בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1937

האב השכול שאיתר חיילים שמקום קבורתם לא נודע

השופט ארי תיבון, שהתפרסם כשפסק כי קיבוץ יכול לפתוח חנויות בשבת, ניצל את כישוריו כחוקר וכבלש להתנדבות ביחידה לאיתור נעדרים. "כמי שאיבד ילד, אני יודע שאם אני מסייע למשפחות להגיע ליקיריהן, אני עושה דבר גדול"

תגובות
ארי תיבון
המשפחה

בעשור השמיני לחייו, כשמאחוריו קריירה כשופט, התנדב סא"ל במיל' ארי תיבון ביחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) של צה"ל, כדי לחפש מידע על חללים מ-1948, שמקום קבורתם אינו נודע. ברקע לכך היתה העובדה כי איבד את בנו הבכור, עוז, שהיה הרופא החטיבתי בחברון, ונפל במארב ירי של מחבלים ב-1996. "אני אב שכול. אני יודע מה המשמעות של לאבד ילד ואני יודע שאם אני מסייע למשפחות להגיע ליקיריהן, אני עושה דבר גדול", אמר בראיון ל"מעריב".

העובדה כי עבד לפני כן כשופט סייעה להצלחתו באית"ן. "כשופט, אתה גם בלש. אתה מגיע לתיק, מצרף את העובדות של שני הצדדים וצריך להגיע למסקנה. זה דומה מאוד לעשייתך כחוקר. אתה צריך לדעת לפענח תיק ולראות את האדם שמאחוריו. זו מלאכה מרתקת", סיפר בראיון ל"מיינט".

תיבון נולד בירושלים ב-1937 לאמו לאה ולאביו דב שטראובאום, שעלו לארץ מפולין. אביו, שבמשפחה תואר כ"עיתונאי, עו"ד ומרגל", עבד במחלקת ההסברה של הסוכנות. תיבון גדל בשכונת רחביה, למד בתיכון בית הכרם (לימים: התיכון ליד האוניברסיטה) ובכדורי.

לאחר שירות צבאי בנח"ל, עסק בחקלאות בקיבוץ יזרעאל ובהמשך בנגב. ב-1966 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית. ב-1997, אחרי שעסק בעבודות שונות, בהן במחלקת ההתיישבות של הסוכנות, בנציבות שירות המדינה, כמנהל כוח אדם וכעורך דין, מונה לשופט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

באחד מפסקי הדין שנתן, ביטל תיבון קנס שניתן לקיבוץ צרעה, שהפעיל בשבתות חנויות. הוא קבע, כי לא ניתן להגדיר את דתו של גוף מופשט כמו קיבוץ, ועל כן אי אפשר לקבוע כי יום המנוחה המחייב אותו הוא שבת. המדינה ערערה על הפסיקה, והיא בוטלה. בתיק השני, בתביעה של העיתונאיות כרמלה מנשה ושלי יחימוביץ', הוא פסק כי עובדי רשות השידור רשאים להתראיין בכלי תקשורת אחרים ללא אישור מהמנכ"ל, והגן בכך על חופש הביטוי.

בפנסיה התנדב כשופט בבית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון וב־2006 התנדב באית"ן. באחד התיקים בהם טיפל נדרש לשכנע את אחיו של לוחם בגדוד 42 של חטיבת קרייתי, שנהרג ב-1948, להתיר להם לבצע בדיקות דנ"א לבני משפחתו, כדי להשוות אותם לשרידי עצמותיו. 

המשימה היתה מורכבת. "האח כעס מאוד על צה"ל. ידעתי שאני צריך לדבר איתו ושזה לא יהיה קל, אבל עשיתי את זה", סיפר. לבסוף הוא איתר את האח בבית קפה בתל אביב, אך תגובתו היתה: "תעזבו אותי". בהמשך חזר לשם תיבון פעם אחר פעם, עד שבפעם השלישית הצליח לשכנע את האח לא להתנגד. "טוב, תעשו מה שאתם רוצים", הוא אמר. בבדיקת דנ"א שנלקח מאחייניו של החלל נמצאה התאמה, שסללה את הדרך לעריכת טקס הלווייה.

ב-2014 תיבון סייע לפענח גם את תיקו של אלמוני, שנהרג ביולי 1948 ונקבר בבית הקברות בנחלת יצחק. בבדיקתו התברר כי החלל הוא יהושע חבר, עולה מסוריה, שהיה חייל בן 19 כשנהרג במבצע דני ברמלה. תיבון גילה כי חבר נפגע מאש אויב בעת שחבריו לפלוגה נסוגו, וכי כוחות שנשלחו לחפשו לא הצליחו לאתר את גופתו.

בדיעבד התברר, כי הוא פונה לבית החולים בלי תעודות מזהות, ולכן נקבר כאלמוני. גם תיק זה פוענח באמצעות בדיקת דנ"א. "לחבר היתה אחות, וילדיה שמחו לתת דגימות רוק כדי לסייע לחקירה. בבדיקת דנ"א לעצמותיו של החלל, נמצאה התאמה מלאה", אמר תיבון.

דורית פרי מעמותת "לתת פנים לנופלים" ספדה לתיבון כמי ש"לא חסך מאמצים באיתור הנעדרים ממערכות ישראל ומתן שם וסיפור ל'פלונים ואלמונים'". במרכזו של התיק האחרון עליו עבד עמד ניסיון לאתר פרטים על יעקב זריהן, שעלה לישראל מקזבלנקה במרוקו, נהרג באזור שער הגיא במלחמת העצמאות, ומוגדר כחלל שמקום קבורתו אינו נודע.

בנו עוז נפל ב-1996. אשתו, נילי, מתה כמה שנים לאחר מכן. תיבון מת בשבוע שעבר והותיר שתי בנות ובת זוג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו