדני. בשבועות הראשונים ניסו הירדנים לשכנע את השבויים שמדינת ישראל אינה קיימת עוד. תחילה הוכרז כנעדר. ואז, לפתע, קיבלה משפחתו מכתב ממנו. ההיסטוריון ד"ר מרדכי נאור, שנשוי ללאה, אחותו של מישאל, סיפר: "המכתב היה מוזר ולא מובן. הוא נכתב אנגלית והופנה אל 'גב' שרה, אצל משפחת מישקובסקי, הרצליה'. לאחר שכל הניסיונות לפענח את המכתב עלו בתוהו, לקחה אותו לאה, אחותו בת ה-13 של יוסף, לבית הספר וביקשה עזרה מהמורה יוסף יעקבסון".

המורה חשף את תחכומו של הכותב, שעקף את איסור הצנזורה הירדנית. "מתברר, ששלטונות מחנה השבויים סיפקו לשבויים מידע שקרי, לפיו מדינת ישראל הרכה לימים נכבשה כולה על-ידי צבאות ערב. השבויים קיוו כי המידע אינו נכון ומכתבו של יוסף מישקובסקי נועד לבדוק זאת", הסביר ד"ר נאור.

וכך כתב מישאל למשפחתו: "לאשתי האהובה שרה שלום. מה שלומך? מה שלום בתנו האהובה מולדת? האם היא מתפתחת כראוי? האם היא כבר עומדת על הרגליים? האם הצליחה לצמח שיניים? אנא כתבי לי כל פרט על שלומך ועל התפתחותה של בתנו האהובה. בעלך האוהב, אברהם".

לבקשתה של לאה, ניסח המורה יוסף מכתב תשובה באנגלית, ובו כתב: "לבעלי היקר אברהם שלום. בתנו האהובה מולדת לא רק הצמיחה שיניים, אלא גם למדה לנשוך כל מי שמעז להתקרב אליה. ברגליה הקטנות למדה אפילו לבעוט, והיא מתפתחת מעל ומעבר למצופה. באהבה רבה, אשתך שרה ובתך מולדת".

לדברי הד"ר נאור, "כך למדו השבויים כי מדינת ישראל בת החודש עומדת על רגליה, בועטת ונושכת כל מי שמנסה לפגוע בה".

לאחר שובו מהשבי היה למורה – מקצוע בו התמיד כארבעים שנה. הוא היה מורה אהוב במיוחד, חדשן וחבר לתלמידיו. הוא לימד בבית הספר היהודי ע"ש למל, בסמינר למורים בית הכרם ובתיכון שליד האוניברסיטה, שם היה מורה לספרות ולתנ"ך ומחנך נערץ.

הסופר גדי טאוב סיפר, כי באחד הימים הגיע לכיתה עם ספר לא מוכר לתלמידים – סיפורי דיימון ראניון. "זו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם ז'אנר אמריקאי של ספרות גברית-קשוחה. ובאותו האופן של אהבת-הסיפור הוא קירב אותנו אל התנ"ך. בצדק אהבנו אותו".

פרופ' עמיהוד גלעד מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה זוכר, כי מישאל "הפגיש אותנו לראשונה עם יצירותיהם של עגנון, ברנר וקפקא. אף שהיה בכוונתי לעסוק במדעי הטבע, הרושם העז שהותירו בי שיעוריו הניע אותי ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה. אלמלא הוא ייתכן שהייתי בוחר בדרך חיים אחרת. ככל שחולף הזמן אני מרגיש שאני חייב לו יותר".

בין תלמידיו הרבים היה הסופר דוד גרוסמן, השר יובל שטייניץ, נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג ומספר גדול של רופאים. עליהם אמר מישאל: "לאורך כל המחלות והניתוחים שעברתי, קיבלתי טיפול מצוין ומסור במיוחד. רוב המנתחים והרופאים הבכירים היו תלמידים שלי, ובאחרונה כבר טיפלו בי התלמידים שלהם".

הוא הותיר אחריו את אשתו אסתר, שותפתו להוראה כל השנים, ובתו הדס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו