בגיל 104

מתה הרופאה היהודיה שקיבלה דוקטורט בגיל 102

ד"ר אינגה רפופורט ברחה מגרמניה הנאצית לארה"ב בשל יהדותה, וברחה חזרה לגרמניה (המזרחית) כי היתה קומוניסטית. לפני שנתיים הפכה לסטודנטית המבוגרת בעולם. סיפור החיים המסעיר של הרופאה שבכתה כשחומת ברלין נפלה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רפופורט
רפופורטצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

לפני כשנתיים, בגיל 102, כמעט 80 שנה אחרי שסיימה את לימודי הרפואה, קיבלה אינגבורג (אינגה) רפופורט את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת המבורג בגרמניה. רפופורט סיימה ב-1937 את לימודיה והגישה עבודה בנושא מחלת הדיפתריה, אך בשל מוצאה היהודי הנאצים לא איפשרו לה לקבל את התואר.

רפופורט בגיל 102, ב-2015
רפופורט בגיל 102, ב-2015צילום: Universitätsklinikum Hamburg-Eppendorf

לפני שנתיים התייצבו שלושה פרופסורים מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת המבורג בביתה בברלין, כדי לבחון אותה על העבודה שכתבה לפני מלחמת העולם השנייה. כדי להתכונן למבחן היא ביקשה מחבריה לעזור לה להתעדכן בהתפתחויות המחקריות שחלו ב-80 השנים האחרונות בנושא. את המבחן עברה בהצלחה ובהמשך זומנה לאוניברסיטה, שם נערך טקס מיוחד בו קיבלה את התואר שנגזל ממנה בידי הנאצים.

רפופורט, שמתה בחודש שעבר בברלין בגיל 104 וחצי, לא היתה זקוקה להכרה המאוחרת הזו כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה. "עשיתי את זה בשם העיקרון ולא בשבילי. אחרי הכל, בגיל 102 זה לא קל. עשיתי את זה עבור הקורבנות (של הנאצים)", אמרה.

היא נולדה בספטמבר 1912 בקמרון שבמרכז אפריקה, שהיתה אז מושבה גרמנית. אביה, פאול פרידריך זילם, היה איש עסקים ממשפחה פרוטסטנטית מוכרת מהמבורג. לאמה, מריה, מוסיקאית, היו שורשים יהודיים.

רפופורט מקבלת את הדוקטורט בגיל 102, ב-2015

את חלום הילדות שלה להיות רופאה הגשימה בבגרותה, כשנרשמה ללימודי רפואה באוניברסיטת המבורג. ב-1937 עברה בהצלחה את מבחן ההסמכה הארצי, אך בהמשך, כשהגישה את עבודת הדוקטורט שלה, לא הורשתה להגן עליה ולכן לא קיבלה את התואר.

בעיני הגרמנים היא נחשבה ל"מישלינג", בת תערובת אשר בדמה זורם גם דם שאינו גרמני. המנחה שלה, פרופ' רודולף דקביץ', צייד אותה במכתב בו כתב כי הוא מאשר כי לפיה הישגיה היא ראויה לתואר, אך קבלתו נמנעה בשל החוק.

בהמשך, בעצת אמה, עזבה את גרמניה, והיגרה לארה"ב, בגפה, שם המשיכה בלימודיה ועשתה התמחות בבית החולים לילדים בסינסינטי באוהיו. בבית החולים הכירה את בעלה לעתיד, רופא הילדים והביוכימאי פרופ' סמואל מיטייה רפופורט, בן גילה, אף הוא יהודי, שהיגר לארה"ב מאירופה הנאצית.

בני הזוג רפופורט עם ילדיהם
בני הזוג רפופורט עם ילדיהםצילום: המשפחה

רפופורט נולד ב-1912 ברוסיה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היגר עם הוריו לווינה, שם למד רפואה. ב-1938, כשגרמניה הנאצית פלשה לאוסטריה, הוא עבר לארה"ב בזכות מלגת לימודים. ממקום מושבו החדש עבד כחוקר וכרופא בבית החולים בסינסינטי.

לתהילת עולם הוא זכה על הצלחתו להאריך את חיי המדף של מוצרי דם מכמה ימים לשלושה שבועות, והציל בכך את חייהם של אלפי חיילים אמריקאים שנפצעו במלחמת העולם השנייה. על כך הוא קיבל תעודת הוקרה מיוחדת מנשיא ארה"ב הארי טרומן.

באחד הימים, כשעסק במיון מועמדים חדשים לעבודה בבית החולים, צדו את עיניו קורות החיים של אינגה. לתמונתה, שמצאה חן בעיניו, נלווה מכתב המלצה חריג מהפרופסור שלה מגרמניה, בו נכתב: "אין לה פרוטה בכיס, ומה שעוד יותר גרוע – זה לא אכפת לה בכלל". אינגה זכתה בעבודה וגם בחתן.

ב-1947 נשלחו השניים ליפן בעקבות התפרצות של מחלה מסתורית, שגבתה את חייהם של 20 אלף ילדים בשנה. "תוך שבוע הם מצאו פתרון", אמר השבוע הרופא פרופ' ארדון רובינשטיין, בן אחותו של רפופורט. התברר, כי מחסור בסידן הוא שגרם למחלות הילדים, משום שהם לא שתו מספיק חלב. גם לישראל הגיעו, כדי לייעץ במיגור מגפת שיתוק הילדים בתחילת שנות ה-50.

רפופורט ביום הולדתה ה-100
רפופורט ביום הולדתה ה-100צילום: המשפחה

אלא שאז, בשיא תהילתם, שוב מצאה עצמה רפופורט "בצד הלא נכון" של ההיסטוריה. הפעם לא בשל מוצאה היהודי אלא בשל היותה קומוניסטית, אידיאולוגיה אותה חלקה עם בעלה. סמואל נשבה בקסם הקומוניזם לאחר שקרא בספרו של פרידריך אנגלס עוד בצעירותו. אינגה, שגדלה כפרוטסטנטית, חרף מוצאה, מצאה מפלט בקומוניזם לאחר שהתאכזבה מהכנסיה, משגילתה כי לא היה בכוחה להציע פתרון לבעיות של עוני ואפלייה בהם נתקלה בארה"ב.

באותה תקופה, ימי המלחמה הקרה, הגיע לשיאו המסע האנטי-קומוניסטי שהוביל הסנטור האמריקאי ג'וזף מקארתי, במסגרתו "חשף" בעלי נטיות קומוניסטיות, והביא להעמדתם לדין, למאסרם ולפיטוריהם של אלפים. בשלב מסוים גם שמם של בני הזוג רפופורט עלה על הרדאר של מקארתי, והם הוקעו בתקשורת כ"אדומים". גם בית החולים בו עבדו היה על הכוונת, לאחר שהואשם בהעסקתם של זוג קומוניסטים.

ב-1950, כשכלו כל הקיצין, הם עזבו את ביתם עם שלושת ילדיהם ובשעה שאינגה היתה בהריון, והיגרו חזרה לאירופה. אלא שגם שם המשיכו האמריקאים לרדוף אותם בשל נטייתם הקומוניסטית וכל הדלתות נסגרו בפניהם במקומות בהם חיפשו עבודה - ציריך, ווינה, אנגליה וצרפת. ברוסיה, מנגד, לא קיבלו אותם מחשש שהם מרגלים אמריקאים.

את הצעת העבודה שקיבל במכון וייצמן ברחובות דחה רפופורט בשל היותו קומוניסט אשר לא אהד את התנועה הציונית. זאת, על אף שהוריו ואחותו היגרו לארץ עוד לפני מלחמת העולם השנייה.

אינגה וסמואל רפופורט
אינגה וסמואל רפופורטצילום: המשפחה

לבסוף, ב-1952, מצאו מקלט בגרמניה המזרחית, שהיתה קומוניסטית ושיוועה למדענים ולרופאים כמותם. כך, 14 שנים אחרי שעזבה את גרמניה מחשש מהנאצים, חזרה אליה אינגה, הפעם מחשש מהאמריקאים. בני הזוג רפופורט היו חלק מקבוצה של קומוניסטים מערביים, שבחרו לחיות מעברו השני של "מסך הברזל" בשעה שרבים מהמזרח-גרמנים חלמו להגר למערב ומאות מהם נהרגו בניסיונות לברוח.

מהר מאוד נשבתה אינגה בקסמה של המדינה החדשה וברוח הצעירה שנשבה בה, תוך שהיא מתעלמת מפשעי השטאזי. בארצה החדשה-ישנה עבדה כרופאת ילדים בבית החולים המוערך "שאריטה" במזרח ברלין והתקדמה שם לתפקיד ראש המחלקה לנאונטולוגיה (רפואת ילודים ופגים), שהיתה הראשונה מסוגה באירופה. על הצלחתה להפחית במידה ניכרת את תמותת התינוקות במזרח גרמניה זכתה בפרס לאומי. עיסוקה בתחום הביא לכך שרופאים אמריקאים באו להתמחות אצלה, חרף מושבה במזרח גרמניה.

גם כוכבו של בעלה דרך מחדש והוא היה לפרופסור מוערך באוניברסיטת הומבולדט. הספר המדעי שחיבר על הביוכימיה זכה לפרסום רב ועד היום נמצא בספריות של דורות של תלמידים שהעמיד.

ב-1961, כשהוקמה חומת ברלין, רפופורט היתה מרוצה. "היא הכרחית מאוד", אמרה. ב-2009, במלאת 20 שנה לנפילת הקומוניזם, אמרה לרויטרס: "אני מתגעגעת לגרמניה המזרחית. ראיתי את רפובליקת ויימר, אחר כך את הפשיזם ואז את ארה"ב. אני חושבת שגרמניה המזרחית היתה החברה הטובה ביותר שראיתי. טובה יותר מארה"ב מהרבה בחינות". במיוחד הוקירה את המערכת הרפואית המזרח גרמנית. "המחויבות של הרופאים למטופלים שלהם לא היתה נגועה בכסף", אמרה.

ב-1989, עם נפילת החומה וקריסת האידיאולוגיה בה האמינה, לא השתתפה בצהלות השמחה שמילאו את ברלין, אלא חשה תסכול עמוק, כדבריה. "בעתיד אני חושבת שיחשבו עלינו באופן שונה מזה שבו אנחנו נתפסים היום", אמרה. פרופ' רובינשטיין סיפר השבוע, כי היא הוסיפה להאמין בקומוניזם עד יומה האחרון.

את חייה סיכמה בספר הזכרונות "שלושת חיי הראשונים", שיצא לאור בגרמנית ומתאר את חייה בגרמניה, בארה"ב ובמזרח גרמניה. בעלה, סמואל, מת ב-2004. היא הותירה ארבעה ילדים: פרופ' תום רפופורט, ביוכימאי, מיכאל רפופורט, מתמטיקאי, סוזן, רופאה וליזה, אחות; נכדים ונינים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ