טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

היהודי מעיראק שהסביר את ישראל לערבים

במשך עשרות שנים ניהל מנשה סומך, שעלה מבגדד, את מחלקת "ההסברה המדינית" של קול ישראל בערבית. את סגירתה, בעקבות הסכם אוסלו, הגדיר כטעות חמורה

תגובות

במלחמת ששת הימים, שהשנה ימלאו לה 50, פעלו שידורי קול ישראל בערבית ללא הפסקה. "היינו בקשר עם הכוח הלוחם והפיקוד, ושימשנו אמצעי קשר ישיר עם תושבי השטחים, אליהם העברנו הוראות מטעם הכוח המתקדם לקראתם", סיפר לפני עשור מנשה סומך, מנהל מחלקת "ההסברה המדינית" בתחנה.

"השידור הערבי מסר מידע אמיתי על מהלך הקרבות, וגילינו למאזין הערבי את השקרים והאשליות שהפיצה התקשורת של ארצות ערב", הוסיף. "השידור הערבי הוגדר אז כחטיבה לוחמת לצדו של צה"ל", סיכם.

סומך, שמת החודש בגיל 91, נולד ב-1926 בבגדד, כצאצא של הרב עובדיה [עבדאללה] אברהם יוסף סומך, שפעל בעיראק במאה ה-19. בצעירותו למד בבית הספר התיכון היהודי "שמאש", בו לימדו מורים לעברית מארץ ישראל. בשנות ה-40 עבד כעיתונאי בכמה עיתונים בעיראק. ב-1951 עלה לישראל. בתחילת שנות ה-60 השתלב בשידורי השפה הערבית של קול ישראל, שם התקדם לתפקיד מנהל "מחלקת ההסברה המדינית".

מנשה סומך
המשפחה

סומך היה חלק מקבוצת עיתונאים יהודים מנוסים, שעלו לישראל מעיראק באותה תקופה, והשתלבו בעבודה בקול ישראל בערבית, אשר שידוריה כוונו לערביי ישראל והשטחים וכן לתושבי מדינות ערב. הסופר יליד עיראק, אלי עמיר, מסביר כי בזכותם הפכו שידורי קול ישראל בערבית למקור הסברה מדיני חשוב לעולם הערבי בארץ ובארצות ערב. "הבנתם את המנטליות של הערבים תרמה תרומה חשובה וייחודית. הם הצליחו להביא את דברה של ישראל לעמי ערב, וניהלו לוחמה פסיכולוגית נגד גורמים קיצוניים בעולם הערבי", הוא אומר.

בעקבות צירופם של העולים מעיראק לקול ישראל, הורחבו שעות השידור של התחנה. תחילה לשבע שעות ביום ובהמשך אף ל-14. השידורים בערבית פעלו תחת פיקוח של משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ ומ-1965, עם חקיקת חוק רשות השידור, קיבלו יותר עצמאות.

"היה צורך להתמודד עם הסתירה בין עבודה עיתונאית חופשית לבין ההסברה המדינית, שנחשבה כתעמולה מטעם", אמר סומך ב-2007 בראיון לעמיר, שפורסם בביטאון מורשת יהדות בבל, "נהרדעא". "המאזינים בארצות ערב וגם מנהיגיהם ראו בנאמר בשידור הערבי ביטוי לעמדותיה הרשמיות של ישראל. דבר זה חייב את השידור להקפיד בדיווחי אמת ולהימנע מדברים שיכולים לסבך את המדינה", הוסיף. לדבריו, "נכון, שהמטרות נתקבלו על פי מדיניות הממשלה, אבל יש חשיבות רבה לצד המקצועי, לסגנון ולצורה בה הדברים נאמרים".

המאזינים הערבים הציגו לאנשי התחנה שאלות קשות ומביכות. תוכנית בשם "מתיבת הדואר", שענתה על שאלות המאזינים, נאלצה להתמודד עם שאלה כמו "מהי תוכנית הטרנספר". "ראיינו את רחבם זאבי ושידרנו את ההסברים שלו במלואם. בסוף התשובה ציינו שיש להם רק שני מנדטים", סיפר סומך.

לצד יהודים שעלו מעיראק ומארצות ערב נוספות, שירתו בתחנה גם דרוזים וערבים מישראל ומהשטחים. בין מאזיניה היו גם יהודי ערב, שנותרו בארצותיהם. "גורלם היה חשוב לנו מאוד. לא שידרנו דברים היכולים לגרום להם נזק", אמר סומך.

קול ישראל בערבית הציג את ישראל כמדינה חזקה ומתקדמת, אנטיתזה לדימויה כ"מדינה מדומה", כפי שכונתה בארצות ערב. בשידורים הודגשה הזכות ההיסטורית והלגיטימיות של העם היהודי על ארצו בתמיכת אומות העולם וישראל הוצגה כמדינה שוחרת שלום ודו-קיום.

לדברי עמיר, "המאזין הערבי הרגיש לשפתו וגאה בה כשפת הקוראן, שמע בשידורים ערבית מדויקת וברמה גבוהה, דבר שנתקבל בהערכה רבה. הוא לא שמע מעולם דברים שפוגעים ברגשותיו הדתיים. הוא הופתע להיווכח שהאויב מדבר אליו בכבוד, לא מזלזל בו, לא מכאיב לו, גם כשמדובר בנושאים רגישים ושנויים במחלוקת".

לצד שידורי מלל, התפרסמה התחנה גם בשל התזמורת המזרחית שליוותה את שידוריה, בה ניגנו מוסיקאים יהודים מעיראק, ממצרים ומסוריה. "היו ביניהם מוסיקאים בעלי שם, דבר שאיפשר להרכיב תזמורת טובה, לשדר תוכניות מוסיקליות בהפקה מקורית, ולעודד זמרים ומלחיינים מקומיים", אמר סומך.

סומך עבד למעלה מ-30 שנה בקול ישראל בערבית. במסגרת עבודתו היה אחראי על סיקור  ביקור נשיא מצרים סאדאת בארץ ב-1977 וכיסוי המשאו ומתן לשלום עם מצרים, וכן יזם והנהיג שידורי שטח לראשונה בשידור הערבי של קול ישראל.

ב-1993 נסגרה מחלקת ההסברה המדינית של קול ישראל בערבית. התחנה ממשיכה לשדר גם היום. "ברשות השידור טענו, שבמצב שנוצר עם חתימת הסכם אוסלו, אין צורך יותר בפעולות הסברה", אמר סומך. "ההתפתחויות שבאו לאחר מכן הוכיחו כי סגירת המחלקה ושינוי אופיו ומבנהו של השידור בשפה הערבית היו משגים חמורים, שגרמו להפקרת הציבור הערבי לתעמולה זדונית של מתנגדי השלום והמתכחשים לעצם קיומה של מדינת ישראל", אמר סומך.

סומך, שגר בירושלים, הותיר את אשתו רות, שני ילדים, דוד וחנה, חמישה נכדים, וחמישה נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות