בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוכר הפסנתרים שגילה את נחלות שבטי ישראל

פרופ' זכריה קלאי (2016-1923) המשיך לכוון פסנתרים לקונצרטים גם כשכבר היה חוקר בעל שם בתחום הגיאוגרפיה ההיסטורית. לוועדת השמות הממשלתית הסביר למה אסור שמודיעין עילית תיקרא קרית ספר

12תגובות

ב-1925, כשהיה בן שלוש, עברה משפחתו של זכריה (מנפרד) קליינמן מווינה לברלין. הוריו, שלום ואלישבע (וולקה), סוחר מוצרי קוסמטיקה ופקידה בבית-מסחר, הצטרפו שם לעסק משפחתי לשיפוץ ולמכירה של פסנתרים משומשים. במרוצת הזמן העסק התפתח היטב והיו לו לקוחות בברלין, בפראג, בליסבון ואפילו בירושלים.

ואולם, על ההצלחה העיבה המציאות הפוליטית אליה נקלעה המשפחה. עוד בתחילת שנות ה-30 הבין אביו, כי "דמוקרטיה שאינה מגנה על עצמה כנגד אויבי הדמוקרטיה, ולו באמצעים לא-דמוקרטיים, אבודה", זכר זכריה.

זכריה, שהיה חבר בתנועת נוער יהודית, זכר היתקלות עם חברים בנוער ההיטלראי. גם בבית הספר הונף כעת דגל צלב הקרס. זכריה היה עד לאירוע מכונן שנכנס לספרי ההיסטוריה - שריפת הרייכסטג, בסוף פברואר 1933. "כדי לתת פומבי ל'זוועה', ערכו הנאצים מיד ביקורי המונים ברייכסטג השרוף. הלכתי לשם עם חבר יהודי מכיתתי", סיפר. "עמדנו בתור המזדנב ועברנו את הסיור שהודרך על ידי אנשי פלוגות הסער, שניצבו משני צדי המסלול", הוסיף.

באפריל עזב אביו עזב את גרמניה ונסע לארץ. שאר המשפחה – זכריה, אמו, אחיותיו וסבתו – נשארו לסגור את העסק. באחד הימים הטכנאי בעסק הפסנתרים המשפחתי, שהתגלה כנאצי, הגיש קובלנה נגד המשפחה לרשויות האוצר על הברחת הון לחוץ-לארץ. "למזלנו, הגיע מפקח מן הדור הישן, שנתן לאמי זמן להכין את ספרי החשבונות לביקורת והשאיר את כרטיס הביקור שלו למקרה שיגיע מפקח אחר. ביקורת כזאת, הזהיר אותה, עלולה להיות מלווה בחיפוש שיהפוך את הבית", נזכר זכריה. "זכינו גם ל'ביקור' של חבורת פשיטה של פלוגות הסער, כנראה ביוזמת אותו טכנאי", אמר.

קלאי
המשפחה

בתחילת 1934 יצא עם משפחתו בדרך לארץ. הנסיעה ברכבת מברלין עברה דרך צ'כיה, אוסטריה ויוגוסלביה עד לטריאסט, שם עלו על האונייה "ג'רוזלמה". במהלך הנסיעה הושר השיר "מעל פסגת הר הצופים". בארץ הצטרפה המשפחה לאביו בשכונת רחביה בירושלים. בארץ שכר אביו חנות במורד רחוב הנביאים, והתחיל לעסוק במסחר ובתיקון פסנתרים. בהמשך עבר העסק לרחוב סַנט פאול, שם נשאר עד לפרוץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. משם עברה החנות לרחוב סטורס (לימים כורש), שם פעלה עד סגירתה ב-1997.

"המפגש עם תנאי החיים בארץ היה כרוך בהסתגלות לשינוי מהותי. זה היה מעבר מעיר בירה אירופית גדולה לעיר קטנה בתהליך בנייה מתמשך. לא בכל מקום היו כבישים, מדרכות לא היו, ואפילו שמות רחובות לא היו בכל מקום. הנוף השונה כל כך, השפה החדשה והאוכלוסייה המגוונת", אמר זכריה. לסבתו היתה הקליטה קשה יותר. "מה המדבר הזה שאליו הבאתם אותי", שאלה.

זכריה למד במחזור השלישי של תיכון בית הכרם (שלימים שינה את שמו ל"תיכון ליד האוניברסיטה") אצל המורה לחשבון אברהם אבן שושן והמורה לתנ"ך ישעיהו ליבוביץ'. בהמשך עבד זכריה בעסק המשפחתי של הפסנתרים ובמקביל למד ארכיאולוגיה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. עיקר העניין שלו היה הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל. לצד זאת, הצטרף לסניף הירושלמי של "חוג המשוטטים" בהנהגת דוד בנבנישתי, ואף שימש כמזכיר החוג.

במלחמת העצמאות ניצל את היכרותו הטובה עם הארץ ושימש כאיש מודיעין שהוביל את כוחות צה"ל בתוך ירושלים ומסביבה (למשל בכיבוש הקסטל). בזמן המלחמה התחתן עם חברתו ללימודים יונה ילין, נכדתו של דוד ילין ובתם של אליעזר ותלמה ילין.

לפי רוח התקופה, הם שינו את שם המשפחה לשם עברי. השם שנבחר היה "קלי", אשר מופיע בספר נחמיה בין עולי בבל והוא האותיות הראשונות בשם משפחתו המקורי, קליינמן. מאוחר יותר, כדי להקל על קריאת השם, התווספה האות אלף ונוצר השם "קלאי" (כמשקל בעלי המלאכה שמאי ובנאי) .

זכריה המשיך לעבוד בחנות הפסנתרים, אשר החלה גם להכין פסנתרים לקונצרטים. "נתקלתי באמנים מהמובילים בעולם. באחת ההזדמנויות הייתי על הבימה מאחורי הקלעים כשיאשה חפץ הופיע כסולן. הוא יצא בתום הקונצרט לבימה לתשואות הקהל, יצא וחזר פעמים מספר. אל הבימה יצא בפנים חתומות ומתוחות ומאחורי הקלעים נרגע ופניו נרפו. היה זה כמו סגירת תריס ופתיחתו", סיפר.

אייל טואג

"בקונצרט שלאונרד ברנשטיין הופיע בו כמנצח וכסולן אמר לי בהפסקה אחד מנגני כלי-הנשיפה, שבכיוון הכלים לפני תחילת הקונצרט כלי הנשיפה לא התאימו את הכיוון לצליל של הפסנתר, כפי שנדרשו. כשברנסטיין טען אחר כך בפני שהפסנתר אינו מכוון יכולתי לומר לו במי האשם", הוסיף.

"לא חסרו גם אמנים בעלי שגעונות. פסנתרן אחד השיב לעצה מקצועית שנתתי לו, כי אינו מוכן לקבל עוד שום עצה. יעצו לו להתחתן, והוא מתחרט על כך עדיין. אחר שהזהירו אותי מפניו מראש היה פסנתרן גאוני אבל מפתיע במצבי-רוחו. אמרו לי שידרוש להקטין את עומק המגע של הקלידים, עבודה שגוזלת זמן רב ומיותרת לשאר הנגנים", סיפר.

ב-1953 סיים את עבודת המוסמך, אותה כתב על גבולותיו הצפוניים של שבט יהודה בהנחיית פרופסור בנימין מזר. העבודה ראתה אור בהמשך כספר "גבולותיה הצפוניים של יהודה" (הוצאת מאגנס) וזכתה לפרס קלויזנר. בהמשך הרחיב זכריה את מחקרו בתחום נחלות שבטי ישראל וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא בהנחיית פרופסור מזר. אף עבודה זו זכתה לצאת בדפוס כספר וזכתה לפרס בן-צבי.

לקראת סוף שנות השישים התחיל להרצות במחלקה לארכיאולוגיה ובמחלקה להיסטוריה של עם ישראל בתחומים בהם התמחה תוך המשך העבודה בהיקף בחנות הפסנתרים. אחרי מלחמת ששת הימים התבצע ביהודה ושומרון, בגולן, בחבל עזה ובסיני סקר ארכיאולוגי. זכריה הוביל את הסקר בתחום בין ירושלים לשכם. "בעקבות מלחמת ששת הימים נפתחו לפתע מרחבים ואופקים. ישראלים שזכרו ימים עברו וערבים מן הדור הוותיק התרפקו על גבולות שנמחקו. בחלוף הזמן התחיל כל צד להתבונן בדברים אחרת", אמר.

"הזדמנות מיוחדת לשוב לנופים ולאתרים שמעבר למחסום שהתקיים מאז 1948 ניתנה לי בכך שמוניתי לעמוד בראש אחת החוליות שהוקמו לערוך סקר חירום של אתרים ארכיאולוגיים. המטרה היתה לשפר את תמונת המפה היישובית ההיסטורית", אמר.

טרודה דותן בדיר אל בלח.
המשפחה

לימים הוא צורף לוועדת השמות הממשלתית ובמשך 40 שנה היה שם מומחה בתחום השמות ההיסטוריים של אתרים בארץ ישראל. "ספרו 'נחלות שבטי ישראל' ליווה את החלטות הוועדה בבואה לקבוע שמות היסטוריים ליישובים ובמיוחד שמות פרטיים ממקורות היהדות", סיפרה חנה ביתן, מזכירת הוועדה. בזכות עבודתו קיבלו את שמם היישוב "אחיהוד" במטה אשר, "רמות נפתלי" בנחלת שבט נפתלי ועוד רבים אחרים.

בין המקומות שעזר לזהות היה הכפר ליפתא בצפון מערב ירושלים, אשר זוהה על ידו כ"מי-נפתוח" הנזכר בספר יהושע. אחד מעקרונותיו החשובים היה לייצר מפה אמיתית, הנאמנה ללא שיח ושיג לגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל", הוסיפה ביתן. כך, כאשר התארגן גרעין ההתיישבות  "מודיעין עלית" בקשתם הייתה תחילה להיקרא "קריית ספר" מתוך רצון להדגיש ולציין את עם הספר והלומדים שבחברה החרדית. "פרופ' קלאי הוביל מאבק עיקש לא להיכנע לבקשת הגרעין המיישב הטועה והמטעה לעניין זיהוייה של קריית ספר המקראית", הוסיפה.

לאחר מותה רעייתו יונה, ב-1970, נישא זכריה בשנית לפרופסור ליזה הלר, חברת החוג לגיאולוגיה באוניברסיטה. הוא הותיר אותה, חמישה ילדים, 16 נכדים ו-12 נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו