2017-1934

ההיסטוריון שהנגיש את העולם הקלאסי לקוראים הישראלים

פרופ' ישראל שצמן, שנפטר בחודש שעבר, התפרסם בזכות ספרו "תולדות הרפובליקה הרומית" ממנו לומדים דורות של סטודנטים. שמו עלה לכותרות גם עקב החלטה היסטורית שקיבל כשניהל את הספריה הלאומית

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

כמעט כל סטודנט להיסטוריה, שלמד באוניברסיטאות בישראל בעשורים האחרונים, נתקל בספרו של פרופ' ישראל שצמן, "תולדות הרפובליקה הרומית", שראה אור ב-1990. הספר המקיף ועב-הכרס (כ-700 עמודים) שחיבר שצמן, היה חלק מסדרת המופת "תולדות העולם הקלאסי" ("מאגנס"), שנועדה לקהל הישראלי.

שצמן
שצמןצילום: המשפחה

ההיסטוריון פרופ' אוריאל רפפורט כתב כי במוקד עבודתו של שצמן היתה ההבנה שאין דרכים קלות ואין קיצורי דרך במחקר. "כל רעיון או פתרון לקושיה היסטורית מחייב ללכת אל המקורות, קודם כל הראשוניים, יהיו אלה סופרים כותבי יוונית או לטינית או כתביהם של אנשי קומראן ואף דוחות של חפירות ארכיאולוגיות", כתב רפפורט. "יסודיות, מיצוי הידע הקיים, דייקנות ובהירות מאפיינים את חיבוריו", הוסיף.

גם סטודנטים שלא גילו עניין רב בעת העתיקה מצאו ערך רב בספרו של שצמן, שהיה מקור המידע הרחב והרציני ביותר שנכתב בשפה העברית על רומא העתיקה.

שצמן, שנולד ב-1934, גדל בבנימינה. משפחת אביו, אשר שצמן, היתה ממייסדי בנימינה וזכרון יעקב. אמו, דבורה, היתה בת למשפחת שכטר המפורסמת. דודה היה שניאור זלמן שכטר, חוקר הגניזה הקהירית.

ב-1956 עבר שצמן לירושלים ולמד היסטוריה באוניברסיטה העברית. במקביל, לימד בגימנסיה העברית רחביה. "כשהלך ללמוד בירושלים לא היו לו אמביציות יותר מאשר להיות מורה להיסטוריה", אומרת בתו, קרן שצמן. היה זה פרופ' חיים וירשובסקי, שדחף אותו ללימודים מתקדמים.

ב-1967 כתב את הדוקטורט בנושא מצבם הכלכלי של הסנטורים הרומאים מסוף המלחמה הפונית השנייה ועד נפילת הרפובליקה. בהמשך היה למרצה והתקדם עד דרגת פרופסור מן המניין באוניברסיטה.

מתחילת דרכו הקדיש תשומת לב מיוחדת להנגשת ההיסטוריה הקלאסית לקורא העברי ולקהל הרחב ולא הסתפק רק בפרסומים אקדמיים בשפות לועזיות. במסגרת זו, הוא כתב ספר לימוד לבית הספר התיכון (יחד עם אורי רפפורט) וכן ערך את האנציקלופדיה של העולם הקלאסי ("ספריית מעריב").

בין 1979 ל-1984 כיהן כסגן נשיא האוניברסיטה הפתוחה לעניינים אקדמיים, והניח בה את היסודות למערך פיתוח הקורסים של המוסד וכן כתב קורסים בתחום המחקר שלו. במסגרת זו כתב את הספרים "האימפריה הרומית ומורשתה" ו"רומא, אימפריאליזם ואימפריה".

בין 1990 ל-1997 היה מנהל הספריה הלאומית. בין היתר, הוא פעל להעשרת אוספיה מפריטים מרוסיה אחרי נפילת הקומוניזם. ב-1993 הוא החליט לא לרכוש את כתבי היד של יהודה עמיחי מבית המכירות סות'ביס. "לצערי במצב הנוכחי, כשאני לוקח בחשבון צרכים אחרים, איני רואה אפשרות שנוכל לרכוש את האוסף", כתב בהחלטה, שעוררה לימים מחלוקת.

"שצמן ערך את הבדיקות הכספיות, והתברר לו שאין הספריה לא תוכל לעמוד בסכום", אמר לימים רפי וייזר, מנהל מחלקת כתבי יד בספריה. שוויו של האוסף הוערך אז ב-200 אלף דולרים והוא נמכר לבסוף לאוניברסיטת ייל בארה"ב.

התעניינותו בנושאי צבא ומלחמה ברומא הביאה אותו לכתוב גם על הצבא הרומי בארץ ישראל. משם המשיך לכתיבה גם על תולדות ישראל בימי הבית השני ובכלל זה על צבאות החשמונאים והורדוס.

"התפנית בנושאי מחקריו של ישראל אינה רק עניין בבליוגרפי, אלא גם עניין ביוגרפי. בן הארץ, במובן העמוק של המילה, ואחר שרעה בשדות זרים, שב לשדות ארצו, והוא בא מצויד במיטב הכלים", כתב רפפורט.

הוא נפטר ב-24 באוקטובר, והותיר את אשתו תחיה, שלוש בנות ושלוש נכדות. בנו, עומר, נהרג ב-2005 בתאונת דרכים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ