מרים המשקולות שניצל מטבח מינכן

טוביה סוקולסקי נולד בגטו לבוב, היה אלוף פולין בהרמת משקולות בגיל 16 ומונה למאמן הנבחרת הלאומית של ישראל ב-1971. שנה לאחר מכן, כשהמחבלים חדרו לכפר האולימפי, הוא הצליח לעקור את החלון ממקומו ולברוח. בחודש שעבר נפטר בגיל 75

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר אדרת
עופר אדרת

שני אסונות פקדו את טוביה סוקולסקי בהפרש של 30 שנה זה מזה. לשניהם היתה אחראית גרמניה, באופן ישיר או עקיף. הראשון היה רצח אביו בגטו לבוב תחת הכיבוש של גרמניה הנאצית. השני היה רצח חבריו לנבחרת הישראלית באולימפיאדת מינכן, שברקע לו היו מחדלי אבטחה קשים מצדה של גרמניה המערבית.

סוקולסקיצילום: המשפחה

סוקולסקי נולד ב-1942 בגטו לבוב בפולין לאמו ציפורה ולאביו מנדל ברנדווין. כשהיה בן שנה נרצח אביו בין כותלי הגטו והותיר אותו ואת אמו, שהיתה בהיריון. את התינוקת שילדה אמו היא מסרה לנוצרים, ובתמורה קיבלה תעודות מזויפות שבזכותן שרדה עם בנה טוביה את המלחמה בזהות בדויה של נוצרים.

את שם המשפחה סוקולסקי קיבל טוביה מבעלה השני של אמו, אביו החורג. אחרי המלחמה נותרה המשפחה בפולין, שם החלה הקריירה הספורטיבית של סוקולסקי כמרים משקולות. ב-1958, כשהיה בן 16, זכה סוקולסקי, ניצול השואה היהודי, באליפות הנוער של פולין בהרמת משקולות.

סוקולסקי בפולין, לפני עלייתו לארץצילום: המשפחה

שנה לאחר מכן עלה לישראל עם משפחתו, שקבעה את ביתה בקריית חיים. גם בארץ המשיך להצליח. ב-1962 היה שיאן עולם לנוער בהרמת משקולות ואף זכה תשע פעמים ברצף באליפות ישראל. "בנוכחות קהל רב שמילא את אולם בית ההסתדרות המקומי ועשרות בני נוער ומבוגרים אשר צבאו על החלונות מסביב, בגרמם ע"י כך לניפוץ מספר שמשות, השיג המשקולאי טוביה סוקולסקי הישג מהמדרגה הראשונה", דיווח באותה שנה "מעריב".

"שבעה שיאים ישראליים בהרמת משקולות הוצבו באולם קולנוע 'יחיעם' בעכו, שהיה מלא עד אפס מקום, שעה שבו נערכה אליפות ישראל", נכתב ב-1963 ב"על המשמר", כשסוקולסקי קבע שיא נוסף. שנה לאחר מכן דיווח העיתון כי "'הפועל' בראש בהרמת משקולות" בטורניר בינלאומי בזכות הופעתו של סוקולסקי. ב-1965 הוא שב לכותרות כשהתחרה באליפות העולם בטהרן.

ב-1971, עטור הישגים, הוא התמנה למאמן הנבחרת הלאומית בהרמת משקולות, והכין אותה לאולימפיאדה שנערכה שנה לאחר מכן במינכן. איש לא צפה אז, שבמקום בכתבות על הישגי המשלחת, יככב סוקולסקי בכתבות על הטבח, בו נרצחו 11 מחבריה.

סוקולסקיצילום: המשפחה

סוקולסקי היה בין היחידים שהצליחו להימלט מהבניין בו שהתה המשלחת הישראלית בכפר האולימפי במינכן, בטרם השתלטו עליו המחבלים מארגון "ספטמבר השחור".

בשעה 4:30 לפנות בוקר, ב-5 בספטמבר 1972, הוא התעורר לקול צעקתו של מאמן ההיאבקות יוסף גוטפרוינד, חברו לחדר. "ח'ברה, תברחו", צעק גוטפרוינד, שעה שנשען על הדלת וניסה למנוע מהמחבלים לפתוח את הדלת. "מיד באה במחשבתי שזוהי התקפה של ערבים", סיפר סוקולסקי. "ראיתי את המחבל עם המסכה על הפנים וקלצ'ניקוב...במהירות גדולה תפסתי מכנסיים ופיג'מה, בלי נעליים. באופן  אינסטינקטיבי רצתי לכיוון החלון הסגור", סיפר.

את הבריח הנעול של החלון הוא עקר ממקומו, ולאחר מכן קפץ מהחלון למרפסת. "בזמן הקפיצה שמעתי צרור של יריות וזעקה של בן אדם", סיפר. כמה שעות לאחר מכן חווה את הרגע אותו תיאר כ"קשה בחיי". היה זה כשראה את חברי המשלחת החטופים מובלים קשורים בידי המחבלים כשראשיהם שמוטים מטה. "השתוללתי וצרחתי. רופא המשלחת הזריק לי זריקות הרגעה", אמר.

בין 11 הנרצחים בטבח היו שלושת חניכיו של סוקולסקי, מרימי המשקולות יוסף רומנו, דוד ברגר וזאב פרידמן. "זה מראש לא היה מאבק שווה כוחות. היינו כולנו בעלי כוח ואנשים חזקים מאוד פיזית, אך ידינו היו ריקות והם היו מזויינים בקלצ'ניקובים וברימונים", אמר בראיון ליואש אלרואי. במשפחתו מספרים, כי נשא על כתפיו תחושת אשם על שחזר בלי "הילדים שלו" - חניכיו לנבחרת.

בהמשך חזר לעסוק באימון במסגרת ב"מכבי" חיפה וכן כיהן כשופט בתחרות בינלאומיות. עבודתו העיקרית היתה בתחום הביטחוני ב"רפאל". הוא נפטר בחודש שעבר בגיל 75 ממחלה, והותיר את אשתו גילה, שלושה ילדים ושבעה נכדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ