2017-1927 |

אחרי מות: פנחס נאור, "נשר עברי" בשמי רומא

ב-1948 הוא השתתף בקורס טייס 1- של חיל האוויר, שנערך באיטליה. אחת המשימות שלו היתה לצלם מהאוויר את הקולוסיאום. סיפור חייו של פנחס נאור, בוגר קורס "גופנאי מטוסים", שחלם להיות טייס

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר אדרת
עופר אדרת

בחודש אפריל 1948, לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה", התייצב פנחס נאור בבסיס הקליטה והמיון במחנה יונה בתל אביב, במקום בו ניצב היום מלון הילטון. "אני רוצה להתגייס לקורס טייס", אמר לקצין המיון. "אין דבר כזה", השיב לו, ושלח אותו לקורס "גופנאי מטוסים" - קורס טכני בו למדו את הטיפול במערכות המטוס.

תעודה של פנחס נאור מתקופתו בקורס הטייס באיטליהצילום: המשפחה

משימתם הראשונה של חברי הקורס, שנערך בשייח מוניס, לא היתה קשורה למטוסים. הם נדרשו לחפור שוחות באדמה. למחרת הכרזת המדינה הם התעוררו לקולם של מטוסי הקרב המצריים, שחלפו מעל שמי תל אביב, ורוקנו את התחמושת שלהם מעל שדה דב. "הם הנמיכו מאוד מעלינו, צלפו במקלעי ה- 0.5, כשתרמילי הכדורים נופלים מסביבנו ומפציצים את שדה דב", סיפר נאור בראיון לנעמה קיהן. "המטוסים פעלו בצורה חופשית, לא נשמעה כל אש נגדית מהקרקע. לנו לא היה נשק לפגוע בהם. דוממים, הבטנו מעלה ותחושת התסכול שאפפה אותנו היתה קשה מנשוא", הוסיף.

בגיחה הבאה של המטוסים המצריים ציפתה להם – ולנאור וחבריו – הפתעה. אש נגדית נשמעה מהקרקע. היו אלה המקלעים הצ'כים, שהגיעו לארץ, והחלו להחזיר אש. נאור וחבריו לקורס נשלחו לארגן את התחמושת. "לא האמנו למראה עינינו. ארגזים רבים של רובים ומקלעים ניצבו על הרצפה. היינו המומים. מעולם לא ראינו כמויות כאלו של נשק, אפילו לא בחלומותינו", סיפר נאור. "התחלנו בפירוק הארגזים, שואבים מרץ ואדרנלין מלהקת הצ'יזבטרון עם נעמי פולני, שעברה מחדר לחדר, שרה, מעודדת, ותורמת תרומתה לתחושת הכוח העולה ונבנה במדינה בת היומיים", הוסיף.

הנשק הצ'כי סיפק את הסחורה. תוך זמן קצר, מטוס ספיטפייר מצרי נפגע ונפל בשפת הים, בין תל אביב להרצליה. חניכי קורס גופנאי המטוסים זכו בשלל, ותירגלו עליו את השיעורים המעשיים הראשונים במקצועות גוף המטוס ומערכות הידראוליות.

הספיטפייר המצרי עליו התאמנו נאור וחבריו לקורסצילום: ארכיון

בהמשך, באחד מלילות חודש יולי, קיבלו נאור וחבריו לקורס משימה חדשה. על מסלולים מאולתרים בקרבת אבן יהודה נחתו אז שלושה "מבצרים מעופפים" - מפציצי B-17 . החניכים הצטוו לשמור על המטוסים בלילה, וכפרס זכו לבקר בתא הטייס ולשבת על כסאו.

למחרת, בהפסקת הצהריים, הבחין טוראי נאור במודעה "מחפשים קדטים לקורס טיס". "מצויד במכתב ממפקדי התקבלתי לקורס הטיס שהחל להתארגן בפרדס הסמוך לשייח' מוניס. היינו 27 פרחי טיס. התחלנו בלימודים עיוניים", סיפר.

פנחס נאורצילום: המשפחה

המשך הקורס היה באיטליה, לשם המריאו משדה דב, מחופשים לאזרחים. בבית ספר אזרחי ליד רומא התחילו אימוני הטיס שלהם, שנמשכו מספטמבר עד דצמבר 1948. בסופו 22 קדטים סיימו את הקורס. באותה תקופה דבק בו הכינוי "פינקי". בעיתון האיטלקי "קוֹרִייֶרֶה דֶלָה סֶרָה" פורסמה אז כתבה על "נשרים עבריים צעירים בשמי רומא".

באחת הטיסות בהן השתתף במהלך הקורס נדרש נאור לצלם את הקולוסיאום. "הפניתי את חרטום המטוס למרכז רומא בגובה המותר וצילמתי את המבנה. הייתי כל כך מרוכז בטיסה ובבחירת זווית טובה, עד שלא חשבתי על י.ל. גורדון ועל יצירתו 'בין שיני אריות', המתארת את הקרבתו לאריות של שמעון בר גיורא, ממנהיגי המרד ברומאים, ומלחמת האחים שהביאה לחורבן בית שני ולאובדן עצמאותנו המדינית, אי שם בשנת ה- 70 לספירה", סיפר.

היה זה קורס טיס מספר 1- (מינוס אחת) של חיל האוויר. לפניו התקיים באירופה קורס מינוס 2, שהוא למעשה קורס הטייס הראשון. אחריו התקיים קורס הטייס הראשון של חיל האוויר שנערך על אדמת ישראל.

נאור נולד ב-1927 בעיר ברודי פולין לרחל ונפתלי לרנר. שלוש אחיותיו של אמו עלו לארץ ישראל כחלוצות עוד לפני שנולד. במכתב ששלחו להוריו ב-1926 מארץ ישראל, כתבו יפה, לובה ושרה: "אנו עוסקות בבניין הארץ. מצב רוחנו טוב, עבודתנו קשה אך פרודוקטיבית, אנו שמחות ושרות את שירי הפועל העברי. היה שלג בירושלים רוחות וקור".

יפה ברוידה, דודתו של נאור, שהצילה את חיי המשפחה. בצילום, בשנות ה-20, לפני עלייתה לארץצילום: פנחס נאור

דודה יפה, נהגת טרקטור שסללה את כבישי הארץ, הצילה את חייה של משפחת לרנר. כחלוצה בארץ ישראל היתה מגיעה מדי פעם מהארץ לעיר ברודי בפולין, במסגרת שליחויותיה להכנת הנוער לקראת עלייה לארץ. לאחר שבקשת הסרטיפיקט של אביו של נאור לא נענתה על ידי הבריטים, הציעה לו יפה לרכוש מקצוע טכני, כדי לקבל עדיפות בוויזה. אביו שמע בקולה, למד יציקת פלדה ובזכות תעודת היוצק שלו, זכה לסרטיפיקט המיוחל.

באפריל 1936 יצאה משפחת לרנר למסע מפולין לארץ. סבתא פרידה, דודה פייגה, דודה מניה, דוד יוסף, סבתא רחל, סבא יהושע ובתם לאה - ומלווים רבים נוספים - באו להיפרד מהם. כמה שנים לאחר מכן, כדברי נאור, "כולם אבדו בין הררי האפר ונחלי הדם".

בתום ההפלגה לארץ התיישבה משפחת לרנר במושב רמת הכובש. בלילה הראשון שלהם התעוררו מקול מטחי היריות של המרד הערבי הגדול. אביו של נאור פרם את הבובה "ללקה", שהביא עמו מפולין, הוציא מתוכה חלקי אקדח שהבריח לארץ, והרכיב אותו. אחרי כמה חודשים הם עברו למושב צופית. ביתם פנה לכיוון קלקיליה ומרפסתו דופנה בשקי חול כדי לשמש עמדת שמירה קדמית. מוכתר המושב מסר לאביו של נאור רובה צייד להגנתם. אביו עבד כמנהל בית ספר.

בסוף 1936 דודה שרה באה להיפרד ממשפחתו של נאור, ערב נסיעתה לפריז, לאחר שגורשה מהארץ בידי הבריטים עם הצטרופתה למפלגה הקומוניסטית. הגירוש חרץ את גורלה. כמה שנים לאחר מכן נרצחה עם בנה הפעוט בידי הנאצים. גם דודה לובה גורשה באותן נסיבות, אך שמה פעמיה לברית המועצות, שם הקימה עם בעלה, לאופולד טרפר, את רשת הריגול "התזמורת האדומה", שפעלה במלחמת העולם השנייה.

מקץ כמה שנים עברה משפחת של נאור למושב גן חיים. אחרי בית הספר היסודי יצא ללמוד חשמלאות ב"מכס פיין" בתל אביב. בזכרונותיו כתב על אחת העבודות המעשיות שביצע במסגרת לימודיו ב-1943: תיקון מכונות "אקספרסו" של בית הקפה "ויטמן" ברחוב אלנבי. "מכונת האקספרסו הייתה מערבל שבו הכינו משקה פלאים מגלידה, קפה, מי סודה ומיץ ממותק – לכל מי שיכול היה להרשות לעצמו ולשלם ב-10 מיל של פלסטינה (א"י) המנדטורית", כתב.

פנחס נאורצילום: המשפחה

ב-1944 לקראת סיום הלימודים, הופיע בכיתתו צעיר יפה תואר בשם יגאל אלון, שכבש את התלמידים בלהט דיבורו על התוכנית להקים כוח חדש של "ההגנה", שייקרא "פלוגות מחץ" (פלמ"ח). זמן קצר לאחר מכן, ביום הולדתו ה-17, התגייס נאור לפלמ"ח. במסגרת שירותו השתתף, בין היתר, בהורדת מעפילים.

ב-1946 ביקש לסיים את לימודי התיכון עם תעודת בגרות, ופנה לגימנסיה הרצליה, שם שובץ ללימודים עם בני מחזור ל"ו - מחזור תש"ח, שסיים את לימודיו מוקדם מהמתוכנן, כדי להתגייס למלחמת העצמאות.

במלחמה לא זכה לבסוף לשרת כטייס. לדבריו, לא היו מספיק מטוסים. אחריה פנה ללימודי הנדסת מכונות בטכניון ובהמשך למד לתואר שני ב"השבחת מחצבים". בעשורים הבאים עבד בתפקידים בכירים במפעל האשלג בים המלח ובמכרות הנחושת בתמנע. בהמשך עבד בתחום המזון ב"כור תעשיות".

נאור, תושב רמת השרון, נפטר בחודש ינואר, והותיר את אשתו שרה, שלושה ילדים, שבעה נכדים ושני נינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ