בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

שופט עם ידי ברזל ועין אחת

סיפור חייו יוצא הדופן של נתן קליינברגר (2014-1928) החל כילד שאיבד את כל משפחתו בשואה, המשיך בפציעה קשה מפיצוץ מוקש כחבלן בפלמ"ח ובהחלמה ממושכת ומיוסרת, והסתיים בקריירה כשופט מחוזי. ל"הארץ" הסביר כי נכות היא רק מגבלה פיזית

2תגובות

נתן קליינברגר, ששרד את השואה כילד בפולין, איבד את עינו ושתי ידיו מפיצוץ מוקש במלחמת העצמאות. הוא לא התייאש, ולמד לעבוד עם ידיו התותבות. לאחר שסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות, פתח בקריירה של שופט, שהסתיימה כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

חייו לא היו קלים. הוא נולד  ב-1928 כנתניאל סנדק קליינברגר בעיירה וויליצ'קה ליד קרקוב בפולין. אביו, אברהם, אמו, מרים, שני אחיו – זיגמונט ובני, ואחותו – סלה – נרצחו בשואה. הוא נדד בין מחנות פלאשוב, בוכנוואלד ומאוטהאוזן - ושרד. כששוחרר, בידי חיילי הצבא האדום, לא נלוותה ליציאתו לחופשי כל שמחה. “בעמדו בשערי המחנה ידע כי הוא בודד בעולם", סיפר בנו.

יחד עם נערים נוספים הוא הובל על ידי חיילי הבריגדה היהודית לאיטליה. בתחילת נובמבר 1945 על לארץ, והופנה לקיבוץ גבעת השלושה, שם הכיר נערה צעירה, ניצולת שואה אף היא – הלה.

צפו: נתן קליינברגר בראיון ל"תולדות ישראל"


שניהם גוייסו לפלמ"ח. את קורס החבלה עבר אצל יצחק ארד, שכונה "טולקר". בהמשך לחם בגדוד החמישי של חטיבת הראל. הלה, חברתו, היתה לוחמת בגדוד הרביעי של אותה חטיבה. הוא ליווה שיירות לירושלים. מפקדו הראשון היה שאול יופה ואחר כך מנחם רוסק.

הפעולה האחרונה בה השתתף היתה שחרור קיבוץ רמת רחל. כפעולת הסחה יצא להשתתף בכיבוש מנזר מאר אליאס, ששוכן דרומית לקיבוץ. “פתחנו את השער, נכנסו פנימה. מי שהיה בפנים ברח. קיבלנו פקודה למקש את החצר, מפני שלא עמדנו להחזיק במאר אליאס, אלא למשוך כוחות אליו”, סיפר.

המוקשים היו תוצרת בית. אחד מהם התפוצץ.  בפעולה הוא איבד את עינו השמאלית ואת שתי ידיו. “נשאו אותי באלונקה למרחק של כשבעה-שמונה ק'מ. כל הדרך עודדו אותי שאהיה בסדר, ושמרתי על ההכרה", סיפר בראיון ליגאל וילפנד מפרויקט התיעוד "תולדות ישראל".

“חשבתי שהסביבה יפה, שהגעתי למדינה שעומדת להיות שלנו, ושחבל מאד שלא אדע מה קורה הלאה, אחרי כל מה שעברתי. ראיתי את עצמי די אבוד. חשבתי שזה ייגמר, העולם ימשיך כמנהגו ולא יהיה מי שמאוד יצטער על הליכתי, כי עדיין לא היתה לי משפחה".

אחרי שהוסרו התחבושות מפניו, בבית החולים בירושלים, הבין את גודל הפגיעה. “הסתכלתי בראי ולא הכרתי את עצמי. הפנים היו שרופות", נזכר. בהמשך הועבר לבית חולים תל השומר – שהיה אז בית חולים צבאי "תל ליטוינסקי", בראשותו של ד"ר שיבא.

תומר אפלבאום

יחד עם שני פצועים נוספים -  אמנון ויגוליק וריימונד לייזר - הוא נסע להמשך הטיפול בארה"ב במימון של נשות הדסה. הם עברו שורת ניתוחים קשים ומייסרים. המנתח הנרי קסלר התקין לקליינברגר ידיים תותבות ועין מזכוכית."המלחמה הסתיימה, אבל שלי רק התחילה", סיפר לימים. לאורך שלוש שנות הטיפולים הרפואיים ליוותה אותו הלה.

חרף נכותו הפיזית הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית, שם סיים בהצטיינות ב-1958. תחילה כיהן בפרקליטות המחוזית בחיפה. ב-1976 הוא מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת וב-1980 עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה. 17 שנים לאחר מכן מונה לנשיאו.

בנו רמי ספד לו: "האיש הזה לא הפסיק, ולו גם לרגע, להאמין כי יצר האדם טוב מנעוריו; כי יש לדאוג לחלש, לפליט, לנרדף; הוא ידע כי שלילת חירותו של אדם היא עונש נורא; הוא ידע כי נכות מתמשכת היא קשה מנשוא; אמר לי אחד מחברי, משפטן חיפאי, כי חברות הביטוח לא אהבו אותו – הוא נהג לפסוק כנגדן בנדיבות; כאשר נאלץ לשלוח אנשים אל מאחורי סורג ובריח, ראה לנגד עיניו את תנאי הכליאה הקשים".

ב-2009 פורסם מכתב פרי עטו ב"הארץ", בו מחה על השימוש במילה "נכה" כתואר גנאי לתפקוד לקוי של אדם. "השימוש במונחים 'נכה' או 'נכות' כדי לתאר תפקוד לקוי או שיקול דעת משובש, נרחב למדי. שימוש כזה מקנה להם משמעות שלילית, והוא אינו ראוי. במונח 'נכה' במקורו אין כל התייחסות לדעותיו של אדם, השקפת עולמו או לתפקודו, והדגש הוא על הימצאותו של מום והיותו בלתי הפיך", כתב.

"למותר לציין, כי תפקודם של נכים רבים במקומות עבודה, למרות מגבלותיהם, אינו נופל מתפקודם של אלה אשר אינם נמנים עם קטגוריה זו. על מנת להמחיש זאת אזכיר כאן את הנכה המפורסם, פרנקלין דלאנו רוזוולט, אשר הוציא את ארצות הברית מהמשבר הפיננסי בשנות ה-30 של המאה הקודמת, והנהיג מעצמה זו במלחמת העולם השנייה בהיותו מרותק לכסא גלגלים. אין לי צל של ספק, כי העושים שימוש במונח 'נכה' על מנת לתאר תפקוד לקוי או שיקול דעת משובש לא מתכוונים לפגוע בציבור הנכים, אך שימוש כזה צובע את המונח 'נכה' בגוון שלילי ועל כן ויש להימנע ממנו גם כמטפורה".

אשתו הלה תיארה את פציעתו כ"וייה דולורוזה של אדם אחד, הנושא את צלב פציעתו על גבו, לכל חייו". “הוא נשא את משאו זה בכבוד, ובחן, ובלי לקטר ולו גם פעם אחת", אמר בנו רמי.

הוא הותיר את אשתו הלה, ילדיהם, עורכי הדין רמי בן-נתן ומרים קליינברגר-אתר, וחמישה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו