2015-1925

למה אלכוהול עוזר להתגבר על המבטא?

פרופ' אלכסנדר גיורא, הפסיכולוג הראשון של צה"ל, נתן לסטודנטים שלו להקריא טקסטים בתאית, ובדק את המבטא שלהם. אחרי שנתן להם קצת אלכוהול, הופתע מהתוצאה. סיפור חייו של המומחה לפסיכו-לינגוויסטיקה, שמת לאחרונה בגיל 90

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עופר אדרת
עופר אדרת

גולת הכותרת בעבודה המדעית של פרופ' אלכסנדר גיורא, חוקר בתחום הפסיכו-לינגוויסטיקה, היתה הניסיון להבין מדוע אנשים שלומדים שפה זרה מתקשים להיפטר מהמבטא של שפת האם שלהם. את המחקר בנושא, שהיה פורץ דרך בזמנו, עשה גיורא באוניברסיטת מישיגן, לשם הגיע ב-1964.

"כולנו יודעים, שכשאנחנו לומדים שפה זרה, המבטא הוא אחד הדברים שקשה מאוד להיפטר ממנו, אם בכלל אפשרי הדבר מעל גיל מסוים", הסביר השבוע פרופ' אבי שגיא-שוורץ, שהיה תלמידו של גיורא. כך, ישראלים נוטים לדבר אנגלית במבטא ישראלי וייקים, שעלו מגרמניה, מדברים עברית במבטא גרמני. "גיורא חיפש לכך הסברים פסיכולוגיים", אמר שגיא-שוורץ.

במחקר שעשה הוא גילה שהקושי להיפטר מהמבטא קשור בקושי של אדם לוותר על זהותו, שהשפה היא חלק ממנה. "כשאתה מדבר כמו כולם, אז אתה כמו כולם. כשאתה מדבר שונה, יודעים שאתה ממקום אחר. הוא סבר, שאנחנו לא מעוניינים לוותר על המבטא שלנו, כי ויתור עליו הוא גם ויתור על הזהות שלנו", הסביר.

אלכסנדר גיורא
אלכסנדר גיוראצילום: המשפחה

בניסוי שעשה בקרב סטודנטים אמריקאים, השמיע להם גיורא מלים בתאית, והקליט אותם חוזרים עליהן. בהמשך, מומחים קבעו באיזו מידה הם הצליחו לדקלם את המלים במבטא תאי אותנטי. בחלקו השני של הניסוי, חזרו התלמידים על אותה הפעולה אחרי ששתו אלכוהול. "הוא גילה, להפתעתו, שהאלכוהול עזר להם לשפר את המבטא. הוא שבר את מחסום הזהות שלהם, ופתח אותם לשימוש נכון יותר בשפה", הסביר שגיא-שוורץ.

גיורא, שכונה "שוֹני", נולד בנירג'האזה בהונגריה ב-1925. ב-1939, אביו, שהיה ציוני, ביקש לעזוב את הונגריה ולעלות לארץ, אולם סבו התנגד לכך. החלטה זו גזרה את גורלה של כל המשפחה, שנרצחה באושוויץ, למעט פרופ' גיורא ואחיו צבי (לאיוש), שניצלו בזכות החלטתו של אביהם לשלוח אותם ללמוד בבית המדרש הלאומי לרבנים בבודפשט.

ב-19 במארס 1944, כשהגרמנים כבשו את הונגריה, שוֹני התגורר בבודפשט. ביוני נשלח למחנה עבודה בעיר בור ביוגוסלביה, שם הועסק בעבודות כפייה, עד ששוחרר על ידי הפרטיזנים של טיטו בשעה שהיה בצעדת מוות בחזרה להונגריה.

בירות באוקטוברפסט, גרמניהצילום: רויטרס

בדרך-לא-דרך הגיע שוני לארץ ישראל ובינואר 1945 התגייס לבריגדה היהודית, עבר אימון מתקדם במצרים, בפיקודו של חיים לסקוב ובסופו יצא להילחם ולסייע ליהודים באיטליה ובהולנד. עם סיום המלחמה חזר לבודפשט לחפש את משפחתו, ומצא את אחיו, ששנות המלחמה עברו עליו במנזר בבודפשט. שוני נשאר בבודפשט, והחל ללמוד שם לתואר הראשון. מאוחר יותר יצא ללימודים בסורבון בפריז, שם כתב דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית.

ב-1951 חזר לישראל והיה הפסיכולוג הראשי הראשון של צה"ל, במסגרת חיל הרפואה. בהמשך היה פסיכולוג קליני וניהל את התחנה לבריאות הנפש ברמת חן. ב-1964 הצטרף לאוניברסיטת מישיגן. ב-1985 הוא הצטרף לאוניברסיטת חיפה כפרופסור לפסיכולוגיה, ובאמצע שנות התשעים, עם הקמתה של מכללת עמק יזרעאל, כיהן כנשיא המכללה.

גיורא הקדים את זמנו והכיר כבר לפני 20 שנה בחשיבות של הקשר בין פסיכולוגיה למוח, אך לא הספיק בעצמו לחקור את הקשר הזה. הוא הותיר את אשתו סוזי, שבשנות ה-50 היתה מזכירתו של פרופ' אפרים קציר, את בנו עמוס, פרופסור למשפטים באוניברסיטת יוטה, ושלושה נכדים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ