בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאנאלפביתיות לאוניברסיטה: המורה שביערה את הבערות

התלמידים של ד"ר אורה גרבלסקי היו פועלות חרוצות, טרקטוריסטים ועוזרות בית. העובדה שכולם היו מבוגרים, שכבר מזמן היו אמורים לסיים את ביה"ס היסודי, לא ריפתה את ידיה ואת ידיהם. סיפורה של הצעירה שהאמינה במבוגרים, ונפטרה בחודש שעבר

20תגובות
חיילת מעניקה שיעור לתושבות מעלות ב-1965
משה פרידן / לע"מ

בבית הספר הייחודי שניהלה אורה גרבלסקי בשנות ה-60 בירושלים התקבצו יחד עוזרות בית, פועלות חרוצות, טרקטוריסטים ופועלי בניין. המכנה המשותף שלהם היה היותם מבוגרים אנאלפביתים, שמאסו בבערות. ההצלחה היתה גדולה. המפעל הייחודי הזה הצליח להוביל את בוגריו מאנאלפבתיות לתעודת בגרות ולעתים גם לאוניברסיטה. "חוללנו מהפכה", אמרה­­­ גרבלסקי ב-1965. "בית הספר משנה את חייו של כל אחד מהתלמידים שלנו. הם יוצאים מכאן אנשים אחרים".

אחד התלמידים שלה היה ניצול שואה מהונגריה, בן 38, שעבד כדוור. "אולי אני יכול להתקדם בחיים, אולי אני עוד מסוגל ללמוד", אמר אז. תלמידה אחרת היתה אם לשישה ילדים, שעלתה מעיראק. היא נרשמה ללימודים לאחר שבנה הקטן שאל אותה מדוע אינה מסוגלת לקרוא את המכתב ששלחה לה המורה. אישה אחרת, עוזרת בית בודדה, ריגשה מאוד את גרבלסקי, לאחר שאמרה לה: "מעתה לא אהיה עוד בודדה. הספר - רעי".

גרבלסקי נולדה בירושלים ב-1932 למשפחת גולדברג, וגדלה בקריית חיים. הוריה היו חלוצים שעלו מפולין. את שם המשפחה, שפירושו "הר זהב", עיברתה המשפחה ל"הררי". "המשפחה האמידה התגאתה בכך שוויתרה על ה'גולד' כי באה לארץ ממניעים אחרים", אמרה בתה.

חיילת מלמדת אישה מבוגרת לקרוא ולכתוב, מושב עלמה, 1965
משה פרידן / לע"מ

בתחום החינוך למבוגרים החלה גרבלסקי לעסוק עוד בתחילת שנות ה-50. בין היתר, ב-1958, כשבמשרד החינוך הכריזו לראשונה על מבצע "ביעור בערות", היא השתתפה בו באופן פעיל, כשהיתה אחראית על הפעלתם של סטודנטים במאה מושבים ברחבי הארץ, שם הם "עברו מבית לבית, לימדו וסייעו בכל הנדרש", כדבריה. ב-1961 התברר, כי מעל רבע מיליון ישראלים לא ידעו קרוא וכתוב בשום שפה.  בהמשך, ב-1964, השתתפה גרבלסקי גם בתוכנית הלאומית לביעור הבערות עליה ניצח יצחק נבון, שהיה אז ראש אגף במשרד החינוך ולימים נשיא המדינה.

גרבלסקי פיתחה את הנושא גם בעבודתה בחוג להוראת מבוגרים במכללת דוד ילין בירושלים ובתוכנית תהיל"ה (ראשי תיבות של תוכנית השכלה ייחודית/יסודית ללומד המבוגר),  שנוסדה ב-1978 כמערכת ארצית ללימוד קריאה, כתיבה והשכלה יסודית למבוגרים. במרוצת השנים השתתפו בתוכנית עשרות אלפי ישראלים, שלמדו בעשרות מרכזים ברחבי הארץ.

ביעור הבערות - דלג

"עד אז, הגישה של המדינה היתה לוותר על המבוגרים ולהשקיע בחינוך הילדים. אמא שלי אמרה שלא מאוחר ללמד גם את המבוגרים. היא האמינה בפוטנציאל של כל אחד מהם", אמר בנה, אריק.

את שיטות ההוראה הייחודיות של גרבלסקי למדו ברחבי העולם. היא הופיעה בכנסים בינלאומיים, בין היתר בפני אונסק"ו, ארגון החינוך של האו"ם. בשנות ה-60 הרצתה גם בטהרן, כפי שדיווחה בזמן אמת העיתונאית תהילה עופר, שהתלוותה לאחד מביקוריה שם. שיטות הלימוד שלה יושמו גם באפריקה.

גרבלסקי
המשפחה
גרבלסקי בשנות ה-60 בכנס בינלאומי
המשפחה

עבודת הדוקטורט, שכתבה באוניברסיטה העברית, פורסמה תחת הכותרת "מה חדש בחדשות בעולמם של מבוגרים מעוטי השכלה". בעבודתה טענה כי אמצעי התקשורת אינם משקיעים כל מאמץ כדי לברר האם ישנם אנשים המתקשים להבין את המסרים שלהם כך שהעיתונאים מדברים למעשה אל קהל מדומיין הדומה להם ובכך מנציחים פערים ואליטיזם חברתי. היא המליצה להקנות ללומד המבוגר כלים לפיענוח ולהבנה של העולם שאינו מכיר. בנה מספר כי בעקבות מחקרה שונה הסגנון של מהדורות החדשות בישראל, כך שגם אנשים חסרי השכלה יוכלו להבינן. פרסום נוסף פרי עטה, ספרה "מאנאלפביתיות לאלפביתיות", זכה אף הוא להצלחה, ותורגם לאנגלית.

בעלה, יחיאל גרבלסקי, יליד ירושלים, ניהל את מפעל השיש שהקים אביו בבירה. אבני השיש שלו הונחו ברחבת הכותל המערבי, בטיילת ארמון הנציב, בבית המשפט העליון ובמבנה החדש של משרד החוץ. יחיאל נפטר בחודש פברואר האחרון. אורה רעייתו נפטרה חודשיים אחריו, באמצע החודש הנוכחי, והותירה שלושה ילדים (אריק וחנן, שמנהלים את המפעל, וד"ר צפירה גרבלסקי, מומחית לתקשורת מהקריה האקדמית אונו),  ותשעה נכדים. במשפחה מספרים, כי עד יומה האחרון אנשים היו עוצרים אותה ברחוב ומודים לה על כך ששינתה את חייהם ולימדה אותם קרוא וכתוב בגיל מבוגר.

כתבה של תהילה עופר על גרבלסקי, 1966, "הארץ"
הארץ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו