היעלמות ילדי תימן |

שלמה מת בלי לדעת לאן נעלם בנו

שלמה בהגלי, שעלה לישראל מתימן ב-1949, הקדיש את חייו לחיפוש אחר בנו התינוק, חיים, שנלקח ממנו לבית התינוקות במחנה בראש העין. "לא אסלח למדינה, שעשו לי העוול הזה", אמר. בחודש שעבר מת בשיבה טובה אך עם סימן שאלה גדול

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
בהגלי
בהגליצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

ב-1949, כשהיה בן 20, עלה שלמה (סלימה) בהגלי, בנם של משה וזהרה, מתימן לישראל. עמו עלו אשתו שולמית (סאלמה) ובנם הבכור, חיים, שהיה אז תינוק.

בהגיעם למחנה העולים בראש העין נלקח מהם בנם. "באה אלי אחות, ואמרה 'תביא את הילד'", סיפר בהגלי ב-1967 בראיון לעיתון "דבר", תחת הכותרת "תעלומת ילדי תימן". כששאל את האחות "בשביל מה צריך להביא את הילד", השיבה לו, לדבריו, כי התינוקות לא יכולים לשהות באוהלים בשל הקור.

למחרת באו בהגלי ואשתו לבית התינוקות, ומצאו שם את בנם. "שמו היה רשום על המיטה, על הקיר וגם בפתק על היד השמאלית של הילד", נזכר. "כל יום היינו הולכים שמה, ואשתי היתה מיניקה אותו ארבע פעמים ביום", אמר.

באחד הימים, אחרי כמה שבועות, גילו כי מיטתו ריקה. "אני לא מכירה אותך", אמרה האחות לסאלמה. "אתם לא היחידים, הרבה לא יודעים איפה הילדים שלהם. כולם בוכים", אמרו להם בהנהלת המחנה, לדבריו.

כמה ימים לאחר מכן התבקש בהגלי לעלות על משאית לצד הורים נוספים שילדיהם נעלמו. היעד היה בתי חולים באזור. המטרה: לחפש את הילדים האבודים. תחילה נסעו לבית החולים הממשלתי בפרדס כץ. בהמשך עברו לבתי החולים בבאר יעקב, צריפין, תל השומר, דונולו ודג'אני. "בסך הכל נמצאו בחיפוש מאורגן זה שני ילדים. כעבור שבועיים נערך מבצע דומה. לגבי שלמה בהגלי ורוב ההורים האחרים – ללא תוצאות", דיווח "דבר".

ילדי עולים מתימן חוגגים את יום העצמאות במעברה, 1951צילום: דוד אלדן / לע"מ

הכתבה על בהגלי פורסמה סמוך לתחילת פעילותה של ועדת החקירה הראשונה שמונתה לבדיקת פרשת היעלמות ילדי תימן ב-1967. שתי ועדות נוספות בדקו את הפרשה בעשורים הבאים. שלושתן הגיעו למסקנות דומות: מאות ילדים תימנים, שנעלמו בשנותיה הראשונות של המדינה, מתו ממחלה. גורלם של עשרות אינו ידוע, אך לא נמצאו עדויות לחטיפה ממוסדת שלהם.

בהגלי לא אמר נואש, ופנה לכל גורם אפשרי. אחרי שהגיש תלונה במשטרה, שלח מכתבים לראש הממשלה ולנשיא. "מחלקת הקליטה של הסוכנות מודיעתני, כי כל המאמצים שנעשו על ידם כדי לגלות את עקבות ילדך הנאבד טרם נשאו פרי", נמסר לו מלשכת ראש הממשלה, "אך הם לא פוסקים מלהתעניין בגורלו וודאי לא יאחרו להודיענו את התוצאות הסופיות עם חקירתם". מלשכת הנשיא כתבו לו כי בקשתו הופנתה "למוסדות שונים המטפלים בדבר, בבקשה כי תיעשה חקירה נמרצת לגילוי מקומו של בנך... אני תקווה, כי חדשות בעניין זה לא תאחרנה לבוא".

סאלמה, אשתו, לא עמדה במעמסה הנפשית, ואושפזה בבית חולים לפגועי נפש. בהגלי נותר לגדל בגפו את ששת ילדיהם. "במאמצים עילאיים ובנחישות רבה", כדברי אחייניתו, בתשבע הררי. "כשהיו קטנים הייתי סוגר אותם בבית, על מפתח, ויוצא לעבודה", סיפר.

בהגליצילום: המשפחה

לצד זאת, הוא היה גם אב לאלפי תלמידות בית הספר היסודי לבנות "אהל שרה" בראש העין, שם עבד כאב-בית במשך עשרות שנים. "איש חינוך ודמות מופת בהליכותיו, צניעותו וידיעותיו בתורה ובדברי חז"ל", תיאר יגאל יוסף, ראש עיריית ראש העין לשעבר.

בקלסר עב-כרס תיעד בהגלי את מאמציו לאיתור בנו. "הוא הסתובב בכל מקום אפשרי עם תיק מסמכים ובו כל התיעוד על בנו שנעלם, בתקווה שאולי יצליח למצוא אותו", אמר יוסף.

"סבלתי סבל רב. לא אשכח את זה. לא אסלח למדינה, שעשו לי העוול הזה", אמר בהגלי כשהתראיין לסרט "דרך חד סטרית" של ציפי טלמור (1996). "הבן הזה הרס את כל המשפחה. האישה שלי היא כבר משנת 56' בבית חולים לחולי נפש. ילדיי קופחו מאחיהם, מליטוף אמא. אני קופחתי מאישה. ממש בית הרוס", הוסיף.

בסרט הוא פנה לבנו, ואמר: "זה לא אשמתי... זו אשמת הממונים. ולא כפי שאמרו, שאנחנו לא התעניינו בילדים. זה שקר בהחלט. לכן אני פונה אליך, חיים, מספר הזהות שלך 64703, למען השם תן לי מנוחה, שאני אדע, שאתה חי, איפה שאתה".

כמה חודשים לפני מותו השתתף בהגלי בפגישה של ארגון "אחים וקיימים - פורום משפחות הילדים החטופים", אחד הגופים שפועל לבירור מחודש של הפרשה.

"חבל מאוד, שעל אף מאמציך הרבים לחקור את הפרשה הכאובה של היעלמות בנך חיים, הלכת לעולמך, אמנם בשיבה טובה, אך מבלי להבין ולדעת מה עלה בגורלו", ספדה לו אחייניתו, בתשבע הררי. הוא הותיר שישה ילדים, נכדים ונינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ