בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

שרד את השואה במפעל סיגריות

שלמה וולקוביץ' (2014-1922) נחלץ מיריות בבור הריגה, נמלט מהמרתף בו כלאו אותו אוקראינים, וניצל בזכות חסיד אומות עולם אוסטרי. את חייו הקדיש להנצחת השואה

16תגובות

שלמה וולקוביץ' היה בעיצומה של תקופת המבחנים בגימנסיה בלבוב, כשהגרמנים פלשו לעיר בקיץ 1941. הוא לא התמהמה, והחל להימלט בנתיב הבריחה של הצבא האדום. היעד: בית הוריו בעיירה יגלניצה בפולין.

הוא צעד 70 ק"מ במשך שלושה ימים והגיע לעיר זלוצ'וב, ממנה לא יכול היה להמשיך. “הצבא הגרמני הקדים אותי וכיתר את המקום", סיפר בעדויותיו, שנשמרו בבית לוחמי הגטאות ובמשואה – המכון ללימודי השואה.

בבוקר ה-3 ביולי 1941 ריכזה יחידת האס-אס בשיתוף עם קבוצת אוקראינים את מאות יהודי המקום, בהם גם וולקוביץ. הקבוצה הועברה למבצר פולני ששימש כבית סוהר. “שם, לאחר עינויים קשים במשך כל היום, רצחו באכזריות את כל המרוכזים בבור בחצר המבצר", סיפר.

 

“ברגע מסויים אני שומע צעקה 'אש'. הם מתחילים לירות. היתה שם שחיטה המונית. אני מנסה להכניס את הראש בין הרגליים. אחרי דקה בערך שמעתי צעקה והאש נפסקה. אני מרים את הראש ורואה מחזה איימים. לא נפגעתי... הייתה שוב צעקה, 'אש'. ואני שוב התקפלתי. משהו נפל עלי. אחרי שניות כיסו אותי יהודים נרצחים. בחצות הליל, הצלחתי להשתחרר ולברוח מהמקום. מאוחר יותר, התברר שהייתי הניצול היחיד", הוסיף.

בהמשך, בדרך לבית הוריו, הוא נעצר על ידי שוטרים אוקראינים ונלקח לתחנת משטרה, שם הוכה, ונכלא במרתף. “הייתי משוכנע שסופי קרב...נזכרתי בספרים של ז'ול וורן, וחשבתי שבטח יש פתרון. מצאתי חלון, גבוה ונעול. חיפשתי בכיס ומצאתי אולר...עקרתי מדלת העץ את הוו שהחזיק את המנעול התלוי מבחוץ, פתחתי את הדלת, וברחתי", סיפר.

התחנה הבאה היתה בית הוריו ביגלניצה. אביו, ראובן, היה מנהל טכני בבית חרושת מקומי לטבק ולסיגריות. גם לאחר הכיבוש הגרמני הוא נותר לעבוד שם – וכך ניצלו חיי המשפחה. לודוויג סמרד, האיש שמינו הגרמנים לנהל את המפעל, העניק מחסה ל-50 יהודים, בהם משפחתו של וולקוביץ', אשר הועסקו בתפקידים לא נחוצים. סמרד העניק להם גם מזון ושילם להם על עבודתם ואף חיפה עליהם כשאנשי הגסטאפו ביקשו לעצור אותם, תוך סיכון אישי רב.

לימים איתר אותו וולקוביץ' בספר הטלפונים, נפגש עמו, והזמין אותו ואת אשתו לישראל. ב-1979 הם קיבלו כאן אות חסידי אומות עולם מ"יד ושם".

ב-1944 שוחרר האזור בידי הצבא האדום. ב-1945 עזב וולקוביץ' את פולין ונסע לאוסטריה, שם הצטרף לארגון תנועת "הבריחה", שסייעה להעברת את פליטי השואה לארץ. ב-1949 הגיע לישראל. בשנות ה-60 העיד נגד פושעי מלחמה נאצים בבתי משפט בגרמניה. בהמשך כתב ספרים על השואה והרצה בפני קבוצות נוער, סטודנטים וחיילים.

"שלמה היה מהעדים המסורים שפעלו בבית לוחמי הגטאות, והאמין כי מסירת עדות לדור הצעיר היא שליחות", נמסר ממוזיאון בית לוחמי הגטאות. "בגילוי לב ובאומץ רב סיפר את סיפורו הקשה, ולא רק בעברית: שלמה נפגש גם עם מבקרינו מחו"ל".

מדי שנה אף היה נוסע להרצות בפולין ובגרמניה. לפני כמה שנים קיבל תעודת כבוד ממדינת ברנדנבורג בגרמניה, לאחר מספר הרצאות שקיים שם.

הוא הותיר אחריו בת, נכד, נכדה וארבעה נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו