נשיקות רבות, פוצי |

אחרי מות: סיפור אהבה במחתרת לח"י

בלה ויהושע זטלר, פעילי לח"י, נכלאו ב-1941 בעקבות שוד בנק אפ"ק בתל אביב. מסגר ערבי, שהיה אחראי על בדיקת סורגי הכלא, הבריח את מכתביהם בין בתי הכלא. לפני חודשיים מתה בלה, בגיל 96, שבע שנים אחרי בעלה, מותירה את מכתבי האהבה שלהם

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בלה זטלר
בלה זטלרצילום: פלג לוי, "תולדות ישראל"

ההתכתבות שניהלו בשנות ה-40 בני הזוג בלה שכטר ויהושע זטלר, שנכלאו בבתי כלא של המנדט הבריטי בשל פעילותם במחתרת לח"י, לא מותירה מקום לספק: השניים היו מאוהבים עד מעל הראש בטרם נישאו.

"אני חושבת עליך בלי מנוחה וממשיכה לאהובך, עד אין גבול. תהיה בטוח בזה ואל תשכח שפעם היתה פוצי אחת. נשיקות רבות", כתבה לו ב-1942. "רק מספר שורות ממך כבר מספיקות כדי להרגיעני. הנני שלך בכל לבי ומתגעגעת אליך בלי גבול. נשיקות חמות", כתבה ב-1944.

"הנני מתגעגע ומתגעגע, הנני כבר חצי משוגע, מתי כבר אחבקך בזרועותי? ההנך חסרה אותי כמוני אותך? הנני מנשקך ומחבקך בכל כוח!", כתב לה באותה שנה. "ילדונת שלי, אני חולם עליך בחלום ובהקיץ. שכחתי להבחין בין יום ללילה ובין אור לחושך, אך דבר אחד אבטיחך, וזאת לא אשכח לעולם - ימי וחיי הם את ורק את", כתב לה בט"ו בשבט 1946.

בלה ויהושע זטלר
בלה ויהושע זטלרצילום: שייקה אלוני, מתוך הסדרה "לוחמים"

בחודש נובמבר האחרון מתה בלה בגיל 96, שבע שנים אחרי בעלה יהושע. סיפור אהבתם במחתרת מונצח בספר "לוחם חרות ירושלים: זיכרונותיו של יהושע זטלר".

את המכתבים הצליחו לשלוח אחד לשני בעזרת פועל ערבי, שעבד בבית הסוהר המרכזי בירושלים, שם נכלא יהושע, ובכלא לנשים בבית לחם, שם נכלאה בלה. "ערבי, שהועסק בבית הסוהר בירושלים כמנהל המסגריה והיה בא לתקן גם את סורגי כלא בית לחם, חיבב את יהושע... ובכל ביקור בבית לחם העביר לבלה ידיעות וד"ש", כתב על כך "דבר" לימים.

בלה זטלר
בלה זטלרצילום: פלג לוי, "תולדות ישראל"
בלה זטלר בראיון ל"תולדות ישראל"קרדיט: תולדות ישראל

"יהושע ובלה גילו ערוץ תקשורת שעקף את עיני הצנזורה, וכך החלה מסכת התכתבות רוויית רגש וגעגועים. הערבי היה נכנס לחדר של בלה, קורץ לה בעיניו ואז היה עולה על אדן החלון ומפיל חבילה קטנה מכיסו: מכתביו של יהושע, לעיתים על נייר טואלט", נכתב בספר זיכרונותיו של זטלר.

בלה זטלר נולדה ב-1920 בווינה שבאוסטריה לברטה ובנימין שכטר, שעסקו בטקסטיל. עבור אמה, ברטה, היו אלה נישואים שניים. בעלה הראשון ואבי בתה אנני, נפל במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא אוסטריה. מבעלה השני, בנימין, באו לעולם בלה, אחותה הצעירה רות ובן הזקונים שמוליק. ואולם גם בחיקו של בעלה השני לא זכתה אמה להזדקן: יום אחד, כשבלה היתה בת תשע, הוא נעלם לבלי שוב.

בגיל 12 הצטרפה בלה לתנועת בית"ר, שם היתה מפקדת פלוגה וזכתה לקבל את פניו של זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה, בהצדעה, כשסקר את שורות חניכיה זקופי הקומה. ביום השנה למותו של הרצל נהגה לעלות לקברו עם חניכיה, בטרם הועלו עצמותיו להר הרצל בירושלים. אחת מחברותיה הקרובות היתה גרטה הרצל, קרובת משפחתו של חוזה המדינה.

בלה ויהושע זטלר
בלה ויהושע זטלרצילום: המשפחה

ב-1938, אחרי פלישת הנאצים לאוסטריה, הורע מצבם של היהודים בווינה. "זה היה בבת אחת, כמו פצצה. כאילו סרט של במאי, שהכין את הכל מראש", סיפרה בראיון לפלג לוי ומירי יהלום בפרויקט התיעוד "תולדות ישראל". "הרחובות המו אנשים, שיצאו לבושים במדים של היטלר, כאילו שהמדינה הזו היתה כבר שנים מובלת על ידו", הוסיפה.

ביולי נפרדו בלה ואחותה רות מאמן ואחיהן הצעיר שמוליק, ועלו על רכבת, שלקחה אותן מווינה לאתונה ביוון. משם עלו על אוניית המעפילים "ארטמיסיה",  שאירגנה התנועה הרוויזיוניסטית, אשר על סיפונה היו 157 אנשי התנועה.

כשקרבו לחוף טנטורה, עובדי חברת החשמל, שהובאו בסוד ההפלגה, הפסיקו את זרם החשמל בקטע החוף, כדי לאפשר לאונייה לקלוט את איתותי הזרקור, שכיוון אותה. בלה נשלחה לנתניה, שם קיבלה תפוזים - הראשונים שטעמה בחייה. משם המשיכה לרמת טיומקין הסמוכה, חברה לפלוגת בית"ר והתגייסה למחתרת אצ"ל. כמה חודשים אחרי עלייה לארץ התקבלה הבשורה הקשה על כך שאמה נדרסה למוות כשירדה מרכבת חשמלית בווינה. אחיה הקטן, שמוליק, נותר לבדו, יתום, אך הצליח, בדרך לא דרך, לעלות אף הוא לארץ.

פלוגת בית"ר בנתניה. מסומנת מימין: בלה. משמאל: רות
פלוגת בית"ר בנתניה. מסומנת מימין: בלה. משמאל: רותצילום: המשפחה

ואז, יום אחד, הופיע בחור רכוב על אופנוע בשטח פלוגת בית"ר. היה זה יהושע זטלר, איש אצ"ל יליד כפר סבא, שהיה מבוגר מבלה בשלוש שנים, ועסק בהכשרת צעירי המחתרת בנשק בבסיס האימונים בקלמניה בשרון. זטלר חיפש כעת נערה שתסכים לבשל לחניכיו. בלה התנדבה לתפקיד, וזכתה להכיר את מי שעתיד להיות בעלה.

בהמשך, בתל אביב, לשם עברו בנפרד, שוב נפגשו השניים. הפעם היה זה ברחוב דיזנגוף ההומה. יהושע הזמין אותה לשוט עמו בירקון ואחר כך לשוטט בסמטאות רוטשילד. סוף נענתה לחיזוריו, והאהבה פרחה. בימים היא עבדה בעבודות קשות במסעדות. בלילות ביצעה פעילות מחתרתית. יהושע היה מבכירי הלוחמים של אצ"ל, והשתתף בפעולות רבות. בהמשך עברו לגור יחד, ונדדו מדירה מחתרתית אחת לאחרת, מחשש שהבולשת הבריטית תעלה על עקבותיהם.

עם הפילוג בתנועה, בשל סירוב חלק מחבריה להפסיק את המאבק בבריטים בימי מלחמת העולם השנייה, עברו שניהם ללח"י, והיו מקורבים ל"יאיר", אברהם שטרן, מפקד המחתרת.

ב-1940 פיקד זטלר על השוד בסניף בנק אפ"ק ברחוב בן יהודה בתל אביב, שנועד לממן את פעילות המחתרת. בספרו תיאר כי שלף אקדח והכריז: "כאן נערכת החרמת כספים עבור המחתרת העברית, בשביל לחימה לשחרור לאומי. עליכם להרים ידיים, להסתובב אל הקיר ולהתנהג לפי פקודותיי. כל אדם שיפריע לפעולת המחתרת העברית – דמו בראשו".

חבר אחר בחולייה זינק לקופה, ומילא שק באלפי לירות ארצישראליות. משם ברחו במכונית מילוט, שהחרימו יום לפני כן, ממנה קפץ אחד החברים על אופנוע שחיכה לו באחת הפניות, והסתלק מהמקום. כמה שטרות, שנפלו על הכביש, איפשרו לבולשת הבריטית לאתר את המעורבים בשוד, ובראשם זטלר - בעליו של האופנוע.

בלה (משמאל) ואחותה רות, בכינוס של מכון ז'בוטינסקי
בלה (משמאל) ואחותה רות, בכינוס של מכון ז'בוטינסקיצילום: מכון ז'בוטינסקי

אחרי השוד הסתתרו יהושע ובלה בדירה ברחוב נוה שאנן 1 בתל אביב, שם התקיימו ישיבות המטה של לח"י. ואולם הבריטים עלו על עקבותיהם ובפשיטה נאסר יהושע לצד פעילים אחרים, בהם יצחק שמיר, לימים ראש הממשלה. בלה, ששהתה באותו זמן בירושלים, התבשרה על מעצרו מפיו של "יאיר", שהעניק לה פרח כדי לרומם את רוחה. בהמשך נעצרה אף היא, ונשלחה לכלא הנשים בבית לחם. את "יאיר", שנעצר ונרצח בידי הבריטים ב-1942, לא זכתה לראות עוד.

בלה ויהושע ניהלו תכתובת ענפה בין בתי הכלא בהם שהו. בתום ארבע שנים היא שוחררה, וזכתה לבקר אותו. "יקירתי, עתה אחרי הביקור, צר לי. כה מעט זכיתי לראותך ופחות מזה לשוחח עמך. עתה יותר מתמיד חסר אני למשהו חם ולבבי, למילים טובות, לנשיקותייך וללטיפותייך, ילדונת שלי", כתב לה אחרי אחד הביקורים. "למרות הכל רוחי עדיין חופשייה ובת-חורין, וכזו תהיה לעולם, כי רוחי וכל נשמתי בקרבתך אהובה, מריחה את ריחך ונושמת את נשמתך, שומרת עלייך", כתב ביומנו בהזדמנות אחרת.

מהכלא בירושלים הועבר יהושע בהמשך לכלא עכו, בעקבות עימות עם אסירים ערבים. מעכו שוחרר בפריצה המפורסמת של אצ"ל ב-1947. ב-1948 עברו בני הזוג לירושלים הנצורה, שם נישאו על גג של אחד הבתים בשוק מחנה יהודה, כשאנשי לח"י חמושים שומרים עליהם מפני הבריטים. הרב שהשיא אותם היה אריה לוין, שנהג לבקר את אסירי המחתרות בתקופת המנדט ולעודד את רוחם, וכונה "אבי האסירים".

יהושע המשיך לפעול במחתרת ותיכנן את ההתנקשות בשליח האו"ם לירושלים, פולקה ברנדוט, בשל התנגדות לח"י להחלטה בינלאומית לפיה ירושלים תימסר לערבים.  

אחרי מלחמת העצמאות עברו לתל אביב. יהושע היה בעלים של מוסך ותחנת דלק ביפו. בלה היתה מורה לפלדנקרייז. בתם הבכורה, אריאלה, שנולדה ב-1949, מתה בטרם עת ב-2003. יהושע מת ב-2009. בלה, שמתה בנובמבר, הותירה את בתה אפרת הימן, נכדים ונינים ואת אחותה רות, אלמנתו של העיתונאי ואיש המחתרת אליהו עמיקם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ