2017-1924

אחרי מות: אברהם זלקין, ממייסדי החינוך הציוני-דתי

הוא חינך את "ילדי טהרן", היה ממקימי "בית הספר לדוגמא" בירושלים וזכה בתואר "מחנך למופת" בחינוך הדתי. סיפור חייו של אברהם זלקין

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

אברהם זלקין גילם בדמותו את הישראלי הציוני-דתי, ששילב בין תורה, חינוך, עבודה ושירות של המדינה. הוא נולד ב-1924 כדור חמישי לילדי הארץ להוריו יום-טוב ואסתר רחל בשכונת מאה שערים בירושלים, למד ב"חדר" וב"תלמוד תורה מזרחי", והיה חבר מגיל צעיר בתנועת "בני-עקיבא".

זלקין
זלקיןצילום: המשפחה

ב-1942 סיים את לימודיו בבית המדרש למורים ע"ש הרא"ם ליפשיץ בירושלים. לאחר מכן הצטרף לצוות ההדרכה במוסד הילדים "משק ילדים מוצא" הסמוך לירושלים, ושם הקדיש את זמנו, ביחד עם מי שתהיה לימים רעייתו, הדסה לבית צוובנר, לחינוכם של כ-30 מ"ילדי טהרן" - ניצולי השואה מפולין שהועברו לטהרן ומשם הועלו לארץ ישראל. הדסה, דור שישי בארץ, נולדה למשפחה ציונית שורשית. סבה, הרב אברהם חיים שאג, היה חבר הכנסת הראשון מטעם "המזרחי", מנהל "בית חינוך עיוורים" בירושלים וממייסדי שכונת "בית וגן". 

בצד אהבתו ללימוד תורה למד זלקין באוניברסיטה העברית היסטוריה של עם ישראל וארכיאולוגיה. בראשית שנות ה-60 השתלם באוניברסיטת קולומביה  בניו-יורק, וב-1980 הגיש את עבודת הדוקטור שלו שעסקה בנושא "ההוראה המחזורית של המקרא".

לימים היה מהאבות המייסדים של מערכת החינוך הציונית-דתית בישראל. הוא נמנה עם מקימי "בית הספר לדוגמא" בירושלים שחרט על דגלו את עיקרון השילוב של ילדים מרקעים שונים ומשכונות שונות.

במשך שנים שימש כמחנך וכמנהל בית הספר, ולאחר מכן כמפקח וכסגן מנהל האגף לחינוך דתי במשרד החינוך. בצד התמחותו בהוראת תנ"ך ותורה שבעל-פה, אחד מתחומי עיסוקו העיקריים היה הכשרת מורים הן במכללות להכשרת מורים והן בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן.

ב-1999 היה איש החינוך הראשון שקיבל את התואר "מחנך למופת" בחינוך הדתי, שניתן "לאישיות שפעולתה בתחום החינוך השפיעה על הדור כולו". בשנת 2000 עוטר בתואר "יקיר ירושלים".

את שירותו הביטחוני החל בגיל 15 כשהצטרף לארגון ההגנה. בהמשך היה מראשוני המחלקה הדתית של הפלמ"ח שבסיסה היה בכפר הנוער "עיינות", ושפעלה, בין היתר, בגוש עציון ובגליל העליון. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל, ולחם בגזרת ירושלים. בהמשך שימש שנים רבות כקצין מילואים בצה"ל.

לאחר קום המדינה התגורר בשכונת קטמון בירושלים והיה ממייסדי בית הכנסת "הרמב"ן". בראשית שנות ה-70 עבר עם משפחתו להתגורר בשכונת "בית וגן" בירושלים, היה ממקימי בית הכנסת "אוהב ישראל" ושימש במשך שנים כנשיא הקהילה.

בשנת 1969 נהרג בנו הבכור, בניהו, חבר קיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן, בתאונת טרקטור. 15 שנים לאחר מכן נהרג גם בנו יהודה יחיאל, שנפגע בתאונת דרכים. אשתו הדסה נפטרה לפני כשנה וחצי. הוא הותיר שתי בנות ושני בנים ועשרות נכדים ונינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ