טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2017-1929

מטהרן לבברלי הילס: היהודי האיראני העשיר בעולם

יצחק נזריאן עבד בצעירותו כמלצר וכחשמלאי, אבל אחר כך פרחו עסקיו באיראן. "בנינו את מערכת הביוב של איספהאן", סיפר. בלוס אנג'לס, לשם עבר אחרי המהפכה, הקים סטרטאפ שהחל ממעקב אחר משאיות והפך לתאגיד תקשורת אלחוטית. בשבוע שעבר נפטר בארה"ב

תגובות

כמו הרבה סיפורי סינדרלה מודרניים, גם הביוגרפיה של יצחק נזריאן מתחילה בעוני ובמחסור, ומסתיימת בכמה מיליארדים בחשבון הבנק. את חייו אפשר לסכם במשפט הקליט: "היהודי העני מטהרן, שהפך לעשיר ביהודי איראן".

נזריאן
המשפחה

הוא נולד ב-1929 באיראן. אביו, דוד, היה סוחר משמשים. אמו, גולבהאר ("פרח האביב"), שבעברית נקראה "אביבה", היתה בת למשפחה שהיגרה מטביליסי. כשיצחק היה בן שש מת אביו ואמו החליטה לצאת מהבית כדי להתפרנס בכוחות עצמה. "אישה יהודיה שיוצאת לעבודה שבה פוגשים גברים נחשבת פרוצה", אמר לה אחד מבני המשפחה. "אמי זרקה עליו סולם וברחה. ואני רצתי לחבק אותה", סיפר נזריאן לימים. בהמשך שכרה האם חנות. בחצי ממנה התגוררה עם בניה ובחצי האחר עבדה כתופרת.

אחרי מות האב העניקה האם לנזריאן ולאחיו הצעיר שמות פרטיים פרסיים, "כדי שיהיה קל יותר להיות מעורבים בבית ספר ובחברה", כדבריו. יצחק נקרא מעתה פרויז. אחיו נקרא יונס. לימים סיפר יונס על התנכלויות של נערים מוסלמים מהן סבלו. "הם היו מתנפלים עלינו באלות. לפעמים קרעו לנו את המעיל", אמר. יצחק נזריאן החל לעבוד בגיל 12. "חיינו בעוני קשה. לקחתי כל עבודה מזדמנת", אמר. כשהיה בן 14, עבד כמלצר בבסיס צבאי אמריקאי באיראן. קצין יהודי שהכיר שם סייע לו לצאת להשתלמות בבית ספר מקצועי של תעשיית הרכבות במדינה, שם למד חשמלאות.

יצחק נזריאן - דלג

שנתיים אחר כך יצא לאיטליה לחיפוש פרנסה, שם פגש את שליחי העלייה היהודים. "שמעתי שהיהודים נלחמים על מדינת ישראל", סיפר. משם התגלגל לארץ, והשתתף במלחמת העצמאות כלוחם בגדוד השביעי של חטיבת הנגב. במהלך המלחמה הוא נפצע ברגלו מפיצוץ מוקש.

ב-1951 עבד כנהג בקרייה בתל אביב. בין היתר, הסיע גם את גולדה מאיר, שרת העבודה דאז. "הייתי מגיע לביתה של גולדה...היא היתה יוצאת לחלון, וקוראת: 'יצחק, בוא תעלה ותשתה כוס קפה", סיפר. אחרי שאמו ואחיו הצטרפו אליו לישראל, רכשה המשפחה משאית, "ולאט לאט התחלנו להיכנס לתחום העבודות הקבלניות", כדבריו.

ב-1957, כשבאיראן היתה פריחה כלכלית, אמו הציעה לו ולאחיו לחזור לאיראן, "לעשות כסף, ולשוב". כך הפך לתעשיין ולקבלן גדול באיראן בתקופה בה ישראל מילאה שם תפקיד מרכזי בפיתוח בהיקפים של מאות מיליוני דולרים.

"ללא השכלה או תעודות הפכתי לקבלן מוכר ורציני, ובנינו את מערכת הביוב של איספהאן עם מהנדסים וחברות שהבאנו מהארץ, כולל 'סולל בונה'", סיפר לימים. התקופה הזו הסתיימה ב-1979 עם המהפכה החומייניסטית. בראיון ל"ידיעות אחרונות" סיפר נזריאן, כי עמד בראש משלחת של ראשי הקהילה היהודית, שהוזמנה לפגישה עם חומייני. הפגישה בוטלה ברגע האחרון ובדרכו לביתו, ניגש אליו אחד מאנשי "משמרות המהפכה", והמליץ לו להסתלק מאיראן.

המשפחה עברה ללוס אנג'לס, שם רתם את חושו הטכני לתחום חדש - תקשורת אלחוטית. הוא חבר לאקדמאים שחיפשו פתרון טכני שיאפשר מעקב לווייני אחר כלי רכב כבדים הנעים בכבישי ארה"ב. "ילד פרסי מהגטו של טהרן מציע לשני פרופסורים לאלקטרוניקה רעיון למחקר", תיאר זאת לימים. החברה שהקימו, "קוואלקום", היתה לימים לתאגיד תקשורת אלחוטית ענק.

בהמשך השקיע בחברו נוספות ועסק בפילנתרופיה. עיקר פועלו בארץ היה הקמת "המרכז הישראלי להעצמת האזרח" ב-2003, שמבקש לפעול לשיפור תפקוד הממשל והמגזר הציבורי. "ישראל סובלת מחוסר יציבות פוליטי וחוסר קשר בין האזרח הבוחר לנבחריו בכנסת ובממשל", אמר נזריאן. הוא נפטר בשבוע שעבר בארה"ב והותיר אחריו את אשתו פוראן, ארבעה ילדים, 12 נכדים ושני נינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות