43 שנה למלחמה |

בן אחד נפל בששת הימים, השני בכיפור

נעמי זורע, אשתו של האלוף מאיר זורע, מתה הקיץ בשיבה טובה במעגן מיכאל. במלחמות ישראל שכלה שניים מששת בניה: יונתן הטייס נהרג ב-1967. יוחנן השיריונר - במלחמת יום הכיפורים. "אם יש אופציה לשלום, צריך לנסות אותה", אמרה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעמי זורע
נעמי זורעצילום: ארכיון מעגן מיכאל
עופר אדרת
עופר אדרת

במלחמת ששת הימים שכלו נעמי ומאיר זורע (זרו) את בנם יונתן. במלחמת יום כיפור נפל גם בנם יוחנן. "שני בני נגדעו בהיותם בכוחות הראשונים, הפורצים והבולמים, בצפון. יונתן כטייס ויוחנן כשריונר", כתבה נעמי זורע ב-1973. "ה' נתן לנו את יונתן ל-20 שנה ומחצית השנה ואת יוחנן לכמעט 22 שנים. את יונתן הובלנו לקבורות בערב חג הביכורים, חג בו נולדתי אני, ואת יוחנן קברנו ליד אחיו בחג האסיף", הוסיפה.

את משפחת זורע הגדיר "ידיעות הקיבוץ", שבועון התנועה הקיבוצית, "אחד מסמלי האתוס הציוני המגשים והמיוסר של המאה העשרים". מאיר זורע, ממפקדיו הבולטים של צה"ל מיום הקמתו, מת ב-1995. בחודש אוגוסט האחרון מתה גם נעמי זורע, אלמנתו, בגיל 93.

זורע נולדה ב-1923 בלטביה למשה ודבורה ויינשטוק. עשור לאחר מכן עלתה לארץ עם הוריה ואחותה שולמית (לימים ההיסטוריונית פרופ' שולמית שחר). אחות נוספת, דינה, שנותרה בלטביה, נרצחה שם בידי גרמנים בהמשך.

מאיר זורעצילום: משה פרידמן / לע"מ

בבית הספר הריאלי בחיפה הכירה את בעלה לימים, מאיר זורע,  אחרי קום המדינה היו השניים שותפים להקמת קיבוץ מעגן מיכאל. נעמי עסקה בחינוך וכתבה ספרי ילדים. מאיר יצא לקריירה צבאית, ששיאה בשירותו כאלוף פיקוד הצפון ובהמשך כיהן זמן קצר כחבר כנסת.

שישה ילדים הביאו לעולם ובן נוסף, עולה מתימן, אימצו. בנם יונתן (יוני), שנולד ב-1946, היה טייס קרבי בחיל האוויר. ביום הראשון למלחמת ששת הימים, בדרך לתקיפת שדה התעופה בדמשק, הופל מטוסו, והוא נהרג. לימים סיפר מאיר זורע כי חלם על מות בנו בטרם שמע על מותו. "ראיתי את בני כשהוא יושב בתוך מטוס אפוף עשן, וצועק, 'אבא אבא'. הוא ממש זעק", אמר.

יוחנן זורע
יוחנן זורעצילום: אתר יזכור
יונתן זורע
יונתן זורעצילום: אתר יזכור

לאחר מותו כתבה נעמי זורע כי היתה שלמה עם שירותו הצבאי חרף הסכנה שהיתה כרוכה בכך. "חלומו של כל ילד הוא להמריא אל-על כציפור. מדוע אקצץ את אברותיו של בן המסוגל לכך בבגרותו? לעולם יישאר יום הכנפיים של יונתן אחד הימים הגדולים והמאושרים בחיי. אין תמורה לילדי הזקוף והגאה. איני יכולה לצאת שבורה וכפופה לאחר מות בני, אלא אך גאה וזקופה יותר", כתבה.

עוד הוסיפה: "קינתי שונה מקינת דוד על יהונתן. בנות ישראל, על יונתן שלי אל תבכינה. זקופנה ראשיכן בגאון וגדלנה בנים כערכו. תנו להם להמריא, כדי למצות את מלוא ישותם".

ב-1973 נפל גם בנם יוחנן (יוחיק), יליד 1951, ששירת כקצין שיריון ברמת הגולן. "ביום השני של המלחמה, באזור שבו פרץ השיריון הסורי, ספג הטנק של יוחיק טיל, והוא נזרק החוצה ונהרג", סיפר לימים אביו, מאיר זורע.

נעמי זורע
נעמי זורעצילום: ארכיון מעגן מיכאל

"המחיר הנורא היה כדאי, כדי שנכדים, בנים ואבות יוכלו להתרחץ בשלווה בבריכה שלהם, בלב שדות כותנה, אספסת ועשבי מרעה טבעי, המעובדים בידיהם של אנשי כפר יהודי, המחנך את בניו להיות גיבורים ואנשי מוסר", כתבה אז נעמי זורע. עם זאת, הוסיפה: "שני בני אשר נהרגו בידי הסורים, לא הפכוני לשונאת מושבעת של סורים, או מצרים, באשר הם...איני מזלזלת בחיפוש דרכי הידברות".

לימים, כשישראל ניהלה מגעים לשלום עם סוריה, זורע נשאלה לדעתה על כך בתור אם שאיבדה את שני בניה ברמת הגולן. "צריך להגן על הארץ, אבל הרי אי אפשר להשוות את המצב של ערב יום כיפור למצב היום. לי ברור שאם יש אופציה לשלום, צריך לנסות אותה. כמובן, שבנחישות ובחוכמה", אמרה. עמדתה היתה שונה מזו של בעלה, איש ארץ ישראל השלמה, שאמר כי אסור לוותר על שטחים.

היא הותירה אחריה את ילדיה, בהם תא"ל גיורא זורע, מפקד סיירת מטכ"ל וקצין מודיעין ראשי לשעבר, ונכדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ