שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הפרופסור שהזהיר כי האוניברסיטה איננה סופרמרקט

פרופ' שרגא שכטר, שעלה לישראל מבואנוס איירס, הקים את הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, והגן בכל כוחו על עצמאות האקדמיה

עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת

פרופ' שרגא שכטר, שהיה ממקימי הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, חרד לגורל האקדמיה. במיוחד סלד ממה שתיאר כהתערבות הגוברת של משרד האוצר בניהול הפנימי של האוניברסיטאות.  "אוניברסיטה איננה צבאי, לא סופרמרקט ולא מפעל שמייצר תוצרים למכירה. באוניברסיטה מייצרים את אלה שממציאי ומייצרים את אותם התוצרים, ובלעדיה לא תוכל המדינה להתברך ולהתפאר בהישגיה הכלכליים", כתב לפני עשור. אם ימשיכו לקצץ בתקציביה, כך הזהיר, "לא יהיו הייטק, לא רפואה מתקדמת, לא משפטנים דגולים ולא חוקרי תרבות שלנו ושל העולם".

שכטר
שכטרצילום: המשפחה

שכטר נולד בבואנוס איירס ב-1930. סבו מצד אביו, משולם שכטר (קרמר, במקור) היגר לארגנטינה מגליציה בסוף המאה ה-19, והיה חקלאי. משפחתו מצד אמו, משפחת רוגוף, היגרה לארגנטינה מליטא. שתי המשפחות היו תחילה חלק ממפעל הקולוניזציה של הברון הירש, שסייע להגירת יהודי מזרח אירופה בשלהי המאה ה-19.

בהמשך עברו לבואנוס איירס. חוסה (יוסף) שכטר ופאולינה רוגוף נישאו ב-1927, ושרגא, בנם, נולד ב-1930. ביידיש היה שמו פייביש. ב-1 בספטמבר 1939 הגיע אביו הביתה נסער אוחז בעיתון. כשביקש לקרוא את הכותרת, אמר לו אביו: ״תמשיך לקרוא את 'אלף לילה ולילה'". בשנות המלחמה שמע בבית הכנסת סיפורי אימה על גורל משפחות.  בזיכרונותיו כתב: "אז הפכתי לציוני".

אחרי התיכון יצא ללימודי מדעים באוניברסיטת בואנוס איירס. ב-1954, כשהוא בן 23, הגיע לישראל, והלך להיוועץ במדען אפרים קציר, לימים נשיא המדינה, שהמליץ לו ללמוד בירושלים אצל הפרופ׳ עמנואל מרגוליאש. בירושלים הכיר שכטר גם את אשתו, מרים (מירה) שהייתה מורה. ב-1955 חזרו לארגנטינה, שם סיים שכטר את הדוקטורט. ב-1959, נסע לאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב להעמיק את ידיעתו בתחום החלבונים במעבדתו של הכימאי הנודע פיליפ ג׳ורג׳.

ב-1964 הציע לו ד״ר ג׳ורג׳ וייז, נשיאה הראשון של אוניברסיטת תל אביב, לחזור לארץ ולהקים בתל אביב מחלקה לביוכימיה. ״תוך חצי שנה ישבתי בטקס של פתיחת האוניברסיטה. שמענו את הנשיא שז"ר נואם: 'תשמח תל אביב החדשה, ותגיל ירושלים אם האוניברסיטאות!'״, סיפר שכטר לימים.

שכטר היה הדיקאן המייסד של הפקולטה למדעי החיים, והשתתף בגיוס הכספים להקמת שני הבניינים המאכלסים את הפקולטה הזו עד היום - בנין בריטניה ובנין שרמן. 

הוא התמחה בביוכימיה ובביופיסיקה מתוך רצון להבין כיצד פעולותיהם של מרכיבי התא החי מודרכות ומוכתבות על ידי חוקי הטבע האוניברסליים. מחקריו פורסמו בעשרות מאמרים בעיתונים מדעיים, והתמקדו בחלבונים המאפשרים לתאי הגוף להשתמש בחמצן אותו אנו נושמים, כדי ליצור את מאגרי האנרגיה המניעה את פעילותם של יצורים חיים.

אף כי הקדיש את הקריירה המדעית למחקרים אלה, אהב לצטט את אבחנתו המפורסמת של פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ׳, בין ״החיים״ לבין ״מכניזמי החיים״. אבחנה הרואה בחיים מהות שהיא מעבר לתיאור ״יבש״, גם אם מדויק, של מרכיביו המכניסטיים של האורגניזם החיים.

פרופ׳ נילי כהן, נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, כתבה לאחר מותו: ״הוא שיקף את דמותו האידיאלית של איש מדע: חוקר דגול, מורה דגול, ואיש רוח מהמעלה הראשונה".

הוא הותיר אחריו את אשתו מרים, שלושה בנים, שמונה נכדים ונין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ