בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2016-1919

ילדת הפרחים מגרמניה מתה בגיל 97

לברכה אביגד, שעלתה לארץ ב-1935, היה מקצוע מיוחד: ציירת פרחים. בשנות ה-60 כיכבו הפרחים שאיירה בקמפיין של החברה להגנת הטבע נגד קטיף פרחי בר

5תגובות
ברכה אביגד
שרה גולד, אתר צמח השדה

עוד כילדה בעיר דרמשטאט בגרמניה ידעה ביאטריקס גוטמן (לימים ברכה לוי אביגד) במה תעסוק כשתגדל. "הצטיינתי בציור", סיפרה. המורה לציור, "מר ריינהרט", עודד את כשרונה, אך לא צפה לה עתיד מזהיר בגרמניה. "גוטמן, דווקא את צריכה להיות יהודייה? אני הייתי דואג שיקבלו אותך באקדמיה לאומנות במינכן", אמרה לה.

הכרזה שעיצבה אביגד
החברה להגנת הטבע

גוטמן נולדה ב-1919 בלטביה לאביה, ארתור גוטמן, רוקח, טייס ומתרגם, ולאמה גוסטה, בעלת חנות לסיגרים. כשהיתה בת כמה חודשים עברה המשפחה לגרמניה. בגיל 13 ביקרה בתערוכת ציורים של הציירת מרגרטה קרנץ. "התרשמתי עמוקות מציורי הפרחים. עמדתי בתערוכה כאילו פגע בי הברק", סיפרה לימים לפרויקט התיעוד "תולדות ישראל". "יצאתי משם עם ההחלטה: אני פעם אצייר את פרחי הבר של ארץ ישראל".

ואולם בקיץ 1935, כשעלתה לארץ עם עליית הנוער והתיישבה בתל-חי, התאכזבה לגלות כי "לא היה כאן פרח אחד לרפואה". הסבלנות, עם זאת, השתלמה. כמה חודשים לאחר מכן "צץ מהאדמה החרוכה פרח ראשון", כדבריה. היה זה הצלף הקוצני, שהיה הפרח הראשון שציירה.

אביגד-גוטמן
אבישג שאר-ישוב

"לא חשבתי על שלמות הציור, אלא על שלמות ההרגשה שלי בהתפעלות מהטבע ומהמעשה הגדול של היצירה", אמרה לימים. "כל פרח היה חדש בשבילי. כאילו שרואים את העולם כולו בפעם הראשונה", הוסיפה. את הפרחים ציירה במצבים שונים - "כשהוא רק מתחיל לפרוח, במלוא פארו, וגם כשהוא נובל".

כשהנרייטה סאלד, מייסדת עליית הנוער, באה לביקור, הציגה לה אביגד את מחברת הציורים שלה, והרשימה אותה. בהמשך סידרה לה סאלד מלגת לימודים ב"בצלאל", אחרי שהצייר הרמן שטרוק, אף הוא גרמני שהתיישב בארץ, אישר כי יש לה פוטנציאל.
ב-1937 החלה אביגד את לימודיה במחזור השני של בצלאל תוך שהיא נהנית מחסותה של הציירת אנה טיכו, ולומדת אצל מיטב המורים, בהם מרדכי ארדון ויוסף בודקו. ב-1940 הגישה את עבודת הגמר שלה: מגילת אסתר מאוירת ענקית. ואולם בשל סירובה להפקיד את העבודה בבצלאל, לא קיבלה את התעודה אלא רק לאחר 70 שנה. "התאהבתי בעבודה הזו", הסבירה.

ברכה אביגדתולדות ישראל

ב-1941 נישאה למאיר (קורט) לוי, חבר ילדות, שהיה ממקימי החינוך המקצועי בארץ. את שם משפחתה שינתה בהמשך לאביגד בעקבות מותו של אחד מבניהם, גד.

פרחים שציירה ברכה אביגד
ברכה אביגד

לאחר הלימודים השתלמה אצל הצייר ואמן חיתוכי העץ יעקב שטיינהרדט. ובהמשך שבה לצייר פרחים. בשנות ה-60 הייתה שותפה בפרויקט שימור פרחי הבר של החברה להגנת הטבע, שהחלה לחנך את הציבור הרחב לא לקטוף פרחי בר. עוזי פז, מנהל רשות שמורות הטבע, ועזריה אלון, מייסד החברה להגנת הטבע, נתקלו באיורים שלה, ורתמו אותה לקמפיין המפורסם נגד קטיף פרחי הבר.

ברכה אביגד

אביגד התבקשה לאייר כמה עשרות פרחים על כרזה, שהופצה בעשרות אלפי עותקים וחולקה בבתי הספר ובגנים תחת הסיסמה: "אל תקטוף! אל תעקור! אל תמכור!" "בזכות הכרזה כל אחד ידע שזה חשו והיום כל אחד יודע שאסור לקטוף פרחי בר. הילדים היו הראשונים שאימצו את המסר הזה", אמרה.

פרחים שציירה ברכה אביגד
ברכה אביגד

עם זאת, היא הודתה כי לפני כן "גם אני נהגתי לקטוף... אבל רק פרח אחד או שניים. הבאתי אותם הביתה והתבוננתי בהם היטב. לאחר מכן נהגתי לשאת תפילה משלי, שתהיה בי הצניעות הראויה וחוכמת הידיים לעשות את מלאכתי נאמנה", סיפרה.

את איוריה הציגה גם ב"תערוכת הפרח" שנערכה מדי שנה בחיפה וכן בסדרת ספרים מאוירים, שהוציאה לאור בתמיכת ראש העיר המיתולוגי של חיפה, אבא חושי, בשיתוף שני מורים לטבע מבית הספר הריאלי.

בעלה מת ב-1995. היא הותירה שני ילדים ונכדים. "הפרחים, הטבע, היו בעצם המקום האידיאלי להיות בו. תמיד נחתי יותר בחיק הטבע מאשר עם אנשים", אמרה בראיון האחרון, שהעניקה לאורן רוזנברג ביוזמת ד"ר מני נוימן, מנהל הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, לשם תרמה את ציורי הפרחים שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו