בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

העיתונאי שהסביר, כי כתיבה היא "ביטוי ולא נביחה"

יוסף פרנקל כתב במשך עשרות שנים בבמות שונות. כחבר המועצה לסרטים הוא תמך באיסור על הקרנת "ג'נין ג'נין", אך התנגד למניעת הקרנת "פיתויו האחרון של ישו". בתחילת השנה מת בטרם עת

5תגובות

ב-1961 יצא העיתונאי יוסף פרנקל להרפתקה היסטורית. בשליחות "ידיעות אחרונות" הוא הצטרף ל-150 מתנדבים צעירים מרחבי העולם, שביצעו את החפירות הארכיאולוגיות בעקבות מרד בר-כוכבא במדבר יהודה, בניצוחו של יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר.

פרנקל
המשפחה

תחת השם "שליחנו המיוחד" הוא פרסם סדרת כתבות מהשטח. בלילות היה תופס טרמפים מאתר החפירות לבאר שבע, משם היה מכתיב את הידיעות לעורכו בתל אביב, ולאחר מכן חזר לאתר כאחד החופרים.

"מערת בר כוכבא מגלה את סודותיה", דיווח לקוראיו. "הארכיאולוגים שלנו גילו יותר עוז מן הרומאים, וירדו אל המערות. הירידה כרוכה בסכנת נפשות ממש. תחילה יורדים בסולם עץ אל מעין מרפסת מעל למערה, שממנה יש צורך להשתלשל בסולם חבלים למערה עצמה", תיאר. צה"ל, שסייע למשלחת, השאיל לה רס"ר מחיל הים, "שיצא לו מוניטין על בקיאותו בקליעת סולמות חבלים", הוסיף.

הממצאים היו מרשימים במיוחד. הם כללו מגילות ופפירוסים, כלי נשק, כלי בישול, תכשיטים, שלדי לוחמים, ארונות קבורה, סנדלים, חותם עתיק, ראי של אישה, קופסת תכשיטים מצופה לקה וצלחות מקושטות. בין החופרים היו נהג אגד מקרית חיים וסטודנטית לפילוסופיה מבואנוס איירס, בת 19, שבאחד הימים גילתה מטמון שהכיל מאות כלים, פטישים, אלות ואיזמלים.

אברהם וזהבה פרנקל בכיכר דיזנגוף, שנות ה-30
המשפחה

פרנקל נולד בתל אביב ב-1939 לאברהם וזהבה, ציונים שעלו לארץ בתחילת אותו עשור ממזרח אירופה. אביו עבד בבניין ובהמשך רכש בית מלון וקרא לו "מלון פארק". בית המלון, ששירת בעיקר את החיילים הבריטים והאוסטרליים בארץ ישראל, עדיין ניצב ברחוב הירקון. בהמשך מכר את המלון ורכש פרדס במושבה מגדיאל, שם ניסה את כוחו בחקלאות.

בקיץ 1947, בערב בו נרצח השומר במשק הסמוך, חזרה המשפחה לתל אביב ואביו הפך לקבלן פיגומים מהראשונים בארץ. יוסף פרנקל, אח של אביו, דודו של פרנקל, היה הבעלים של המסעדה המיתולוגית "קפה ניו יורק" ברחוב דיזנגוף.

פרנקל כמפקד טנק בשיריון
המשפחה

את הקריירה העיתונאית המגוונת שלו החל פרנקל כנער בעיתוני נוער, בהם "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו". לקראת סוף שירותו הצבאי כמפקד טנק החל לערוך את ביטאון "השריון" ובהמשך היה כתב של "במחנה". לאורך השנים פירסם כתבות, מאמרים, טורים וביקורות ספרים בעיתונים ובכתבי עת רבים, בהם "היום", "מעריב", "ידיעות אחרונות" "דבר", "מקור ראשון", "העולם הזה" ו"גלובס". פרנקל גם כתב בעיתונות הפוליטית, שנעלמה מהעולם ברבות השנים, דוגמת "ארץ ישראל" ו"בדרכו". כמו כן כתב בביטאון "האומה", ואף שימש בו חבר מערכת. לצד זאת, היה מוציא לאור ועורך של כתבי עת שונים, בהם "התחבורה", "הביטחון" ו"השריון".

מעל ל-30 שנה היה יו"ר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, ארגון שבשיאו כלל מאות עיתונאים ועורכים של כתבי עת בישראל. האיגוד בראשותו קיים יחסים הדוקים עם עיתונאים מסין, עוד בטרם נוצרו קשרים דיפלומטיים בין המדינות. השנה כתב לעמיתיו בארגון: "חופש הביטוי הוא עיקרון כמעט מקודש במסורת הדמוקרטית, אך כתיבה עיתונאית ראויה, מחייבת בראש ובראשונה 'ביטוי' ולא הברה חסרת משמעות או נביחה".

פרנקל בשלט בחירות לנוער גח"ל
המשפחה

לצד זאת, היה חבר נשיאות מועצת העיתונות, חבר מליאת רשות השידור וחבר במועצה לביקורת סרטים. ב-2003, כשהמועצה פסלה את "ג'נין ג'נין" (החלטה שנהפכה על ידי בג"צ), אמר: "רק מדינה שנטרפה עליה דעתה מסוגלת לתת רישיון להקרנת סרט הסתה מן הסוג הזה". ב-1988, מנגד, היה בדעת מיעוט נגד החלטת המועצה לפסול את הסרט "פיתויו האחרון של ישו". "איני מבין מדוע המועצה צריכה לדאוג שמא לא ימצא חן בעיני האפיפיור, שטרם הכיר במדינת ישראל", אמר.

את עמדותיו הפוליטיות גיבש בגיל תשע, כש"אלטלנה" התקרבה לחופי תל אביב. פרנקל האזין לנאומו של בגין ברדיו והכריז: "אני איתו". בגיל 13 הצטרף לתנועת הנוער בית"ר ואת ילדותו העביר בקריאת הגותו של ז'בוטינסקי.

פרנקל
המשפחה

שנים לאחר מכן, כסטודנט באוניברסיטת תל אביב, יזם את הקמת תאי הסטודנטים של תנועת "חרות", שזכו לראשונה בבחירות הכלליות בשנות ה-60 "והיו למעשה המהפך הראשון שחוללה התנועה בקנה מידה ארצי", כפי שנכתב לימים. בבחירות 1969 כיכב על כרוז הבחירות של גח"ל לכנסת השביעית, אך בהמשך זנח את הפוליטיקה.

בין עיסוקיו היה גם ספורטאי ובמסגרת זו היה ממקימי נבחרת הכדורסל של בית"ר תל אביב. לצד זאת היה ממנהלי להקות המחול בת שבע ובת דור. הוא מת בחודש ינואר, והותיר אחריו את אשתו, שושי, שלוש בנות, בילי, מיקי ודניאל (שיאנית ישראל בקפיצה לגובה) ושתי נכדות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו