טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

הכלכלן שלימד את "הארץ" על טעמן של ידיעות

יצחק טאוב, שמת ביום הולדתו ה-87, נודע בניתוחים השנונים והחריפים שפירסם מעל דפי העיתונות הכתובה. מכתב ששלח ב-1969 ל"הארץ" הוא רק דוגמה אחת לכך

תגובות

באוגוסט 1969, כשהיה מזכ"ל בנק ישראל, שלח יצחק טאוב מכתב ל"הארץ". על הפרק: תלונה על "ארבע ידיעות – המייחסות לנגיד בנק ישראל הצהרות ביחס למצב הכלכלי". וכך כתב טאוב: “כדי להסיר מכשול מפני עיוור הריני להפנות את תשומת לבכם לכך, כי ארבעת הקטעים לקוחים מתוך דו"ח ישן. ידיעות, כמו אטריות, טעמן כשמחממין אותן בשניה – תפל".

עשור לאחר מכן, הפעם כעיתונאי, הוא מתח ביקורת על הפוליטיקאים שהפקירו את עמיתם למלתעות התקשורת. היה זה בינואר 1977, לאחר התאבדותו של שר השיכון אברהם עופר. במאמר ב”דבר” תחת הכותרת “על הרעות”, כתב טאוב: "ביקורת חריפה נמתחה בימים האחרונים על אמצעי התקשורת, הנאשמים בשפיטה ובחריצת דין ללא משפט, בלינץ' ציבורי ובהתעלמות מן הכלל הבסיסי של חברה מתוקנת, כי כל אדם נחשב זכאי כל עוד לא הורשע בדין כחוק”, כתב.

"ואכן אפשר לומר, כי אמצעי התקשורת, בחלקם‭" ,‬שפכו את דמו" של עופר לפני ששם קץ לחייו ודמעות התנין בעיתונות לאחר מותו אין בהן אלא כדי לעורר חיוך מריר. כדאי לנו לזכור, כי מה שנראה רק אתמול כחשיפה עיתונאית נועזת, נוסח ווטרגייט – יכול להיות מחר רצח אופי מחריד".

טאוב סיפר לקוראיו, כי בימיו האחרונים עופר התלונן על "הרעות בהיעדרה". "הוא שאל את עצמו ואחרים מדוע נטשוהו בימיו האחרונים חבריו ושותפיו לדרכו הפוליטית... מדוע נעלמו ותפסו מחסה מיד כאשר השמועות בדבר חקירה נעשו לנחלת הרבים, במקום לסייע לו ולהפגין את אמונתם בצדקתו".

את מאמרו סיים בעצה לחיים: "הרעות המתגלה רק בימי שמש, נצחון וחלוקת שלל איננה כלל רעות. הרעות האמיתית נצרפת במבחנים קשים יותר. היא מתגלה בגבור הסערות, כשהשמים מתקדרים, כאשר לתפוס מחסה פירושו להציל את נפשך ולהפקיר את רעך. אם יש לבכות משהו בדור זה יותר מכל - לעומת דורות קודמים - זו הרעות שהיתה ואיננה עוד. ובעניין זה אין אין מאתנו זכאי לרחוץ בניקיון כפיו".

טאוב מת ביום הולדתו ה-87. מכריו, שכתבו לו ברכה בעמוד הפייסבוק הפעיל שלו, שם נהג להביע דעותיו בנושאים שונים שעל סדר היום, הופתעו לשמוע על מותו. הוא נולד ב-1927 בברטיסלבה בצ'כוסלובקיה. בהמשך עלה לארץ ישראל וכשהיה בן 17, ב-1944, התגייס לפמל”ח ושירת בפלוגה ו' ו-י"א בהכשרת "החושלים" בגבע.

בהמשך הוא היה פרשן כלכלי בקול ישראל וכתב מאמרים בנושאים כלכליים ב“על המשמר”, ”דבר” ו-“הארץ". בנוסף, היה העורך של השבועון "כספים" ושל כתב העת “רבעון לכלכלה”. לצד עיסוקו העיתונאי הוא מילא שורת תפקידים בכירים בתחום הכלכלה: הוא היה דובר בנק ישראל, מזכ"ל הבנק ויו"ר הרשות לניירות ערך. במשך שנים רבות היה מנכ”ל מוסד ביאליק.

הוא הותיר אחריו את אשתו מרית, עמה התגורר במושב בית זית, שלושה ילדים ונכדים. אחד מילדיו הוא הסופר גדי טאוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות