בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

"גם ילד פגוע שייך למישהו"

פרופ' סיריל ליגום, שעלה לארץ מיוהנסבורג, עבד בשעות היום כרופא ילדים בבית החולים "הדסה" ברחוב בלפור בתל אביב. אחר הצהריים "שיחק בגנטיקה" והיה מהחלוצים בתחום. לימים הקים את המכון הגנטי ב"איכילוב" וחקר בעיות שגורמות לפיגור שכלי

תגובות

ב-1958, לאחר שסיים לימודי רפואה ביוהנסבורג, עלה סיריל ליגום מדרום אפריקה לישראל. הוא היה אז בן 26 ובא בגפו ממניעים ציוניים, בלי שהכיר כאן איש. תחילה התנדב לצבא וגויס לצנחנים. בהמשך החל בהתמחות ברפואת ילדים בבית החולים "הדסה" (ע"ש ישראל רוקח), שפעל ברחוב בלפור בתל אביב, במקום בו שוכן היום מתחם רובע לב העיר.

את אשתו, לימים תא"ל שולה ליגום, הכיר בצבא. חברים משותפים שלחו אותו לדירתה בתל אביב כדי שתכיר לו את אחת החברות שלה. “אבא הגיע אליה בווספה שלו, וכשראה אותה אמר לה שהוא רוצה לצאת איתה לדייט, ולא עם החברות שלה", נזכר בנו.

ב-1967, אחרי שהוסמך כרופא ילדים, הוא נשלח לארה"ב להתמחות נוספת – בגנטיקה. לפי התכנון המקורי הוא אמור היה להישאר שם שנה, אך "כשהבין שיש עוד הרבה מה ללמוד", כדבריו בנו, רועי, הוא נשאר שם שלוש שנים וחצי, אותן חילק בין אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, בית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין בניו יורק ואוניברסיטת סטנפורד.

ב-1970 הוא שב לישראל. “בארץ לא ידעו מה זה גנטיקה. זה נחשב למדע בדיוני, לא לתחום רפואי", נזכר בנו אורי. “אבל אבא הבין שזה העתיד של הרפואה, ובמשך כמה שנים אסף תרומות כדי לקנות את כל הציוד הדרוש להקמת מעבדה גנטית", הוסיף.

ליגום, שהיה מראשוני הגנטיקאים בארץ, המשיך תחילה לעבוד כרופא ילדים בשעות היום. בשעות אחר הצהריים "החל לשחק עם הגנטיקה שלו", כדברי בנו. הוא עשה זאת בשני חדרים שהוקצו לו לשם כך ב"בית הבריאות" על שם נתן ולינה שטראוס, ברחוב בלפור 14, שהיה חלק מהקומפלקס של בית החולים הדסה. בהמשך, כשבית החולים הדסה עבר ל"איכילוב", הקים שם פרופ' ליגום את המכון הגנטי.

פרופ' אבי אור-אורטרגר, המנהל הנוכחי של המכון, סיפר ל"הארץ": “הוא היה מהחלוצים ומדור המייסדים של הגנטיקה בארץ. הוא העמיד את השיטה לבדיקת הסיכון של נשים בהריון ללידה של ילד עם תסמונת דאון והיה אחד הראשונים שהשתמש בשיטה מולקולרית לאיבחון גנטי של מחלות – במיוחד ניוון שרירים".

ליגום עסק בין היתר בבעיות גנטיות שגורמות לפיגור שכלי ונתקל לא אחת ביחס שלילי של המשפחות והסביבה כלפי ילדים שנולדו עם לקות שכלית. “מי שבאמת אטום, בור ואינו מבין - זוהי החברה. הציבור הישראלי נופל בהבנתו לבעיה מן הציבור האירופאי והאמריקאי”, אמר ב-1974. "בארה'ב הקדישה משפחת קנדי, שנפגעה מכך, מאמצים רבים לקידום מצבם של ילדים מפגרים, ולהפצת תודעה לגבי הפיגור. גם בארץ היתה לאנשים חשובים מאד הזמנות לעשות למען הילד המפגר - ולא עשו", הלין.

"אבל לא ההורים בלבד זקוקים לשיחות ולהדרגה. למרבה הצער גם רופאים, אחיות ועובדים אחרים אינם תמיד מבינים. יש בהם האמרים - 'תמסרו אותו למוסד, למה להחזיק דבר כזה בבית'. אחרי הכל גם ילד פגוע הוא ילד השייך למישהו, נאהב, ויכול להתפתח. מדוע לשלול ממנו זכות זו?”.

ב-1973 מונתה אשתו שולה ליגום לתפקיד חדש: קצינת פניות הציבור בצה"ל, האחראית לטפל בתלונות של משפחות חיילים. “לכל אם יהודייה יש 'חיימק'ה שלה', אמרה לימים. “אצלי אין ניירות, כל פניה היא סיפור אנושי, שנבדק לעומק". ליגום, שמתה לפני שבע שנים, היתה הקצינה הראשונה בדרגת תא"ל שאינה מפקדת חיל הנשים.

ליגום ורעייתו היו חברים של המיליארדר שלדון אדלסון (בעלי "ישראל היום") ואשתו, ד"ר מרים אדלסון. אחרי מותו סיפרה לישראל היום על היכרותם המקצועית: “נסענו ביחד ברחבי הארץ לבדוק ילדים החולים במחלת עצמות נדירה. הוא היה איש אציל נפש, טוב לב ורופא מעולה. למדתי ממנו את היחס האדיב והמכבד שנתן לחוליו הצעירים ולמשפחותיהם".

"הרבה אנשים, כולל אנחנו, הילדים, שאלו את אבא למה הוא לא פותח גם קליניקה פרטית. אבא תמיד השיב שהרפואה מגיעה לכולם ושכל אדם צריך לקבל את אותה רפואה ללא תשלום בבית החולים", סיפר בנו. החולים שקיבל בביתו היו כאלה שמסיבות שונות לא יכלו להגיע לבית חולים. “הגיעו לפה, למשל, משפחות שקיבלו היתר מיוחד מירדן, עוד לפני הסכם השלום", סיפר בנו אורי.

הוא הותיר אחרי ארבעה בנים ושמונה נכדים ונכדות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו