טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

ה"תקר" שחיבל בסקופ של מייזלס

עם בן גוריון הוא דיבר על פילוסופיה. לפרס נהג להתקשר כל בוקר. את בגין פגש בהליכות בשבת ועם ספיר סעד בבית סוקולוב. משה מייזלס (1919-2014) כתב המפלגות של "מעריב", היה עיתונאי מעידן אחר

תגובות

ב-1958 התגלגלה לידיו של משה מייזלס, כתב המפלגות של "מעריב", ידיעה חשובה ביותר. כפי שקורה לעתים בעיתונות, הוא קיבל את המידע כשעסק בחיפוש חומר לכתבה אחרת.

אחרי שדיוני ועידת "חרות" התמשכו אל תוך הלילה, הוא הלך לישון, וסיכם עם מזכ"ל התנועה שבבוקר יטלפן אליו כדי לקבל ממנו מידע שישמש אותו לכותרת של עיתון הצהריים. בבוקר, להפתעתו, נענה כי המזכ"ל "אינו בעיר".

היעד הבא היה מנחם בגין, היו"ר. גם הוא לא היה בבית. היחיד שתפס בטלפון היה חיים לנדאו, שהסגיר את הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים: “אינך יודע שנתפסה מרגלת אמריקאית"? תהה.

מייזלס התקשה להסתיר את התרגשותו. “נרגש מאוד מהגילוי הסנסציוני שנזדמן לי, פלטתי את שאלתי האחרונה – אתה יודע את שם המרגלת"? כתב בספר זיכרונותיו "מבן גוריון ועד פרס: פירורים מן המטבחים הפוליטיים", שראה אור בשנת 2000 (הוצאת ירון גולן).

משפחה

הצנזורה חיבלה לבסוף בסקופ שנפל לידיו. שרת החוץ גולדה מאיר התקשרה לעורך העיתון, אריה דיסנצ'יק,  ולאחר דין ודברים הושמטו מהכתבה שמה וארצה של המרגלת האמריקאית – כדי לא לפגוע ביחסים עם וושינגטון. “אירע תקר", כתב מייזלס בזיכרונותיו.

הוא נולד בווינה למשפחת רבנים ידועה. בצעירותו למד בגימנסיה העברית ע”ש צבי פרץ חיות. ב-1938 עלה לבדו לארץ ישראל, וגר בתל אביב. רוב משפחתו נרצחה בשואה לאחר מכן. ב-1941 התנדב לשרת בצבא הבריטי, שם הוצב בחיל הקשר במצרים. בהמשך למד במחלקה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1944 נישא לברטה אייזנברגר – בת כיתתו בגימנסיה בווינה. את דרכו העיתונאית התחיל ככתב של עיתונים שכבר חלפו מן העולם, בהם "חדשות הערב", “הבוקר" ו"ידיעות חדשות".

ל"מעריב" הצטרף ב-1948, שם עבד ככתב לענייני מפלגות עד לפרישתו לגמלאות
ב-1984. במקביל היה גם כתב לענייני ישראל והמזרח התיכון של רשות השידור האוסטרית וכן כתב של סוכנות הידיעות האוסטרית.

הוא היה שייך לדור אחר של עיתונאים, שפעל בתקופה אחרת, בה "כללי משחק" היו שונים. עם בן גוריון דיבר על שפינוזה, את בגין פגש בימי שבת בהליכה באבן גבירול בתל אביב, עם פנחס ספיר סעד בבית סוקולוב ועם משה דיין היה בקשר טוב, שבגינו התבייש כשהתבקש להעביר את תגובתו לרומן שניהל.

את מושאי הסיקור שלו הוא העריך. על פרס כתב כי "ניחן בסבלנות ובכושר התמדה". על לבון כתב כי יש לו "אישיות מבריקה, שהקרינה וכמה ופיקחות". את אבא אבן תיאר כ"אדם פתוח וגלוי לב, רגיש ואפילו צנוע וביישן". על משה סנה כתב כי היה "אחד המעניינים שפגשתי בחיי". גם ליוסי שריד החמיא, כשכתב: “לא פגשתי מסביר בעל כושר ביטוי מבריק כמוהו".

עמיתו מ”ידיעות אחרונות”, העיתונאי שלמה נקדימון, כתב ב”מעריב”: "בימים ההם ועידות מפלגות שימשו יעדים לדיווח, בוודאי ערבי הפתיחה החגיגיים. הוא נהג לכתוב את דיווחיו במהלך האירוע. חשב מראש על פתיח מרתק, וכאשר מושב הפתיחה נסתיים כבר היו בידיו חמישה עמודים מכוסים בכתב יד ברור ומוכנים להורדה לדפוס".

עיתונאי “מעריב” לשעבר, יוסי אחימאיר, הוסיף: "ידיעותיו ופרשנויותיו הפוליטיות מילאו את עמודי העיתון, שהוא היה מעמודי התווך שלו. באופיו - יקה, מסודר, קפדן, איש עבודה. עבודה עיתונאית, כמובן, שהייתה טבועה בכל נשמתו וזרמה בכל ורידיו".

גם העיתונאי גדעון לוי מ"הארץ", שהיה דוברו של שמעון פרס, הכיר את מייזלס. "לא היה בוקר בלי הטלפון הנצחי שלו, המטלפן המתמיד, לבדוק אם קרה משהו בלילה, לפני שהעיתון נסגר. כמעט אף פעם לא קרה משהו, אבל מר מייזלס טילפן. תמיד. עניין של מנהג", כתב לוי.

הוא הותיר שתי בנות ושלושה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות