בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

הכיר את המדינה דרך הרגליים

בנץ פרידן (2014-1917) שמת השבוע בגיל 97, היה מאחרוני המח"טים שלחמו במלחמת העצמאות. חטיבת אלכסנדרוני, עליה פיקד, כבשה גם את טנטורה. עשרות שנים לאחר מכן יצאו חבריה למלחמה מחודשת - על שמם הטוב

תגובות

"אני תמיד שואל את הנוער היום איך זה שאז נלחמנו מעט חיילים עם מעט נשק ובכל זאת הבסנו את צבאות ערב", אמר לפני שלוש שנים בנץ פרידן, שמת השבוע בן 97. "התשובה היא שאז הכול היה אחרת. יותר מ-90% מבני הנוער היו בתנועות נוער, והיינו צועדים ברחבי ארץ ישראל קילומטרים ברגל. הכרנו את השטח, הכרנו את המדינה דרך הרגליים”, הוסיף בראיון שפורסם במקומון "זמן נתניה", שרואה אור בעיר בה גר.

הוא עצמו, כך העיד, הקיף את ים המלח ברגל. "זה משהו שהיום אין סיכוי שיקרה. אם הצעירים כיום היו מכירים את השטח דרך הרגליים, אז הלחימה הייתה אחרת", אמר.

הוא נולד ב-1917 בארה"ב למשפחה שהיגרה מליטא. כשהיה בן שלוש עלה עם משפחתו לארץ ישראל. הוא גדל בין ערבים בשכונת מוסררה בירושלים, והעיד כי השפה הראשונה בה דיבר היתה ערבית. בהמשך למד בבית הספר "תחכמוני", בגימנסיה "רחביה" ובבית הספר החקלאי מקווה ישראל, שם חבר ל"הגנה".

ב-1937 היה מפקד בפו"ש (פלוגות השדה) לצד יצחק שדה, והשתתף בהקמת יישובי חומה ומגדל. במלחמת העולם השניה נשלח על ידי "ההגנה" לארה"ב, שם גוייס לחיל האוויר האמריקאי. בארה"ב הכיר את אשתו לימים, דינה. במלחמה הוא שירת בצוות תחזוקת מטוסים בבריטניה.

 

עם שובו לארץ, חזר ל"הגנה" וגויס למלחמת העצמאות. תחילה היה מפקד גדוד 33 בחטיבת אלכסנדרוני, שהוקמה על ידי "ההגנה", ופעלה כשנתיים. הגדוד לחם בחלק גדול מהקרבות בהם השתתפה. בין היתר, הוא נלחם בקרבות סלמה, תל ליטוינסקי, טנטורה, כפר סבא הערבית, וקאקון.

בהמשך היה למפקד השלישי של החטיבה. בסוף 1948, בכיבוש הכפר עיראק אל-מנשייה ("מבצע חיסול"), ספגה החטיבה בפיקודו מכה קשה. 87 חיילים מהפלוגה הדתית נהרגו בכפר, שעל חורבותיו נמצאת היום קרית גת. "אני ידעתי את כל הבעיות של כל חייל בגדוד שלי. הייתי כמו אבא עבורם. כל אובדן של חייל היה פשוט נורא. אחרי הקרב אספתי את הגדוד עם ציוד מלא והוצאתי את החיילים למסע. אחרי המסע אתה עייף ואין לך אפילו כוח לחשוב", אמר.

"אחת הבעיות במלחמת השחרור (היתה) שהקרבות התחילו בלילה", אמר ב-2008 במפגש מח"טים בהנחיית מודי שניר, אשר צולם בידי פלג לוי. "אם היינו מצליחים לגמור את הקרב בלילה, היינו 100% בסדר. ברגע שנכנסו ליום, היינו בבעיות די קשות. באותם הקרבות קרו לנו האבדות שלנו", הוסיף.

 

ב-1957 נפצע מיריות של מחבלים בדרום. "ביליתי שנה וחצי בתל השומר. היות ואת תל השומר כבשתי כמג”ד, בא אלי פרופ' שיבא ז"ל, ואמר לי – 'בנץ, אתה תקבל את הטיפול הכי טוב'”, סיפר.

בהמשך, בין היתר, היה ממייסדי ומראשוני העיר אופירה בשארם א-שייח', שם ניהל את המלון המקומי. פרידן היה גם מייסד ויו”ר עמותת אלכסנדרוני, שפועלת להנצחת מורשת החטיבה.

ב-2000 הוא הוביל את המאבק המשפטי, הציבורי והאקדמי להפרכת הטענות על טבח שעשו אנשי אלכסנדרוני בטנטורה בפיקודו. הטענות הופיעו בעבודה אקדמית שהגיש תדי כץ, סטודנט מאוניברסיטת חיפה. בעקבות המאבק התגלה כי העדויות בהן השתמש סולפו. בהמשך, עבודתו נפסלה והוא פירסם התנצלות.

“כשאני שואל צעיר מדוע הוא לא שירת בצבא, הוא נותן לי מיליון תירוצים. בתקופה שלנו אוי ואבוי לאותו אחד שלא שירת, הוא היה מנודה לגמרי", אמר. "חשוב לנו מאוד להעביר את המסר כל עוד אנחנו בחיים", הוסיף.

הוא הותיר אחריו שני בנים ובת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו