בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

פעיל המחתרת, שחילץ יהודי "במבצע נועז כמו בסרטים"

חרף גילו הצעיר, מנחם ליאור (2017-1928) היה פעיל במחתרת היהודית בבנדין, והציל את חייהם של אחרים. בהמשך יצא למסע מסוכן בדרך אל החופש, שכלל גם הפלגה בספינה רעועה מתחת לאפם של הנאצים, והסתיים בארץ

4תגובות

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה מנחם ליאור ילד בן 11. חרף גילו הצעיר, הוא הצטרף בהמשך לפעילותם החשאית של אביו ודודו,  ממנהיגי המחתרת היהודית בעיר בנדין בפולין. לימים הוא קיבל על כך את אות הלוחם בנאצים.

בנדין, 1910. נקראה "ירושלים ד'זגלמביה"
ארכיון
ליאור בצעירותו בפולין. למד בבית הספר "מזרחי", כפשרה בין עמדת אביו, שרצה שילמד בבית ספר ממלכתי, לסבו, שביקש שילמד בחדר
המשפחה

אחת הפעולות בהן השתתף הייתה הצלתו של יהודי בשם שמעון פרוסט, שנורה בידי הגרמנים, נתפס ואושפז בבית חולים. את מבצע החילוץ שלו תיאר כך: "זה מבצע כמו שמתואר בסרטים. שלחנו בחורה יפיפייה כפיתיון שתעסיק את השוטרים, ואנחנו נכנסנו לבית החולים והוצאנו את שמעון, לבוש בבגדי אישה", סיפר ליאור לימים.

ליאור נולד ב-1928 לדוד ליוֶר ומרים לבית קמינר. משפחתו השתייכה לחסידות גור. ליאור נשלח להתחנך בבית הספר "מזרחי", כפשרה בין עמדת אביו, שרצה שהילד ילמד בבית ספר ממלכתי, לבין רצון סבו, שביקש שילמד בחדר. במקביל, הוא התחנך בתנועת הנוער החלוצית "גורדוניה", שהיתה מהתנועות הציוניות הגדולות בפולין. 

מנחם ליאור
המשפחה
בית הכנסת המשוחזר בבנדין
ארגון יוצאי זגלמביה

ב-1943, עם חיסול הגטו ושליחת תושביו למחנה השמדה, הצליחו ליאור והוריו להימלט מהגרמנים בעזרת פעילים מהמחתרת הפולנית. הם יצאו למסע קשה ומסוכן שנמשך שבעה חודשים והסתיים בארץ ישראל. במהלכו, הבריחו את הגבולות בפולין, סלובקיה, הונגריה ורומניה.

"התמודדנו עם קשיים עצומים. היה זה ליל חורף, חושך, שלג עמוק, וקור מקפיא. בוססנו בשלג העמוק דבר שהקשה מאד על ההליכה. נדרשנו להיזהר כל הזמן שלא נתפס", כתב על אחד השלבים במסע. "במאמצים  עילאיים טפסנו על ההר. בשלב מסוים עקב השלג העמוק לא יכלה אמי להמשיך לטפס. קשרתי אותה אלי בחגורת מכנסי, וכך בכוחות משותפים הגענו לפסגה", הוסיף.

סרטון על בנדין - דלג

בפלוישט שברומניה הם ניצלו מהפצצה של שדות נפט על ידי בעלות הברית. משם הם המשיכו לאיסטנבול בספינה הרעועה "קזבק", שעל סיפונה הצטופפו מאות פליטים. נוסעי הספינה זיהו שרב החובל שינה את כיוון הפלגת הספינה בניסיון להסגיר אותם לגרמנים, ונאלצו לשלם לו דמי כופר. בהמשך נעצרה הספינה ע"י צוללת גרמנית, ורק לאחר שעלה בידי הקברניט לשכנע את הגרמנים שהנוסעים הם פועלים רומנים - היא הורשתה להמשיך בדרכה. לפליטים שהפליגו באנייה אחרת, שיצאה לדרכה במקביל, לא היה מזל כזה והיא טובעה בטיל טורפדו על ידי משחתת גרמנית.

מטורקיה המשיכו ליאור והוריו, מלווים בחיילים בריטים, ברכבת משא דרך סוריה ולבנון עד שהגיעו למחנה המעצר בעתלית ומשם לתל אביב. בארץ ישראל הצטרף ליאור לגרעין "עליית הנוער" והתחנך בתנועה הקיבוצית.

ליאור, משמאל, בהופעה בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, 1946
המשפחה
ליאור ב-1969, כראש לשכתו של מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן
המשפחה

ב-1946 הוא נשא נאום, כנציג ילדי השואה, בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, שבפניה העידו גם ויצמן ובן גוריון. באותה שנה התגייס ל"הגנה" ו"בשבת השחורה" נעצר בידי הבריטים ושהה כאסיר בלטרון וברפיח. על פעילותו בתקופה זו זכה לעיטור לוחמי המדינה (על"ה).

לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר השתתף ליאור בליווי שיירות בדרך לירושלים הנצורה. במלחמת העצמאות הוא לחם בקרבות בעיר העתיקה. בשנים 1951 עד 1974 שירת כקצין בחיל האוויר. בין תפקידיו: ראש מדור סטטיסטיקה, ראש לשכת מפקד חיל האוויר ויועץ לתקציבים ולמשק. את שירותו סיים בדרגת אל"מ.

במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו. את האות "א" הוסיף לשם משפחתו המקורי, ליוֶר, ושינה אותו ל"ליאור". לאחר שחרורו מצה"ל כיהן במגוון תפקידים בכירים במגזר הציבורי, בהם באוניברסיטת תל-אביב, בחברת התעופה קאל, באל-על ובעיריית תל-אביב, שם היה מנהל אגף התקציבים ומבקר העירייה.

במקביל, עסק בפעילות התנדבותית ענפה בתפקידים שונים וכן עמד בראש הארגון העולמי של יוצאי זגלמביה, האזור בו נולד. ב-2003 הוא חשף את קיומו של בית כנסת "מזרחי" בבנדין שהוסב למחסן פחמים. בעקבות כך שוחזר בית הכנסת. ב-2006 סייע להבאת יומן שכתבה חברתו מילדות בתנועת גורדוניה, רותקה לסקר, ל-"יד ושם".

הוא הותיר את אשתו הנקה לבית שולוביץ, ניצולת שואה מלודג', שלושה ילדים וארבעה נכדים.

ליאור מספר על החיים בגטו בנדין
המשפחה
ליאור עם אשתו הנקה ומשפחתם
המשפחה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו