בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

נשק זה, כבוד השופט, נשק מגן הוא

פנחס ברגמן, שעלה לארץ ישראל מהנובר בגרמניה, התגייס למחלקה הדתית בפלמ"ח כשהיה בן 18. המשימה אליה נשלח - יישוב "ביריה" בגליל - הכניסה אותו לספרי ההיסטוריה

2תגובות

המחלקה הדתית של הפלמ"ח הוקמה ב-1942. שלוש שנים לאחר מכן הצטרף אליה פנחס ברגמן, בן 18 מקרית ביאליק, שעלה עם משפחתו מהנובר בגרמניה. ברגמן היה בין החברים שנשלחו להקים את היישוב ביריה, כחלק מתוכנית להקמת חמישה מצפים חדשים בגליל. אנשי המחלקה הורידו מעפילים מאוניות, הבריחו עולים מסוריה ואיישו את היישוב.

שנה לאחר מכן, ב-27 בפברואר 1946, תקפה חוליית פלמ"ח את מחנה הלגיון הערבי על הר כנען בצפת. הבריטים פתחו בחיפושים אחר האחראים לכך, וכיתרו את ביריה. ב-28 בפברואר הם חשפו שם שני "סליקים" של נשק ומסמכים של "ההגנה". 24 תושבי ביריה, חברי "הפועל המזרחי”, נעצרו. ברגמן היה ביניהם.

ליישוב נשלח תחילה משמר הנוטרים היהודים, אך ב-5 במארס הוציאו אותם הבריטים, והודיעו כי חיילים בריטים יחזיקו בנקודה עד להודעה חדשה. "היה זה תקדים מסוכן להורדת נקודת יישוב יהודית בכוח השלטון המנדטורי", נכתב באתר הפלמ"ח.

בתגובה, נערכה "ההגנה" להקמתה מחדש של ביריה. במבצע מאורגן, שנקרא "הגידם" – על שם יוסף טרומפלדור - עלו לביריה אלפי בני נוער בי"א באדר, יום נפילת טרומפלדור ותענית אסתר. "באנו לבנות ולנטוע" היתה הסיסמה שלהם. המתיישבים החדשים הקימו שם את "ביריה ב'", אך הבריטים הרסו אותו. “ביריה ג'”, שהוקם מייד אחריו, נותר על כנו בעקבות הסכם בין ההגנה לבריטים, שעזבו את היישוב כעבור שלושה חודשים.

הכניעה הבריטית והישארותם של המתיישבים היהודים בביריה נחשבו לניצחון גדול בקרב היישוב. “רוח תל חי – יש שהיא עצורה, כבושה ומתאפקת, ויש שהיא עזה, זועמת ופורצת. מחביוני נפש האומה היא עולה, וגאולת האומה – משא נפשה. בביריה נתגלה נס תל חי. ואולם – אל נצהל צהלה פוחזת. לא בכל קטעי המערכה יהיו לנו ניצחונות. השגת מטרתנו השלמה תהיה רצופה גם בפגיעות קשות, קורבנות ואי הצלחות. בביריה – נשאף אוויר פסגות להמשכת המאבק העולה", נכתב בספר הפלמ"ח.

עם כיפה וחאקי

בסוף מאי 1946 נפתח משפטם של עצורי ביריה, בבית דין צבאי בריטי בצפת. הם הגיעו לאולם הדיונים לבושים חאקי עם כיפות לראשיהם, והודו באחזקת נשק. במשפט נשא דברים מפקד המחלקה הדתית, יהודה ניצן: "כבוד השופטים, נשק זה נשק מגן הוא. עלינו לשממה כדי לסקל, לנטוע ולבנות בה ישוב פורח ובית איתן לנו ולאחינו הנרדפים. כשעלינו לרמות ביריה, ידענו שאנו עולים למקום סכנה... אנשים נרצחו והוצתו חיים. אנו החלטנו לא להפקיר את חיינו, חיי ילדינו ומפעלנו להשמדה. ההגנה על עצמנו ומפעלנו היא צורך הכרחי לנו. על זכות זו איננו יכולים לוותר, אף אם החוק אוסר אותה. היינו מתביישים לעמוד בפניכם כאנשים שאינם יכולים להגן על עצמם. פנינו לעבודה, לבניין ולשלום. נשקנו הוא נשק מגן. בהרגשת צדק וקדושת זכותנו הננו נכונים לפסק דינכם".

המשפט עורר הדים רבים בארץ ובעולם וזכה לסיקור נרחב. מנחם ברגמן, אחיו של פנחס, נזכר: "זו היתה סנסציה עולמית. לקחו בחורים צעירים מהפלמ"ח הדתי, ושמו אותה בבית סוהר שנתיים". ב-1947 שוחרר ברגמן. הוא המשיך עם הפלמ"ח לחלוצה ולרביבים בנגב. בצה"ל שירת כנשק. בהמשך עבד בתעשייה הצבאית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו