ואז הנאצים בישרו: "אתם נוסעים לפלשתינה!"

אלישבע אורבך מאמסטרדם זכתה לחיים חדשים לאחר שנכללה ברשימת 222 היהודים מברגן בלזן שהגרמנים החליפו בעסקה עם הבריטים. בארץ ניצלה פעם נוספת כשעלתה כאחות להר הצופים יום לפני אסון "שיירת הדסה". בחודש שעבר מתה בגיל 95

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורבך ואחותה הגדולה בטי בילדותן באמסטרדם
אורבך ואחותה הגדולה בטי בילדותן באמסטרדםצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

בקיץ 1944 קרה נס לאלישבע פולק (לימים אורבך) מאמסטרדם. הצעירה היהודיה, שכמה חודשים לפני כן הוריה גורשו למחנה השמדה ממנו לא שבו, עלתה על רכבת בגרמניה הנאצית בדרך לארץ ישראל. האירוע הנדיר הזה התאפשר במסגרת אחת מעסקאות חילופי האסירים שניהלו בריטניה וגרמניה במלחמת העולם השנייה.

פולק זכתה להיכלל ברשימה של 222 יהודים, שהנאצים ריכזו במחנה ברגן בלזן לקראת העברתם לארץ בתמורה לגרמנים טמפלרים, שהבריטים שלחו מהארץ לגרמניה. מנתוני "יד ושם" עולה כי 550 יהודים שוחררו בעסקאות מהסוג הזה משטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בין 1941 ל-1945.

כששמעה את הנאצים מכריזים "אתם נוסעים לפלשתינה", לא האמינה למשמע אוזניה. "תקוותנו היתה למציאות", כתבה בספרה "השקט שנשבר". "לא האמנו למראה עינינו. אנחנו יושבים ברכבת רגילה עם מושבים וחלונות, בדרך אל החופש, לארץ ישראל", הוסיפה.

אפריל 1945, אחרי שחרור הרכבת
רכבת אחרת שיצאה מברגן בלזן אל החופשצילום: באדיבות פלורה קרסו מיכאל
כאחות בהדסה
כאחות בהדסה צילום: המשפחה

הדרך אל החופש היתה מורטת עצבים. מדי פעם נאלצה הרכבת לעצור עד שפונו עיי החורבות שנערמו על הפסים בשל ההפגזות. עד הרגע האחרון קינן בה החשש כי מבצע ההצלה ישתבש. "האם באמת יביאו אותנו לארץ ישראל או שבמעשה עורמה נאצי טיפוסי נובל להשמדה?" תהתה.

לבסוף הגיעו לווינה, שם שוכנו בבניין בחסות הצלב האדום. מחלון חדרה נאלצה לחזות במראה איימים: בחצר הבניין ראתה משאיות מלאות ביהודים הונגרים שהיו בדרכם לאושוויץ, "ממררים בבכי, מבוהלים, המומים", כדבריה. "עמדתי שם, מבועתת ומאובנת. מה יכולתי אני, אלישבע פולק, בעלת זכויות היתר, לעשות למענם?", תהתה, והשליכה לעברם מעט לחם. "הם נשלחו למאסר ולמוות, ואנחנו בדרך אל החופש והחיים", אמרה.

עדויות על שואת יהודי הולנדקרדיט: יד ושם

למחרת יצאה עם יתר המשוחררים ברכבת שנסעה דרך הונגריה ובולגריה, ועצרה בטורקיה, שם הועלו על ספינה שהפליגה על הבוספרוס הלוך וחזור עד להשלמת העסקה. משם עלו על רכבת בליווי חיילים בריטים, ועשו את דרכה לסוריה ולבנון ומשם לארץ ישראל. "נרגשים עד דמעות קמנו כולם כאיש אחד והתחלנו לשיר את 'התקווה'. למען האמת, בכינו יותר מאשר שרנו", סיפרה. "כל הדרך לחיפה עמדו אנשים רבים שקיבלו פנינו, וזרקו פירות וממתקים דרך החלונות הפתוחים של הרכבת", הוסיפה. "הגעתי לעולם אחר, אקלים זר ואנשים לא מוכרים שדיברו בשפה זרה. אבל הגעתי 'הביתה'", כתבה.

כאחות ב"הר הצופים"
כאחות ב"הר הצופים"צילום: המשפחה
אורבך ובניה
אורבך ובניהצילום: המשפחה

בארץ פנתה להשלים את לימודי האחיות ב"הדסה", אותם התחילה בבית החולים היהודי באמסטרדם. באפריל 1948 ניצלו חייה פעם נוספת. הימים היו ימי מלחמת העצמאות והר הצופים היה נצור. לבית החולים ניתן היה להגיע רק בשיירות ממוגנות. ב-12 בחודש, כשיצאה מביתה לכיוון השיירה, התבשרה כי הדרך מסוכנת וכי עליה לשוב למחרת. חברותיה, ששמחו על יום החופש, חזרו לבתיהן. אבל פולק התעקשה לנסוע, משום שבבית לא ציפה לה איש. למחרת, 78 מהנוסעים שעלו להר הצופים בשיירה, שלימים כונתה "שיירת הדסה", נהרגו בהתקפה של ערבים. בין ההרוגים היו גם חברותיה האחיות.

לימים נשלחה לטפל בפציינט מפורסם. "טיפלתי בראש הממשלה שלנו, בן גוריון. תארי לך, היה עלי לתת לו זריקה בישבן!", כתבה לאחותה בטי, שגם היא ניצלה בשואה. "זאת הייתה זריקה 'מיוחדת', לא כפי שכל אחד מקבל... נכנסתי לחדרו בידיים רועדות מרוב התרגשות, אך הוא חולה כל כך נוח...אין בו שום התנשאות. כאשר שאלתי  מה ירצה לארוחת ערב ענה – שום דבר מיוחד. תביאי לי קצת לבנייה'", כתבה.

עם הנינה
עם הנינהצילום: המשפחה

אחרי המלחמה התחתנה עם חנן (הנס), ניצול ברגן בלזן, והקימה את ביתה במושב "רגבה". היא מתה בחודש שעבר בגיל 95 והותירה שני ילדים, חמישה נכדים, שישה נינים ואת אחותה בטי, בת 97.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ