בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחרה לתעד את החיים

ניצולת השואה שבנתה את מגדל החיים

פרופ' יפה אליאך שרדה את מלחמת העולם השנייה כילדה, אך איבדה במהלכה ומייד אחריה את אמה ושניים מאחיה. מפעל חייה היה איסוף אלפי תמונות שתיעדו את עיירת הולדתה, והצגתן במוזיאון השואה בוושינגטון. השבוע נקברה בישראל

16תגובות
אליאך, 1941, בתמונה האחרונה שצילמה סבתה הצלמת
אלבום משפחתי

ב"מגדל החיים" (מגדל הפנים) שניצב במוזיאון השואה בוושינגטון מופיעים כ-1,500 צילומים שמתעדים את החיים בעיירה היהודית איישישוק, שבפרוץ מלחמת העולם השנייה היתה בשטח בפולין והיום נמצאת בליטא. הצילומים הוותיקים ביותר צולמו ב-1890. האחרונים - ב-1941, השנה בה החריבו הנאצים בתוך יומיים את הקהילה בת 900 השנים, ורצחו כמעט את כל 3,500 יהודייה.

במרכזה של אחת התמונות תועדה הילדה יפה זוננסון (לימים אליאך), מחייכת בשעה שהיא מאכילה תרנגולות. את התמונה צילמה סבתה, שבין שלל עיסוקיה היתה גם צלמת מקצועית. היה זה הצילום האחרון שצילמה, בטרם נרצחה בידי הנאצים. שלושה חודשים לאחר מכן הצליחה אליאך להימלט מהטבח שביצעו הנאצים ביהודי העיירה יחד עם אביה, משה, אמה, ציפורה, ושני אחיה יצחק וחיים. המשפחה מצאה מקלט לצד יהודים אחרים בעליית גג באחד הבתים בעיירה ראדון (ראדין) הסמוכה.

את אחיה התינוק, חיים, נאלצו להרוג, מחשש שהבכי שלו יסגיר את מקום המסתור שלהם. בהמשך הסתתרה המשפחה במקומות שונים, כולל בבור אשר נחפר בדיר חזירים של פולני קתולי.

ראיון עם אליאך

בעודה במסתור, באחד מימי ראשון, שמעה יפה שיחה של נשים פולניות שסיפרו כי הכומר הזהיר אותן ש"השמים מלאים בילדים יהודים שנרצחו, ואם נמות נלך לגיהנום, כי אין לנו מקום בגן עדן". לימים סיפרה כי התפללה לאלוהים: "אני לא רוצה להיות מלאך, אלא ילדה רגילה בארץ ישראל".

בהמשך הביאה אמה לעולם תינוק נוסף, אשר קיבל אף הוא את השם חיים. משפחתה של אליאך הצליחה לשרוד עד שחרור האזור בידי הסובייטים ביולי 1944. תחילה שבה המשפחה לאיישישוק. לפי אחת העדויות, אביה של אליאך פעל שם במחתרת שביצעה פעולות נקם בגרמנים ובפולנים. לפי עדות אחרת, הוא גם חבר לכוחות הסובייטים, שנאבקו בפרטיזנים הפולנים, אשר סירבו לקבל את מרותם של הכובשים החדשים.

אליאך
אורי מרשנסקי

באחד הימים התקיפו פולנים את בית משפחתה. אליאך טענה כי היתה זו התקפה ממניעים אנטישמים. במקורות אחרים נטען, כי היא היתה חלק מחילופי אש בין פולנים לרוסים. התוצאה, כך או כך, היתה קשה ביותר: אמה של אליאך ואחיה התינוק נהרגו. אביה משה נעצר בהמשך בידי הרוסים ורק כעבור כמה שנים זכה להתאחד מחדש עם המשפחה.

יפה ואחיה יצחק נותרו לבדם. ב-1946 היא עלתה לארץ ישראל. בבית הספר בכפר בתיה בו למדה התאהבה במנהל הצעיר, דייויד אליאך, ונישאה לו. ב-1954 העתיקו השניים את מקום מושבם לארה"ב, שם היתה יפה אליאך לפרופ' להיסטוריה ולספרות במחלקה ללימודים יהודיים בברוקלין קולג'. בעלה התמנה למנהל ישיבת פלטבוש בברוקלין.

ב-1978 היתה חברה ב"וועדה הנשיאותית לזכר השואה", שמינה נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. הוועדה, בראשות אלי ויזל, המליצה לנשיא על הקמת מוזיאון השואה בוושינגטון, שנחנך ב-1993.

מגדל החיים במוזיאון השואה בוושינגטון
מוזיאון השואה בוושינגטון

אחד הפרויקטים הגדולים שיזמה היה איסוף תמונות של אלפים מיהודי העיירה שלה. במשך 17 שנים היא נדדה בין יבשות בחיפוש אחר השורדים האחרונים מהעיירה שעודם בחיים, ואספה צילומים, מסמכים וזכרונות רבים.  "תמורת צילום של כיכר העיר ביום השוק, שילמתי בטלוויזיה צבעונית, וידאו, רדיו, בגדים ונעליים", סיפרה לימים ל"ניו יורק טיימס" על התחקיר שביצעה.

בסוף המסע, שעבר בין ישראל, אירופה, ארה"ב, קנדה, דרום אפריקה, דרום אמריקה ואוסטרליה, היו ברשותה כ-6,000 צילומים בהם תועדו מעל ל-90% מבני העיירה שנרצחו בשואה. 1,500 מהצילומים, כולל התמונה בה תועדה אליאך מאכילה את התרנגולות בעיירת הולדתה, נבחרו להיות מוצגים ב"מגדל הפנים" (הנקרא גם "מגדל החיים") במוזיאון השואה בוושינגטון.  את הפרויקט השלימה בהוצאתו לאור של ספר היסטורי שתיעד את חייה הקהילה.

"היה חשוב לה שאותו דור שנכחד בשואה ייזכר בזכות פועלו וחייו בערים ובעיירות באירופה", אמרה עמיתתה, רותי מרשנסקי. "היא בחרה לתעד את החיים שהיו ולא את הזוועות של המלחמה. בכך היתה פורצת דרך והשפיעה על אופן ההנצחה בשנים האחרונות המתרכז בסיפוריהם של פרטים וקהילות. המוטו שלה היה: ובחרת בחיים", הוסיפה.

בספרה המפורסם "סיפורים חסידיים מימי השואה" כללה סיפורים של עשרות קורבנות שואה שמצאו קצת תקווה ואפילו צחוק בסבל שלהם, כפי שהעידה. את הארכיון הענק שלה העבירה ב-2012 ליד ושם.

היא הותירה את בעלה, הרב דוד אליאך, בתה פרופ' סמדר רוזנצוויג, בנה הרב יוטב אליאך, 14 נכדים ותשעה נינים. השבוע נקברה בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו