אחרי מות |

הלוחם שקיווה כי מלחמת העצמאות היא האחרונה

עמנואל אהרוני, שנפטר בפברואר, נולד למשפחה שמוצאה מבוכרה, שירת כחבלן ב"הגנה" במלחמת העצמאות ואחר כך היה יו"ר הארגון בחולון

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אהרוני (מצד שמאל) במלחמת העצמאות
עופר אדרת
עופר אדרת

סיפורו המשפחתי של עמנואל אהרוני מתחיל במאה ה-19 עם נישואיהם המיוחדים של סבו וסבתו מצד אביו, עמנואל ובת שבע  אהרונוב. סבו הגיע לירושלים במסע רגלי מהעיר בטום (בתומי) שעל חוף הים השחור וכונה "העולה הראשון מבוכרה בדרך היבשה". סבתו, בת שבע לבית בטיטו, ילידת העיר תטואן בצפון מרוקו, עשתה דרכה לעיר הקודש בעודה נערה, במסע שעבר בקזבלנקה ובאלכסנדריה ומשם באונייה ליוון וממנה ליפו.

לפי הסיפור המשפחתי, באותם ימים השתוללה בירושלים מגפת טיפוס נוראה ורבניה החליטו, בהתאם למסורת, להשיא זוג יתומים במערת כלבא שבוע בקברי המלכים בירושלים, כדי להסיר את רוע הגזרה. למשימה נבחרו עמנואל ובת שבע, שהיתה אז רק בת 13. שנה לאחר מכן הביאה לעולם את בנם הבכור, אברהם, אביו של אהרוני.

גם מצד אמו, חנה לבית יוחננוף, היה אהרוני בן למשפחה שעלתה מבוכרה. דודו, אחי-אמו, שמואל יוחננוף, היה ממקימי שכונת הבוכרים בירושלים וממייסדי "אחוזת בית" ממנה צמחה תל אביב ב-1909.

ב-1910 נישאו הוריו, אברהם וחנה, בירושלים, ומיד לאחר מכן יצאו לטורקיה, שם קיבל אביו משרה של רב בעיר החוף מרסין. אהרוני נולד שם ב-1926, כבנם החמישי מתוך שישה של הוריו.

כשהיה בן שלוש הוא התייתם מאביו ויחד עם אמו ואחיו חזר לירושלים. כדי לעשות זאת היה עליהם להבריח את הגבול לארץ ישראל המנדטורית. תחילה הגיעו לביירות, משם המשיכו בספינה לקרבת ראש הנקרה, שם עלו על ספינת דייגים שהורידה אותם בחופי עכו.

כך, בצעידה על החוף, בשעת לילה מאוחרת ובאפלה מוחלטת, החלו חייו בארץ ישראל. המשפחה שמה פעמיה לירושלים. בצעירותו למד אהרוני ב"בית היתומים הספרדי" ואחר כך בבית הספר העברי לבנים ("תחכמוני") בניהולו של יוסף מיוחס. בין מוריו היו דוד אבישר וחיים שלי.

בתום לימודיו, ב-1940, נשלח כחניך של ה"נוער העובד" לבית החינוך של קיבוץ רמת יוחנן, משם זכר במיוחד את המורה מתתיהו שלם, רועה צאן ומלחין, שבין שיריו הידועים, "שיבולת בשדה". משם יצא להכשרה בקיבוץ אלומות מעל טבריה, שם פגש את שמעון פרס, שהיה מהגרעין המייסד שלו.

גם את בן גוריון זכה לפגוש, כשעבד בהמשך ב"משמרת הצעירה" של מפא"י, בתל אביב. באותה תקופה, בסוף המנדט הבריטי, שירת ב"הגנה" ובמלחמת העצמאות שירת כלוחם וכחבלן בחטיבת "קרייתי", והשתתף בקרבות בגזרת חולון. בהמשך המלחמה, ב"מבצע דני" נפצע.

לימים היה ליו"ר ארגון חברי ה"הגנה" בחולון ולחבר המזכירות הארצית של הארגון. "חלמנו על מדינה בונה וקולטת עלייה, שלא תדע מלחמות. חשבנו שהמלחמה הזאת, מלחמת העצמאות, היא האחרונה. לא עלה על דעתנו שנצטרך עוד להילחם", אמר ל"הארץ" לפני שלוש שנים, בחגיגות "עשור המאה" ל"הגנה".

בחולון, שם קבע את ביתו ב-1954, היה רכז התרבות של מועצת הפועלים ובמסגרת זו היה מעורב בהקמת החברה לחקר המקרא, בייסוד סניף החברה להגנת הטבע, בהקמת המוזיאון ההיסטורי של העיר ועוד. אהרוני, יקיר העיר חולון, נפטר בחודש פברואר והותיר אחריו את אשתו אהובה, שלושה ילדים, תשעה נכדים ושלושה נינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ