אחרי מות

מאה שנות ציור

הצייר חיים סביצקי מת החודש ברמת גן בן 106. סיפור חייו החל ב"חדר" בעיירה ברנוביץ', עבר בהכשרה עם בית"ר, בעלייה לארץ ישראל באונייה "דראגה" ובפרדסים של רחובות, והסתיים בקביעה לפיה: "כל החיים זה הבל הבלים"

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

לפני שנתיים, כשהיה בן 104, גילה חיים סביצקי את הסוד לאריכות ימים. "דבר ראשון זה גנטי. ושנית, אם אפשר ללכת לישון ולא לחשוב על הבעיות, זה סגולה, מי שיכול”, אמר בראיון ל"יומן".

סביצקי, שמת החודש בגיל 106, ראה הכל בחייו. באתר האינטרנט שלו נכתב כי המוטו שלו בחיים הוא: “אנשים לא מפסיקים לצחוק כי הם מזדקנים. הם מזדקנים כי הם מפסיקים לצחוק". מנגד, בראיון ל"יומן", כשנשאל "מה חשוב בחיים", אמר: “כל החיים זה הבל הבלים. זה עובר, ואתה מת. ואחר כך לא היה ולא נברא".

הוא נולד ב-1907 וגדל בעיר ברנוביץ' (ברנוביצ'ה) שהיתה אז בפולין והיום נמצאת בבלארוס. משפחתו היתה דתית ומצבה הכלכלי היה טוב. היו לו שני אחים ושתי אחיות. בצעירותו למד ב"חדר" ובישיבה.

כישרון הציור שלו התגלה בגיל מוקדם. כשהיה בן תשע צייר את גלגל המזלות על קירות בית הכנסת הגדול בברנוביץ. את מלאכת הציור הוא למד אחר כך באקדמיה לאמנות בווילנה לצד משה ברנשטיין וראובן מיסקי.

צפו בקטע מראיון עם סביצקי לפלג לוי בפרויקט "תולדות ישראל":

קרדיט: תולדות ישראל


הוא היה חבר בבית"ר וזכר עד יומו האחרון זכר את הביקור של ז'בוטינסקי בעירו. “הוא דיבר ביידיש. האולם היה מלא. לא ראיתי כזה שקט מימיי", סיפר בראיון לפלג לוי בפרויקט "תולדות ישראל".

יוסי קיסטר ממוזיאון ז'בוטינסקי אומר כי ז'בוטינסקי ביקר בברנוביץ כמה פעמים בשנות ה-30, כחלק ממסע שערך בפולין. אחת העדויות לכך הוא מצא בספר "קשת בענן" שחיבר יצחק רביב (רבינוביץ) ויצא לאור בהוצאת המרכז למורשת ירושלים ע"ש ז'בוטינסקי. כך כתוב שם:

חניכי בית"ר בברנוביץ' בשנות ה-30

"פעמיים שמעתיו [את ז'בוטינסקי] בביקורו בברנוביץ, עיר הולדתי. הוא חתם את שמנו בספר הזיכרון של בית"ר, תוך רישום שהשאיר בנו גאווה צודקת: הקן בברנוביץ הוא מהקננים היפים ביותר שראיתי בכל נסיעותי"

סביצקיצילום: פלג לוי, תולדות ישראל

סביצקי עלה לארץ ישראל ב-1938 באוניית המעפילים "דראגה" שיצאה מאיטליה. ב-1939 נכבשה ברנוביץ' בידי הצבא האדום וסופחה לברית המועצות. ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיר 12 אלף יהודים – יותר ממחצית מתושביה. ביוני 1941 נכנסו הגרמנים בשעריה. רוב יהודיה נרצחו, בהם כל משפחתו של סביצקי. “לכל אדם יש משפחה. דוד, דודה. לי אין. חוץ מהדור שאני הקמתי. ילדים, נכדים, נינים”, אמר.

סביצקיצילום: פלג לוי, תולדות ישראל

בארץ עבד תחילה בפרדסים ברחובות. הוא שירת באצ"ל ואחר כך בלח"י. בהמשך עבר לתל אביב. את ציוריו הראשונים בארץ עשה על קירות בבתי קפה. בהמשך הציג תערוכות בישראל ובחו"ל, בין היתר בארה"ב, בהולנד ובבריטיניה.

את התערוכה האחרונה הציג במגדל משה אביב ברמת גן. לפני כן הציג גם במגדלי עזריאלי. הוא היה צייר אימפרסיוניסטי. יצירותיו הוגדרו על ידו כ"קומפוזיציות ססגוניות". בין ציוריו: בית משפחתו, עירו, מוסיקאים, בית כנסת ודיוקנאות של נשים.

"הוא היה עצמאי בשטח, שעשה הכל לבד ולא רצה שיעזור לו”, אמרה בתו. “הוא היה אדם בריא וחזק, פיזית ונפשית.  כמעט אף פעם לא היה חולה ולא לקח כדורים. גם אחרי שעבר ניתוח שב לתפקד 'כאילו כלום'”, הוסיפה.

אשתו, דבורה, מתה לפני רבע מאה. הוא הותיר שלוש בנות, תשעה נכדים ו-12 נינים.

צפו בכתבה על סביצקי ב"יומן":

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ