שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ערב יום השואה, אחת הקשריות של גטו ורשה מתה בגיל 95

הלה רוּפְאייזֶן-שיפֶּר היתה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם, והעבירה מסרים מאנילביץ' לסגנו מחוץ לגטו. היא עלתה לישראל ב-1945, העידה במשפט אייכמן ועסקה כל העת בפעילות הנצחה

עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הלה רופאייזן שיפר
הלה רופאייזן שיפרצילום: אלי דותן Family album
עופר אדרת

הלה (בת שבע) רוּפְאייזֶן-שיפֶּר, קשרית של הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה, אשר העידה במשפט אייכמן, מתה היום (ראשון), ערב יום השואה, בגיל 95.

רוּפְאייזֶן-שיפֶּר נולדה בקרקוב שבפולין ביוני 1921. בצעירותה היתה חברה בתנועת הנוער "עקיבא" ואחרי הכיבוש הגרמני היתה חברה במחתרת היהודית בקרקוב. ב-1941, כשהיתה בת עשרים, הסתננה לגטו ורשה, שם היתה ממייסדיו של אי"ל - הארגון היהודי הלוחם, בראשות מרדכי אנילביץ.

"כאשר התחילו האקציות, נפגשנו, חמישה אנשים, עם אנטק צוקרמן, צביה לובטקין ואחרים. ייצגתי את תנועת עקיבא. דיברו על זה שאנחנו מוכרחים לא לשתוק. אני הרמתי יד, בעד הקמת ארגון יהודי לוחם", אמרה. "דיברנו בינינו שצריך לקום ולהילחם נגד הגרמנים. נפלה החלטה שנעשה כל מה שאפשר כדי להילחם", הוסיפה.

הלה רופאייזן שיפר בצעירותה לפני מלחמת העולם השנייה
הלה רופאייזן שיפר בצעירותה לפני מלחמת העולם השנייהצילום: אלי דותן Family album

"האם קיבלנו הכשרה ללחימה? בסך הכל היינו נוער, שרצה כל מה שטוב בעולם, התחנך על אהבת בני אדם, עבודה, על שירים יפים, על מטרה להגיע ארצה...אף פעם לא דיברנו על להרוג אנשים...אפילו אם הם גרמנים. זה היה משהו שצץ ולא היינו מוכנים עוד לזה", סיפרה.

בארגון היהודי הלוחם היא שימשה כקשרית בין גטו ורשה ובין הגטו בקרקוב. בין היתר, עסקה בהכנת תעודות זהות מזויפות ללוחמים ביערות, בהשגת נשק ומסמכים ובהעברת מסרים ותיאום בין הקבוצות הלוחמות. 

בינואר 1943, כשיצאה לאחת המשימות מחוץ לגטו, נעצרה, אך הצליחה להימלט ולשוב לגטו. לאחר פרוץ מרד גטו ורשה, שהחל ב-19 באפריל 1943, נשלחה לבונקר של הפיקוד ברחוב מילא 18 בוורשה. "היינו שם מאה איש, לוחמים. לא היה נשק, לא היתה שום תקווה, אבל אנשים עשו את שלהם, לחמו נגד הגרמנים, עד כמה שיכלו", אמרה.

ב-7 במאי שלח אותה אנילביץ' למשימת קישור בצד הארי של העיר, במסגרתה נדרשה להעביר מסר לסגנו, יצחק צוקרמן. "להגיד לו שהמצב הוא רע מאוד והגרמנים גורמים את הגטו וצריך להוציא את האנשים החוצה", כדבריה. יחד עם לוחמים נוספים היא יצאה מהגטו דרך תעלות הביוב של העיר והצליחה לברוח ממארב של המשטרה הפולנית ולהעביר את המסר.

רופאייזן שיפר מעידה במשפט אייכמן
רופאייזן שיפר מעידה במשפט אייכמןצילום: לע"מ

כמה ימים לאחר מכן קיבלה את ההודעה על נפילת הבונקר ויושביו. "פתאום איבדו החיים כל טעם: לשם מה להמשיך להילחם? צעירים כה רבים נספו, מיליוני יהודים נרצחים בדרכים שונות, מורעלים בגז. המוות הוא המוצא הטוב והקל ביותר. שיבוא כבר המוות", תיארה לימים את תחושותיה.

ביולי 1943 נתפסה וגורשה לברגן בלזן בגרמניה. לארץ ישראל עלתה ב-1945. בבית יהושע, שם התיישבה, הכירה את בעלה, אריה רופאייזן, אחיו של "האח דניאל", יהודי ניצול שואה שהמיר דתו והיה לנזיר. בהמשך היתה ממקימי בוסתן הגליל, שם חיה עד יומה האחרון.

ב-1961 העידה במשפט אייכמן בירושלים ולאחר מכן המשיכה לעסוק בפעילות הנצחה. ספרה האוטוביוגרפי, "פרידה ממילא 18: סיפורה של קשרית", ראה אור ב-1990. ב-2003 הדליקה משואה בטקס יום השואה ביד ושם.

כלתה, אהובה דותן, אמרה ל"הארץ" כי "זה מאוד סמלי שהיא נפטרה היום, ערב יום השואה, והצטרפה אל חבריה מהארגון היהודי הלוחם. במקור היא אמרה לאנילביץ' שהיא רוצה להישאר ולמות איתם בגטו". רוּפְאייזֶן-שיפֶּר הותירה שלושה בנים, תשעה נכדים ושישה נינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ