בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חיים כמו בחלומות הפרועים ביותר"

משדות הקרב לשדות הנפט: חייו החשאיים של אלישע רואי

הוא שירת בבריגדה, בהגנה, באמ"ן ובמוסד, מילא שליחויות חשאיות באירופה, כורדיסטן ואתיופיה, הבריח סכומי עתק לרכישת נשק למדינה שבדרך וחיבל בתחמושת של מדינות אויב - סיפור חייו יוצא הדופן של אלישע רואי, שמת בן 90 בחודש שעבר

37תגובות
רואי וברזני, מנהיג הכורדים, 1966
המשפחה

הברחות של כסף מזומן ונשק חם מתחת לאפם של חיילים חמושים, יציאה למשימות חשאיות ומסוכנות בארצות רחוקות, שימוש בתיעוד מזויף והחלפת זהויות, הפעלה של סוכנים זרים ותיחקור של שבויים בכירים - חייו של אלישע רואי היו רחוקים עד כמה שאפשר מהתואר "שגרתיים". 

"יש מוטו שמלווה אותי כל החיים: מה שתכננתי - לא עשיתי, כל מה שעשיתי - לא תכננתי", כתב בספר זיכרונותיו, שלא פירסם ברבים, אך הותיר בחיק המשפחה לאחר מותו לפני חודש. "חיפשתי עבודה שתהיה שונה מעבודה רגילה. זו היתה הבעיה שלי - תמיד נמשכתי ואהבתי דברים חריגים", הוסיף.

עיון במסמכים, בתמונות, בתעודות ובאותות הרבים ששמר בביתו בתל אביב, לצד קריאה וצפייה בזיכרונותיו – שתועדו גם בווידאו בפרויקט "תולדות ישראל" - מאפשר לשרטט את מסלול חייו הארוכים. חיים שנעו בין שירות בהגנה, בבריגדה היהודית, בצה"ל ובמוסד, הרחיקו למשימות ביטחוניות באירופה, במצרים, באתיופיה ובכורדיסטן וכללו עבודה מודיעינית מסווגת שאת פרטיה המלאים לא חשף מעולם.

רואי בכורדיסטן, 1966
המשפחה

הוא נולד ב-1926 במגדל צדק, כפר חוצבים שהוקם ליד לראש העין, וכלל "כמה צריפים, אוהלים, וחמישה ילדים", כדבריו. אחד מהם היה שבתי טבת, לימים מבכירי "הארץ". הוריו של רואי, אליעזר ורחל רייך, שעלו לארץ ממזרח אירופה, באו לשם כחלוצי העלייה השלישית "מבלי לדעת לאן הם הולכים", כדבריו, וגילו "ביצות, שדות, חולות והרבה ברחשים". "גרנו בצריף, ישנו בגיגיות. רכבנו על חמורים לפתח תקוה", סיפר רואי.

רואי בבריגדה היהודית, 1944
המשפחה

מקץ כמה שנים קבוצת החלוצים התפזרה לכל עבר ומשפחתו של רואי עברה לתל אביב. שם הוא למד בגן לצד אדם נוסף שעתיד היה להתפרסם - האלוף יצחק ("חקה") חופי, לימים ראש המוסד.

ב-1940 עבר ללמוד בקיבוץ גבעת השלושה בבית הספר בו למדו רבין, רפי איתן ורחבעם זאבי (גנדי). באותה תקופה גם הושבע ל"הגנה" ולמד לירות בנשק קל. את התיכון סיים במקווה ישראל. אחר כך שינה את שם משפחתו, מחשש שהבריטים יעצרו אותו בשל פעילותו החשאית של אביו ב"הגנה". "ישבנו יחד במקום המסתור שלו עם ספר תנ"ך, והוא חיפש פסוק ממנו יוכל לשאוב השראה", נזכר במפגש עם אביו. הפסוק שנבחר היה מספר בראשית, ועסק בבאר המים בנגב, "באר לחי ראי".

אלישע רואי
המשפחה
רואי בשדות הנפט באבו רודס
המשפחה

ב-1944 התגייס לבריגדה היהודית שפעלה במסגרת הצבא הבריטי, ונשלח לאירופה, שם סייר בין המחנות הנאצים המשוחררים, ופגש פנים אל פנים את ניצולי השואה. "הייתי בהלם. הרגשתי כאילו מישהו דקר אותי", סיפר. מאותו הרגע לא ראה בעצמו רק צבר ארצישראלי, אלא גם "חלק מהמכלול היהודי", כדבריו. "אילולא היו עולים הורי לארץ, גם אנחנו היינו נמצאים עכשיו פה, רעבים, גוססים, מעבר לגדר התייל הארורה", אמר.

תולדות ישראל

בשנים הבאות נותר באירופה כדי לסייע לתנועת "הבריחה" של היהודים, למבצעי ההעפלה ולרכישת והברחת נשק לקראת מלחמת העצמאות. הוא עשה זאת במסגרת "המוסד לעלייה ב'" והפלי"ם – הזרוע הימית של הפלמ"ח.

"בכל פרשת ההעפלה, לא אנחנו הגיבורים. מה שעשינו – עשינו, אבל לא היינו גיבורים", כתב לימים. "הגיבורים האמיתיים היו ניצולי השואה, שאחרי שגורשו מבתיהם, הוכנסו למחנות השמדה, נותרו ללא משפחה, חברים או מכרים, שוסו ועונו – אחרי כל זה מצאו את הכוח הנפשי להתאושש, לעבור ממחנות ההשמדה והריכוז למחנות נוספים של עקורים, לעלות על אוניות דפוקות, לנסוע שבועות, להגיע לארץ ועוד לסבול גירוש לקפריסין".

בין תפקידיו הוא עסק בהכנות לפעולות חבלה בציוד ובכלי נשק שמדינות אויב רכשו באירופה ובחיפוש סליקי נשק נטושים ממלחמת העולם השנייה, כדי להבריח תחמושת וציוד לחימה לארץ ישראל. לצורך כך הוא לא בחל באמצעים. כשנדרש, התחזה לחבר במחתרת הספרדית וטען שהוא זקוק לנשק או קנה את לבם של כפריים שהחזיקו תחמושת בחצרותיהם כששר להם את האינטרנציונל.

רואי באבו רודס
המשפחה
רואי
המשפחה

הרבה מאוד סיפורים, חלקם מסמרי שיער ואחרים משעשעים, הוא זכר מהתקופה הזו. במרכזו של אחד מהם ניצבה "זונה יפהפיה", כדבריו, שהקישה על דלת חדר המלון בו לן בזהות בדויה במרסיי, במסגרת אחת השליחויות. "באתי לסגור לה את הדלת בפנים, אבל היא דחפה את הרגל שלה וחסמה את הדלת", תיאר. "אני יודעת שאתה יהודי. גם אני יהודיה ואני רוצה לעזור לכם", אמרה לו. לימים, כך סיפר, היא עשתה "שירות נפלא" עבור "שירות הידיעות" (ש"י) של "ההגנה". "היינו חצופים, נועזים אבל בעיקר טיפשים וחסרי אחריות - אחרת, אי אפשר להסביר למה עשינו את הדברים שעשינו", סיכם את התקופה.

במאי 1948, אחרי הכרזת העצמאות, עלה על אונייה וחזר לארץ. "כמו עולה חדש, אני הולך עם איזו מזוודה קטנה ומרופטת ברחובות חיפה, מסתכל לימין, מסתכל לשמאל ולא מאמין שיש מדינה", כתב. "בשבילי זה היה ממש הלם. אני יצאתי מארץ אחת, וחזרתי למדינה!".

בארץ נשלח לאימונים ביחידה חדשה שקמה אז, שייטת 13 - הקומנדו הימי, בה שירת כקמ"ן (קצין מודיעין). בין סיפורי ההרפתקאות שלו נכלל גם אחד על גופת גמל, שחיברו חבריו ליחידה לסירה במפרץ אילת, והחלו לגרור אותה במים, כדי לבדוק אם יש שם כרישים. המידע הזה, כך הסביר, היה דרוש לפעילותם המבצעית.

בהמשך השתתף בהקמת יחידה מיוחדת לביצוע פעולות מיוחדות בארצות האויב - "מודיעין 13". לימים צמחה ממנה יחידה 131 של אמ"ן, אשר אנשיה, שתכננו פיגועים במצרים, הסתבכו בפרשת עסק הביש.

בהמשך הקריירה המודיעינית שלו שירת ביחידת "504" כאחראי על הפעלת סוכנים. ב-1956, במלחמת סיני, הוא הופקד על שיתוף הפעולה הביטחוני בין צה"ל לצרפתים, אשר כלל גם את מבצע "תושייה" לחילוץ יהודים מפורט סעיד בספינות דייגים לישראל. במלחמת ששת הימים, כחוקר שבויים, הוא הופקד על חקירת גנרל מצרי שנפל בשבי. בשירותו הסדיר ובמילואים עסק גם בהענקת הכשרה מודיעינית לקצינים באתיופיה ובסיוע לכורדים במלחמתם בעיראק מטעם המוסד.

רואי ואשתו רינה
המשפחה

ב-1960 שוחרר מצה"ל בתום שירות בתפקידי מטה בחיל המודיעין, ופנה לתחום אחר: תעשיית הנפט. "תעשיית הנפט הזו מזכירה לי את המודיעין", אמר לימים, והסביר: "במודיעין, אם יש לנו 70 אחוז מידע שמצביע על משהו - חוגגים והולכים על זה. בנפט, אם הולכים על 50 אחוז מידע - גם כן חוגגים".

בין 1961 ל-1967 הוא עבד בתפקיד ניהולי בחברת הנפט הממשלתית "נפטא", שביצעה קידוחי נפט ליד ערד. אחרי מלחמת ששת הימים הוא ניהל את שדות הנפט במפרץ סואץ (בהם אבו רודס), שהיו בשליטת ישראל. אחר כך ניהל את קידוחי הנפט ב"עלמה" בדרום סיני.

מעבודתו זו נפרד בעקבות הסכם השלום עם מצרים, אשר קיבלה חזרה את השטחים האלה. קודם לכן, במשא ומתן בקמפ דייויד, הוא השתתף כמומחה לנושא הנפט מטעם משרד האנרגיה. בשנות ה-80 התמנה למנכ"ל חברת הנפט לפידות.

החיים, כך אמר לימים, "הביאו אותי לכל מיני מקומות שלא חלמתי עליהם בחלומות הפרועים ביותר שהיו לי". הוא הותיר אחריו את אשתו רינה, בנותיהם רות וטל, שישה נכדים ושני נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו