בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

האיכרים חשבו שהיא רוח רפאים

חסיה ורדי שרדה את השואה ביערות בפולין. לימים הקימה בטרבלינקה מצבת זיכרון אלטרנטיבית, שממשיכה לגדול עם כל ביקור של משלחות הנוער באתר

2תגובות

3,000 יהודים חיו בעיירה סטוצ'ק בנפת ונגרוב בפולין בפרוץ מלחמת העולם השניה. בספטמבר 1942 גורשו כולם למחנה ההשמדה טרבלינקה הסמוך. חסיה ורדי, בת יחידה ליעקב ולרבקה, הסתתרה בבונקר. בהמשך היא ברחה ליער עם קבוצת נשים וילדים, בהם אמה וסבתה. אביה נרצח בטרבלינקה.

בימים חיפשה אוכל בכפרים. בלילות לנה ביער. למחייתה היא סרגה אצל הכפריים הפולנים. בנובמבר 1942 היא נתפסה יחד עם עשרה חברים נוספים בקבוצה, בהם אמה ובני דודיה, משה ושרוליק. "הם נלקחו במשאית, הורדו בצד הדרך, נצטוו לשבת על סף תעלה ונורו למוות. חסיה שדרה בדרך נס", נכתב בעמוד לזכרה באתר של "יד ושם".

"שכבתי בתחתית הערימה וחיכיתי למלאכי השרת, שירדו מן השמים, ויישאו את כולנו, בכנפיהם, לשמים. הייתי מכוסה בדם, ובנוזלי גוף. היה צפוף. כבד. מחניק", סיפרה ורדי לימים. "הגרמנים עלו למשאיות, ועזבו את המקום במהירות. ואילו האיכרים הפולניים, שהתגוררו בקרבת מקום, נשארו עוד רגע קט, אחריהם. "ניסיתי לזוז. חיפשתי אוויר. ואז הפולנים התחילו לצעוק", הוסיפה.

 

היא החלה לפלס את דרכה החוצה מתוך ערמת המתים. בתה, רונית, סיפרה: "היא דמתה לשד בעיני הכפריים. הם האמינו שרוחות המתים נתגלגלו בגופה, וזעקו לעברה: 'ג'יזס', 'מריה הקדושה'".

סבתה, שמצאה אותה מחדש, לקחה אותה לגטו קוסוב הסמוך. בהמשך מתה סבתה בזרועותיה של ורדי. בזמן חיסול הגטו, חסיה הסתתרה בעליית הגג. פולנים הלשינו עליה לרשויות, אך היא הצליחה לברוח מהגרמנים. תחילה מצאה מחסה בבית משפחת רזימנסקי בסטוצ'ק, וקיבלה סיוע מהאם, לאקודיה. בהמשך שוב מצאה עצמה עם קבוצת יהודים בבונקר ביער. מיעטק רזימנסקי, בנה של לאקודיה, הזהיר את חברי הקבוצה מסכנות וסייע להם במזון ובמידע. ב-1990 הוא ואמו הוכרו כחסידי אומות עולם בידי יד ושם.

באפריל 1946 עלתה ורדי לארץ ישראל באונייה הנוסעים הצרפתית "שמפוליון". היא הגיעה לקיבוץ גן שמואל במסגרת חברת הנוער, עברה להכשרה מגויסת בקיבוץ גת והשתתפה בהקמת הקיבוץ ניר יצחק.

במלחמת העצמאות השתתפה כ"קשרית" בחזית הדרום. באמצע שנות ה-50 עברה לעפולה ונישאה למרדכי ורדי, אף הוא ניצול שואה. היא עבדה בבנק הפועלים. כשיצאה לפנסיה הקדישה את זמנה להנצחת זיכרון קורבנות השואה ולסיוע לקשישים. על פועלה נבחרה ליקירת העיר.

בין היתר, היא נסעה עם משלחות נוער לפולין, והקימה שם שלוש מצבות להנצחת יהודים: אחת – במקום בו נרצחה משפחתה. השניה – במקום בו נטען כי נקברו יקיריה. המצבה השלישית היא "יד זיכרון אלטרנטיבית", כהגדרתה של בתה, רונית.

המצבה הזו הוקמה באתר בו שכן מחנה ההשמדה טרבלינקה, ללא תיאום עם הרשויות במקום, אלא באמצעות קריאות "מפה לאוזן" לישראלים שמבקרים באתר. "אנא, הביאו עמכם מהארץ אבנים זעירות, שברי מצבות, פתקאות וכל חפץ זיכרון אחר, שאפשר שתרצו לצרפו לגלעד", אמרה להם חסיה.

"וכך, במהלך השנים, הגלעד גדל וגבה, וכמו קיבל חיים עצמאיים, משל עצמו", סיפרה בתה. "היא האמינה, כי הגלעד העממי מהווה תוספת מהותית למצבות הזיכרון הענקיות שהניחו הפולנים לזכר הקהילות היהודיות שנכחדו. הגלעד הזה נועד לאזכר את כבודו האנושי של האדם הפרטי שניספה בשואה. וגם את כבודו של זה שזכר וטרח והגיע לפארק הזיכרון. וגם, כמה עצוב, את כבודם של בני משפחתה, שנספו במחנה, ובשדות שסביבו", הוסיפה.

בערב יום השואה 2012 הדליקה משואה בטקס הממלכתי ביד ושם. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים וארבעה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו