עופר אדרת
עופר אדרת

במשך 31 שנים, בין 1977 ל-2008, כיהן מנחם אריאב כראש עיריית נצרת עילית. כשנכנס לתפקיד היה בן 48. כשפרש - בן 79. בכך הפך לראש העירייה הוותיק והמבוגר ביותר בישראל. החודש נפטר בגיל 88.

אריאב בביקור במפעל עליתצילום: המשפחה

אריאב נולד ב-1929 בעיר ברשטי (Beresti) במחוז גאלאץ (Galai) ברומניה בשם מנחם-מנדל אבדיק. לימים, כשניסה להתחקות אחר מקור שם משפחתו, למד שמוצאו מספרד ושככל הנראה השם המקורי היה "עובדיה" והשתבש במהלך השנים.

אביו, ליאון (אריה), נצר למשפחה בולגרית מאנוסי ספרד, היה סוכן של חברת תבואות ספרדית ורוב ימות השנה נעדר מהבית בשל עסקיו. אמו, אוטיליה, היתה עקרת בית. שמו של אחיו הבכור היה חונה. "חיינו חיים פשוטים למדי. בחצר הבית התרוצצו תרנגולות שהטילו ביצים, ועמדה פרה אחת שנתנה חלב, ממנו הכינה אמא גם חמאה ושמנת. לבית הייתה קומת מרתף גדולה ששימשה כמרתף קירור בו נשמרו מוצרי מזון ועמדו שתיים או שלוש חביות יין", כתב בזכרונותיו.

הוריו של אריאב, אוטיליה וליאון אבדיקצילום: המשפחה

חייו התהפכו ב-1939, כשהיה בן עשר. תחילה מת אביו ממחלה. בהמשך פרצה מלחמת העולם השנייה. ביוני 1941 הכוחות הפשיסטים הרומנים דפקו על דלת בית המשפחה. "פה גרה הז'ידנקה (יהודיה) עם הילד היתום"? שאלו, וגירשו אותם מביתם. כך החל מסע נדודים, במהלכו ברחו ממקום למקום, הסתתרו באסמים ו"אכלנו קליפות של תפוחי אדמה ותירס", כפי שסיפר לימים.

ב-1945 החל הפרק הציוני של חייו, כשהצטרף לתנועת "גורדוניה", וממקום מושבו החדש בבוקרשט עסק בהעלאת יהודים לארץ. בין היתר, סייע לתנועת "הבריחה" ולמפעל ההעפלה שאירגן המוסד לעליה ב'.

תעודת העולה של אריאבצילום: המשפחה
תקועים בשלג בכביש בדרך למסדה צילום: VNAPJV

בתחילת 1948 נעצר בשל פעילותו הציונית. בזכרונותיו כתב, כי שוטרים יהודים קומוניסטים הם שהיו אחראים למעצרו. אחרי כחודשיים בצינוק שוחרר ואת ה' באייר תש"ח כבר חגג כאדם חופשי. בסוף 1949 עלה לישראל על סיפון האוניה "טרנסילבניה". אמו ואחיו כבר היו בארץ.

תחילה עבד בחקלאות בקיבוץ מסדה בעמק הירדן. "החיים במסדה היו חיים בסיסים ולא קלים תמיד... אבל הנופים שהקיפו אותנו היו נופי הכנרת, הגלבוע, הרי הגולן ועמק הירדן, שעליהם, עד לפני זמן לא רב, שרנו בהכשרה ברומניה", כתב. בהמשך עבר לקיבוץ ניר-עם בנגב, שם הכיר את אשתו, לליה ברודר, אף היא עולה מרומניה.

אריאב ואשתו ללילה בחתונתםצילום: המשפחה
Byline לליה, אשתו של אריאב, כמטפלת ילדים בקיבוץ ניר עם. בידיים שלה גד אורון. בתוך העגלה, באמצע, אמנון אברמוביץ צילום: המשפחה

כעת היה אריאב מרכז הקניות של המשק, תפקיד שכלל גם משימה משמחת: הבאת תוצאות בדיקות ההיריון ממרפאת זמנהוף בתל אביב. "כך הייתי הראשון לדעת מי מבנות הקיבוץ נכנסה להריון ומי לא", כתב. בנם הבכור של אריאב ולליה נולד ב-1951. בהמשך קודם אריאב לאחראי על הקניות של המועצה האזורית.

ב-1962 עברו לקריית נצרת - עיירת פיתוח יהודית, שהוקמה חמש שנים קודם לכן על בסיס החזון של ראש הממשלה בן גוריון להקים בגליל עיר עברית קולטת עלייה.  "לקחנו את שלושת ילדינו, מיטות סוכנות, 250 לירות בהן קנינו מקרר על קרח ואת דינה, אמא של לליה, ונסענו צפונה. הנהג שלקח אותנו מניר-עם ראה את העלייה להר בנצרת והודיע שהוא לא ינהג עד למעלה. אז לקחתי את ההגה מידיו ונהגתי", סיפר.

המעבר מקיבוץ בדרום הארץ אל הגליל היה חד. הנופים היו אחרים, שיגרת החיים של אריאב השתנתה וגם השכנים התחלפו. ואולם אריאב, איש מפא"י, שהיה מקורב לרבין ולפרס, השתלב במהרה בהנהגת היישוב, כשנבחר לחבר מועצת הפועלים המקומית. זמן קצר לאחר מכן התמודד עם שביתת עובדים במפעלי "טקסטיל נצרת" של ג'ימי לוי, שדרשו שיפור בתנאים הסוציאליים ומחו על עיכוב בתשלום המשכורות.

לאחר לידתו של ראובן, הבן הבכור. אריאב עם אשתו לילה ובני משפחה נוספיםצילום: המשפחה

מפקד המשטרה במקום, יהושע כספי, אף הוא עולה מרומניה, פנה אל המפגינים ביידיש כדי לדבר אליהם בשפתם, אך שגה וקרא בהתלהבות "אכטונג, אכטונג". "עבור הפועלים, שרבים מהם היו ניצולי שואה, המילים הגרמניות היו כמו סדין אדום, ומהומה אדירה התפתחה במקום. היצרים השתלהבו, התנגשויות אלימות בין המשטרה למפגינים פרצו, ואני עשיתי את דרכי אל המפעל כדי לנסות ולהרגיע את הרוחות", כתב אריאב. אחרי שפרץ את הדלת בבעיטה פנה אריאב אל המפגינים ברומנית וביידיש, הרגיע את הרוחות וליווה את המאבק המשפטי בין העובדים לבעלים.

בהמשך נבחר למזכיר מועצת הפועלים ולאחר מכן לחבר המועצה המקומית בראשות מרדכי אלון. את מירב זמנו הקדיש אריאב להקמת מפעלים חדשים ולקליטת עלייה. "נצרת עילית הייתה באותם הימים כמו כפר קטן. כולם הכירו בה את כולם, כמו במשפחה אחת גדולה", סיפר. המכולת של בייטל הוקמה בעזרת מכרז, אחרי שוועדה מקומית הצביעה בשאלה "מי בעד מכולת".

בית המרקחת הראשון נפתח על ידי "הפולניה", כפי שקראו לה בני המקום, שהיתה הרוקחת של העיירה וכל המכאובים, המחלות וגם הרכילות התנקזו אליה. את החתונות והבריתות ערכו תושבי העיירה בבניין ההסתדרות, שבחגים הפך לבית כנסת ובסופי שבוע היה בית קולנוע מאולתר.

המכולת הראשונה בנצרת עיליתצילום: המשפחה

שלושה מפעלים - אפיפית, עלית וכיתן -  עמדו במרכז העיר, אחד ליד השני, ופעלו 24  שעות ביממה. אריאב סיפר, כי הם היו הלב הפועם של היישוב. "עולים חדשים יכלו להיכנס לעבודה בפס הייצור זמן מועט אחרי הגעתם לעיר. רבים מהם עבדו במשמרות לילה, קיבלו פרמיות על השעות הללו וכך יכלו להתפרנס בכבוד", כתב. לדבריו,  "ריח של שוקולד עמד באוויר, מכונות הטקסטיל זמזמו, חבילות של ופלים ושוקולד היו כמעט בכל בית, והסעות העובדים למשרותיהם פעלו במשך כל שעות היום והלילה והיו כמו דופק של עשייה ושל חיים בתוך העיר".

בהמשך סייע אריאב להקמת מפעלים נוספים בעיר, בהם "פרמה שארפ" לייצור סכיני גילוח ותע"ר (תעשיות רכב נצרת עילית), שייצר קומנדקורים שהשתתפו במלחמת ששת הימים ובהמשך גם הרכיב את המכונית פורד אסקורט. ב-1969 הצטרף לאלה גם מפעל תע"ש, שייצר תחמושת.

עולים חדשים בנצרת עילית, 1963צילום: המשפחה

ב-1977 נבחר אריאב לראשות העיר. הוא ראה בה "מפעל לאומי ציוני" ואת התעשייה שלה הגדיר "מתחמושת, דרך אלקטרוניקה ועד שוקולד". בשנות כהונתו גדלה אוכלוסיית העיר פי 2.5 בתוך עשור (בין 1989 ל-1999) בעקבות העלייה מברית המועצות. לצד זאת, הוא עמד בראש העירייה גם ברגעים קשים כמו מהומות אוקטובר ב-2000 והמתיחות בין ערביי נצרת ויהודי נצרת עילית.

אחד הרגעים ההיסטוריים להם היה שותף היה ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני, בשנת 2000. מסוקו נחת במגרש הכדורגל של נצרת עילית, ואריאב קיבל את פניו בטרם המשיך לנצרת. "המעמד כולו היה מאד מרגש עבורי. אני, פליט שואה, עומד כראש עירייה של עיר יהודית ומקבל את פני ראש הכנסייה הקתולית אשר מאות רבות של מיליונים נושאים אליו את עיניהם ולבם", הוסיף.

אריאב נבחר שבע פעמים לתפקיד וכיהן כראש העירייה עד 2008. כשהביט לאחור, ראה איך היה שותף מרכזי בהפיכתה של נצרת עילית "מיישוב קטן לעיר המחוז ובירת הגליל", כדברי ראש העירייה הנוכחי, רונן פלוט.  

אריאב היה גם ממייסדי ארגון א.מ.י.ר של יוצאי רומניה בישראל, וכיהן כיו"ר הדירקטוריון של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה. אריאב נפטר בתחילת החודש והותיר את רעייתו לליה, שלושה ילדים, שבעה נכדים וחמישה נינים.

אריאב מקבל את פני האפיפיור, שנת 2000צילום: המשפחה
מפעל המכוניות בנצרת עיליתצילום: המשפחה
אריאב עם ראש הממשלה גולדה מאירצילום: המשפחה
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ