2017-1929

האיש שניסה למכור מקלות חומוס

נפתלי פינק ניהל במשך עשרות שנים את מפעל המזון "פיאו", שהקים אביו בראשון לציון. בין חידושיו: סלטים מוכנים, בורשט ומוצר הדגל - חזרת. את התה הקר שלו סירבו הרשתות לשווק כי "תה מיועד לחולים". אחרי מות

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

במשך עשרות  שנים ניהל נפתלי פינק את מפעל המזון "פיאו", אותו הקים אביו, יצחק, ב-1936, אחרי שהמשפחה עלתה מגרמניה. מוצרים שונים יצאו משערי המפעל בראשון לציון, בהם חרדל, אבקות פודינג, פירורי לחם ושוקו מפוסטר. מוצרים אחרים, כמו חרוסת וחרדל בשפופרות, שווקו לצה"ל ולמסעדות של "אגד". אבל מוצר הדגל היה חזרת - מוצר עונתי, שמפעלים אחרים לא ששו לייצר.

בפינק
פינקצילום: המשפחה

ב-1955 הצטרף נפתלי פינק, בנו של יצחק, לניהול המפעל. אחרי שנתיים בהן עבד לצד אחיו הבכור, ראובן, נותר לנהלו לבד עד שפרש בגיל 82. המשפחה מספרת, כי חלק ניכר מהמוצרים "נרקחו" במטבח הבייתי של משפחת פינק, בטרם הגיעו לצרכנים.

בשנות ה-60, כשטייל בארה"ב, נתקל פינק במדפי הסופר בבורשט (חמיצת סלק). הוא חשב שהמוצר עשוי להצליח בקרב העולים ממזרח אירופה בארץ, והחליט לייצר אותו. בנו, דני, זוכר שהמוצר היה הצלחה מסחררת וכי המפעל בקושי עמד בביקוש. "הוא היה נמזג חם לבקבוקים, ומייד משווק, חם מהייצור", סיפר.

מוצר אחר שייצר פינק, אך לא הצליח, היה מקלות חומוס. המפעל השתמש במטחנות בשר כדי להפוך גרעיני חומוס למקלות. חיי המדף הקצרים של המוצר הזה הקשו על קליטתו בשוק.

יצחק פינק, מימין, ועובד המפעל
יצחק פינק, מימין, ועובד המפעל צילום: המשפחה

אחרי מלחמת ששת הימים פינק הגה רעיון חדש, והחל לייצר סלטים מוכנים - חומוס, טחינה וחצילים, ולשווק אותם לרשתות המזון באריזות קטנות. במיתולוגיה המשפחתית יש סיפור על בוקר אחד, בו יצא פינק בלוויית נהג לחלק סלטים ברשתות שיווק בירושלים. המשאית שלהם לא היתה מקוררת, ולכן החלוקה היתה צריכה להיות מהירה. אלא שבשער הגיא היא נתקעה והנהג אמר כי דוושת הגז השתחררה ואי אפשר להמשיך בדרך. "נפתלי נשכב מתחת לכסא הנהג, אחז את החיבורים הכושלים בידיו, וביקש מהנהג לנהוג", סיפרה המשפחה. כך חולקו המוצרים בזמן.

בסוף שנות ה-70 עלה במוחו רעיון חדש: לשווק לשימוש בייתי את אבקת השתייה הממותקת שניתנת במנות הקרב לחיילים. כך החל לייצר את אבקת השתייה "צ'יק צ'ק", ש"עלית" פיתחה בהמשך למוצר "זיפ". מוצר אחר, תה קר, הוא ניסה לייבא מחו"ל, אך נתקל בהתנגדות של אחת מרשתות המזון, שסירבה להניח אותו על המדפים בטענה ש"תה מיועד לחולים".

פינק נולד ב-1929 בהמבורג בגרמניה, בן חמישי לאביו יצחק ואמו רבקה. לאביו היתה חברה לשיווק פחם. ב-1933 עלתה המשפחה לארץ, והתיישבה בתל אביב. פינק למד בבתי הספר "מוריה" ומקווה ישראל.  אחר כך לקח חלק באירוע שנכנס לספרי ההיסטוריה – העלייה לביריה. ב-1946 הבריטים הורידו מהקרקע את היישוב היהודי ביריה בגליל, לאחר שנתפס נשק בידי תושביו, אנשי הפלמ"ח. בתגובה, עלו המונים, ובהם פינק, מחדש ליישוב.

פינק סוחב סחורה שיוצרה במפעל
פינק סוחב סחורה שיוצרה במפעל צילום: המשפחה

בהמשך העבירה הנהגת היישוב היהודי את פינק וחבריו לעין צורים בגוש עציון, שם גר בין נובמבר 1947 למאי 1948, אז נפל היישוב במתקפה הערבית. פינק היה בין התושבים שנפלו בשבי הירדני. הוא חזר לארץ בתום כשנה. אחרי לימודי כלכלה בבית הספר "שבח", הצטרף לניהול המפעל המשפחתי.

אשתו, אירית, אם בנו דני, נפטרה ממחלה בטרם עת. ב-1971 הוא נישא בשנית לחנה, שהביאה לעולם את ילדיו, אלון ותמר. בפסח האחרון הוא נפטר בביתו, והותיר את אשתו, שלושת ילדיו ושישה נכדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ