בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2016-1926

הלוחם שניגן בפסנתר על הריסות נגבה

במאי 1948 ירד רן אלדמע בשיירה לנגבה הנצורה והמופגזת, ומצא שם פסנתר. החיילים, בהם פצועים, התקבצו סביבו ושרו עד הבוקר. אלדמע, בן למשפחה המפורסמת מגבעתיים, שהיה מורה נערץ לחינוך גופני, מת בחודש שעבר מת בגיל 90

תגובות
רן אלדמע, 1948
המשפחה

שלישיית האחים אלדמע, שנולדו בגבעתיים במחצית הראשונה של המאה הקודמת, נקראה בשמות שמחים: רן, הבכור, נולד ב-1926, גיל נולד ב-1928 ודיצה, הצעירה, נולדה ב-1936.

אביהם, אברהם אלדמע אייזנשטין, שעלה לארץ מאוקראינה, היה מאנשי הבוהמה הראשונים של תל אביב הקטנה: שחקן, צייר וצלם, שאירגן את חגיגות העדלאידע הראשונות בעיר והיה מורה לאמנות בגימנסיה "הרצליה". את ביתו הקים בשכונות בורוכוב בגבעתיים, שם הכיר את אשתו, זהבה לבית אידלוביץ.

רן אלדמע גדל בבית מיוחד, כדבריו. בית שהפך למרכז תרבות לתושבי האזור. בחצרו הוקמו במה ו-900 מקומות ישיבה, הועלו הצגות תיאטרון עם טובי השחקנים של "הבימה", "אוהל" ו"המטאטא", הוקרנו סרטי קולנוע ונערכו אירועים וחגיגות נוספים, שמשכו קהל רב.

משפחת אלדמע
המשפחה

בחצר הבית פעל "סליק" של "ההגנה". בשלט שמוצב שם, נכתב כי היה זה מחסן הנשק המרכזי הראשון הל ההגנה בארץ, וכי הוא נחפר מתחת לצריף של המשפחה לאחר בניית הבתים הראשונים בשכונה. בסליק, שפעל עד קום המדינה, הוסתרו מאות כלי נשק מסוגים שונים. רן וגיל גילו את הסוד אך שמרו עליו בקפדנות.

רן, יחד עם אחיו גיל, קיבל חינוך מוסיקלי מגיל צעיר וניגן בפסנתר, בכינור ובאקורדיון. אולם בניגוד לאחיו, שהפך את המוסיקה לקריירה, והיה לימים חתן פרס ישראל לזמר עברי (ומת לפני שנתיים), רן התמקצע לבסוף בתחום אחר - חינוך גופני.

אחרי בית הספר העממי בגבעתיים, עבר רן ללמוד בגימנסיה הרצליה, שם הצטיין בחינוך גופני, תחת ידו של המורה המיתולוגי צבי נשרי. עם סיום לימודיו השתתף בקורס אלחוטנים של ההגנה ולאחריו התגייס למשטרת היישובים כנוטר מטעם הבריטים. ביום-יום הוא שירת במשטרת גבעת רמב"ם בגבעתיים ובשעות הפנאי שימש אלחוטן של ההגנה בתחנת האלחוט של גוש דן. ב"שבת השחורה", ב-1946, נעצר גם הוא בידי הבריטים, אך שוחרר תוך זמן קצר בשל היותו נוטר.

רן אלדמע, 1948
המשפחה

בהתאם להמלצת אביו החל באותה שנה בקורס השני של מורים לחינוך גופני בתל אביב. בתום לימודיו שובץ ללמד בכפר יהושע, שם הפך עד מהרה לדמות חינוכית אהודה. הוא לימד חינוך גופני ומוסיקה, אירגן חוגי ריקודי עם ומופעים רבי משתתפים, וליווה את כל פעילותיו באקורדיון.

במלחמת העצמאות סופח לגדוד 53 של "גבעתי" בפיקודו של יצחק פונדק, שירת בחזית המצרית כאלחוטן והשתתף ב"מבצע חסידה". במאי 1948 ירד עם צוות אלחוטנים בשיירה לנגבה הנצורה והמופגזת. עם סיום הקרב שהתחולל שם, תוך שהוא משוטט בין ההריסות, מצא רן פסנתר, החל לנגן בו והחיילים, בהם פצועים והלומים, התקבצו סביבו והחלו לשיר יחד, עד אור הבוקר.

אלדמע כשוטר במשטרת היישובים, 1944
המשפחה

בתחילת 1949 נשלח לקורס קציני קשר ומיד לאחר מכן השתתף במבצע כיבוש אילת אשר בסיומו הונף שם דגל הדיו המפורסם. לאחר מכן שימש כמפקד פלוגה בבית הספר לקשר, בה"ד 7.

לאחר שחרורו החל לעבוד כמורה לחינוך גופני בבית הספר התיכון הראשון בגבעתיים שלימים יקרא תיכון קלעי. לימים הפך לסגן מנהל בית הספר, תפקיד שמילא עד פרישתו לגמלאות בשנת 1992, בתום 42 שנות הוראה.

גיל אלדמע
המשפחה

לצד זאת, לימד גם בבית ספר "ביאליק" בתל אביב, שם הכיר את ברכה לבית בונדר, מורה לחינוך גופני, מתעמלת ורקדנית, ונשא אותה לאישה.

במסגרת שירותו במילואים השתתף רן בעוד שלוש מלחמות. במבצע סיני, ובמלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. במקביל לעבודתו בבית הספר, רן יזם וביצע פעילויות רבות למען ילדי גבעתיים ותושביה: בין היתר, הוא החל במפעל הקייטנות לילדי גבעתיים, טיפח חוגים לריקודי עם וניהל את במות הבידור של גבעתיים ביום העצמאות. לצד זאת, במשך 30 שנה הפעיל רן יחד עם אחיו גיל מועדון זמר לזכרו של אביהם. במועדון זה, שנקרא "ברון יחדיו", קיימו ערבי שירה בציבור לתושבי גבעתיים. 

לאחר צאתו לגמלאות פעל עם חבריו ותיקי שכונת בורוכוב להפיכת ה"סליק" ורחוב בורוכוב למוזיאון פתוח, והדריך שם תלמידים ומבוגרים. עבור פועלו קיבל את התואר יקיר העיר גבעתיים.

אשתו ברכה מתה לפני שש שנים. הוא הותיר אחריו את אחותו דיצה, שלוש בנות ובן, עשרה נכדים ושני נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו