בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

העיתונאי שניהל יחסים מלאי תשוקה עם ישראל, פולין ואינספור נשים

רומן פריסטר, מוותיקי "הארץ", מת היום בגיל 87. הילד שניצל בדרך נס שוב ושוב מאימי הנאצים הפך לאיש תקשורת מוביל בארץ ובחו"ל - והתגאה תמיד בחיים אישיים סוערים במיוחד

28תגובות

העיתונאי רומן פריסטר, כתב ועורך ב"הארץ" במשך עשרות שנים, מת היום (שני) בפולין בגיל 87. לפריסטר, ניצול שואה, סופר ועיתונאי, היו חיים סוערים ובלתי שגרתיים, שכללו סיפורי התחזות, בריחה והצלה מופלאים לצד זוועות ומעשי רצח במלחמת העולם השנייה; בגידות, מאהבות ומערכות יחסים עם נשים רבות בפולין הקומוניסטית אחרי המלחמה; ועבודה מלאת עניין בכלי תקשורת מובילים בארץ ובחו"ל.

הוא נולד ב-1928 בביילסקו (בייליץ) שבפולין, כבן יחיד להורים ממשפחה אמידה. בהמשך המשפחה עברה לקרקוב. במלחמת העולם השנייה הצליחה המשפחה להימלט מהגטו כשהיא מצויידת בתיעוד מזוייף המציג אותם כנוצרים. אמו, דוברת גרמנית רהוטה, עבדה כקצרנית במועדון קצינים גרמנים. אביו נותר בבית בשל "תווי פניו היהודיים", כדברי פריסטר.

פריסטר עצמו עבד כנער שליח, שהביא לנאצים חבילות שי, דגים ומשקאות חריפים. "תוך זמן קצר ידעתי את כל כתובותיהם הפרטיות של כל המי-ומי בממסד הנאצי בקרקוב. הנאצים ונשותיהם היו מכבדים אותי בסוכריות, פעמים בסיגריה, פעמים תחבו לכיסי תשר של כמה מעות. היו מקרים שהוזמנתי לסעוד לשולחנם", כתב ב-1987 במאמר בשם "כל יהודי והשואה שלו", שפירסם ב"הארץ".

יעקב אגור

השואה החלה עבורו, לפי עדותו, רק במאי 1943, כשנתפס בידי הגרמנים בעקבות הלשנה של יהודי אחר. הוא אולץ להתפשט ולחשוף את יהדותו. “ידעתי שנלכדתי וכי בזה הרגע התחילה השואה גם לגבי", כתב ב"הארץ".

את סבו וסבתו הבריח מחוץ לגטו בבגדי כמורה שהשיג עבורם, אך בהמשך, כשהתגלו בידי הנאצים, שמו קץ לחייהם. פריסטר היה עד לרצח אמו בידי קצין נאצי, אחרי שמסרה את כל רכושה בתמורה להבטחה שיחוס על חייה. 20 שנה לאחר מכן העיד פריסטר במשפטו של הקצין, אך סיפר כי לא הצליח לכעוס על הרוצח. גם אביו לא שרד את השואה, ומת מטיפוס.

פריסטר הצטרף לקבוצת יהודים שברחו מהגטו, אך נפצע מיריות של הגרמנים. הוא חבר לקבוצת פרטיזנים פולנים, אולם חשש שלא יקבלו אותו לשורותיהם בשל פציעתו. לפי עדותו, הוא הלך לשטוף את הפצע במים, וכשחזר גילה כי כל חבריו נרצחו בידי הפרטיזנים, שהיו אנטישמים. בלית ברירה חזר לגטו.

הוא נע בין מחנות שונים, בהם פלשוב ואושוויץ. בדרך לאושוויץ עשו חבריו שפטים בקאפו, שהתעלל בהם לפני כן, ורצחו את בנו. פריסטר, שצפה בכך מהצד, לקח את מגפיו של הקאפו, שהיו מגפיים של קצין גרמני, ונתן לו את כפכפי העץ שלו. עם זאת, באושוויץ, לדבריו, ריחם עליו והחזיר לו את מגפיו. הנאצים הוציאו את הקאפו להורג כשראו שהוא נועל מגפיים של קצין גרמני. “לו נשארו המגפיים עליי, לא הייתי יושב כאן עכשיו", אמר פריסטר לימים.

תולי פריסטר

"המקריות שיחקה תפקיד אדיר בהינצלות שלי, בתנאי אחד: שדעתי לנצל את המקרה", סיפר. "פעם נתפסתי במחנה. האס-אס שלף אקדח, והכדור נתקע בקנה. מקרה, נכון? אבל אילו עמדתי עד שיטען אותו שוב, היה יורה בי. ברחתי, וכך עזרתי למקרה לעזור לי. זו תכונה שמאפיינת אותי עד היום", אמר ב-1993 בראיון ל"ידיעות אחרונות".

כך היה כשקצין נאצי הניח לו להימלט מול כדור עקר או בפעם אחרת, בה גנב כובע מאסיר אחר, לאחר שכובעו נגנב, ובכך קנה את חייו במחיר מותו של יהודי אחר. "אם חיי אדם הם הערך העליון, האין זה נכון לעשות הכל כדי להישאר בחיים, גם במחיר חיי הזולת? מי מסוגל לשפוט חייו של מי מאיתנו היו חשובים יותר? החיים שלי שווים לי יותר מחיי כל אדם אחר. אני לא קדוש. ידעתי שאם לא אעשה זאת, אמות. גם היום אני רואה את המעשה כנכון", אמר ל"ידיעות".

“באילו אמות מוסר עלי לדון את עצמי? אם במוסר שאינו מתחשב בנסיבות, בתקופה ובמקום ההתרחשות – אז אני נידון לכף חובה. אבל האם מותר לך או למישהו אחר לשפוט את מעשיי בתקופת החושך על פי חוקי תקופת האור? לא היתה במחנות שותפות גורל...במערבולת שאיימה למשוך אותנו למצולות, לא הושטנו יד איש לרעהו", הוסיף.

יעקב אגור

אחרי השואה נשאר בפולין והחל בקריירה עיתונאית שנמשכה עד מותו. במקביל, חייו האישיים היו סוערים במיוחד. הוא התחתן מספר פעמים, לרוב עם נשים נוצריות מפולין, והעיד על עצמו כי חייו היו רצופים בבגידות ומאהבות. חלק מסיפוריו נשמעים בדיעבד כמו אגדות. כזה היה הסיפור על הרומן שניהל עם מוניקה, אותה חטף במכוניתו מטקס נישואיה, כשבעלה לצדה. אחרי שלושה ימים בהם בילו במלון בהרים, בא בעלה ולקח אותה.

ב-1957 עלה לישראל עם אשתו מירה ובנם אביגדור. גם ממנה נפרד בהמשך. "אילו התקיימה אולימפיאדה של אבות לדוגמה, לא היה לי סיכוי אפילו למדליית ארד", אמר פריסטר לימים. "הידידות והקשר הפיסי חשובים יותר מאהבה. מעולם לא עשיתי שקר בנפשי. תמיד כשהרגשתי שהנישואים הגיעו למיצוי, הייתי מסיים אותם. אז נכון שגרמתי עוול לבת הזוג, שהיתה מוכנה להמשיך לחיות איתי, אבל עם כל הסימפטיה לבנות זוגי, אלה הם החיים שלי", הוסיף.

מ-1965 עבד ב"הארץ" בתפקידי כתיבה ועריכה, בהם עורך מוסף "הארץ". בארכיון "הארץ" שמורות מאות כתבות פרי עטו במגוון נושאים – הן מקומיים, מישראל, והן בינלאומיים. כניצול שואה מפולין הוא הרבה לכתוב על מולדתו וסיקר בהרחבה את שנות השלטון הקומוניסטי האנטישמי, עד התמוטטותו.

ב-1990 שב לפולין לתפקיד חדש – אחראי לרכישת עיתונים וכלי תקשורת בפולין של איל התקשורת המיליארדר רוברט מקסוול, תפקיד אותו מילא עד התאבדותו של מקסוול בסוף 1991. אחר כך שב לארץ, והיה מנכ"ל בית הספר לתקשורת "כותרת".

פריסטר פירסם כמה ספרים, בהם אוטוביוגרפיה חושפנית בשם "דיוקן עצמי עם צלקת" (“דביר", 1994). בפולין, שם חי בשנים האחרונות, הוא כתב בכלי תקשורת שונים ובראשם בשבועון החשוב "פוליטיקה". בהספד שפורסם היום באתר האינטרנט של השבועון, נכתב כי פריסטר נהג לומר כי את הדיאלוג בין פולין לישראל הוא עושה "דרך המיטה". אשתו האחרונה, אליזבת, ניהלה בעבר את המכון הפולני בתל אביב.

פריסטר הותיר אחריו שלושה ילדים מנשותיו, ונכדים. ביום רביעי יובא למנוחות בבית הקברות היהודי של ורשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו