${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2018-1933

בין פחי האשפה למכירות הפומביות: סיפורו של ירי רימון

במקצועו היה מהנדס אווירונאוטיקה, אך מאז יצא לפנסיה הפך לאחד מאספני ה"ישראליאנה" החשובים בארץ. "לאסוף זה כמו לחטט לאנשים בחיים, לפעמים זה מעניין", אמר ירמיהו רימון, שנפטר לאחרונה

7תגובות
רימון בסרט "אספנות, מחלת געגועים", מתוך התערוכה: "לאסוף חיפה", מוזיאון העיר חיפה
מוזיאון העיר חיפה

את האוסף הייחודי שלו טיפח ד"ר ירמיהו רימון במשך עשרות שנים. חלק מהפריטים בו הוא מצא בפחי אשפה. אחרים רכש בשוקי פשפשים, מסוחרים, בירידים ובמכירות פומביות. עם מותו, בפברואר האחרון, הוא הותיר אחריו את אחד האוספים החשובים בתחום הנקרא "ישראליאנה", המתעד פיסות נוסטלגיה ישראלית.

באספנות שלו ראה רימון הרבה יותר מתחביב. מבחינתו היתה זו "שליחות שנועדה להציל, לשמר ולתעד פריטים חשובים, כדי להחיות את רוח התקופה של זמנים עברו ולהנחילה לציבור רחב ככל האפשר, בייחוד לדור הצעיר".

אחד הפריטים באוסף שלו היתה גלויה נדירה, ששלח בשנת 1900 תושב ירושלים אל אחיו באמריקה באמצעות הדואר האוסטרי. בגלויה מוצגים מראות קלאסיים מארץ ישראל והסביבה - שער הרחמים בירושלים, המושבה החדשה פתח תקוה והעיר צידון.  "גם אם לא השמעתיך בשורות טובות מאוד, אקווה לאדוני כי מהיום והלאה יוטב גורלי ואשמיעך אך טובות", נכתב בה.

גמלים בין חיפה לעכו. צילום של יעקב בן דב. מתוך אוסף ירמיהו רימון
מוזיאון העיר חיפה

"לאסוף שנות טובות זה קצת כמו לחטט לאנשים בחיים. וזה לפעמים הכי מעניין", אמר רימון בראיון ל"ישראל היום". אוספיו כללו ספרי מסע, תיירות ומחקר על ארץ ישראל; גלויות מצוירות ומצולמות וכרטיסי ברכה לשנה החדשה; כרזות ומפות; ותצלומים של חשובי הצלמים בארץ.

בין היתר, הוא שמר פריטים כמו גלויה ששלח טרומפלדור להוריו מהשבי במלחמת רוסיה-יפן ב-1905; מלחייה ממחנה המעצר במאוריציוס; פסנתר מינאטורי שנוצר במחנה המעפילים בקפריסין; כיסוי לצלחת ליל הסדר עם ציטוט מדברי בלפור; גלויה של אסירי ציון בכלא עכו משנת תרצ"ח, בה מופיעה הכיתוב "מדינת ישראל" עשור לפני שקמה; וקופסת ממתקים מ-1948.

כרזת תעמולה של מפא"י, מועד לא ידוע. מתוך אוסף ירמיהו ושושנה רימון
מוזיאון העיר חיפה

כמי שנולד ב-1933 בחיפה וחווה מקרוב את ההיסטוריה שהתרחשה לנגד עיניו, הוא חש כי הוא "משמר את האירוע המכונן הגדול ביותר, המרתק ביותר שקרה לעם היהודי מזה אלפיים שנה". לדבריו, "האוספים מזכירים לי את הדרמות הגדולות שליוו את חיינו".

כאספן פרטי, הוא הכיר בכך שהוא ממלא תפקיד שהמדינה ומוסדותיה לא תמיד יכולים, רוצים או מצליחים בו - תיעוד העבר שלה בדרך קצת שונה מזה של היסטוריונים באקדמיה. "לאספנות הפרטית יש תרומה חשובה לשימור ולתיעוד ההיסטוריה והתרבות של המדינה, בכך שהיא מצילה מאבדון ומתהום הנשייה פריטים חשובים. ללא הפעולות של האספנים, הפריטים הללו היו נעלמים ואובדים", הוא אמר.

פרסומת לסבון לתינוק. מתוך אוסף ירמיהו ושושנה רימון
מוזיאון העיר חיפה

ההיסטוריון ד"ר מרדכי נאור אמר כי רימון "היה אספן אדיר של חומר היסטורי על ארץ ישראל" וכי בביתו היה לו ארכיון בן עשרות אלי פריטים.

אחד מנושאי האיסוף המרכזיים שלו היה תולדות חיפה, מהתקופה העות'מאנית ועד שלהי המאה העשרים. האוסף החיפאי שלו, אותו טיפח במשך למעלה מ-30 שנה, כלל כ-7,000 פריטים. בשנה שעברה הוא מכר אותו בשלמותו למוזיאון העיר חיפה, שם מוצג חלקו בתערוכה בשם "לאסוף חיפה", שאצרו עינבר דרור לקס וליאת מרגלית. בשנים האחרונות הוא מכר גם אוספים אחרים לאספנים ולגופים ציבוריים אחרים.         

את תחביבו ירש רימון מאביו, שמואל, שעלה לחיפה מאוקראינה, והיה מהבוגרים הראשונים של הטכניון. כמהנדס היה שותף לבניית מבנים רבים בעיר. במלחמת העולם השנייה, כשעבודות הבנייה צומצמו, הוא התרכז באיסוף אמנות יהודית. רימון נהג להתלוות אל אביו בביקורים במוזיאונים ובשיטוטים בחנויות  עתיקות ואמנות.

טנקים בריטים בעיר התחתית בחיפה, 1938. צלם לא ידוע. מתוך אוסף ירמיהו ושושנה רימון
מוזיאון העיר חיפה

לאחר שסיים את בית הספר הריאלי בחיפה יצא רימון לשירות צבאי בנח"ל והיה חבר בקיבוץ תל קציר במשך ארבע שנים. באותה תקופה הכיר רימון את אשתו שושנה, בתו של חרט חותמות בדואר ישראל ואספנית בולים. בניסיון לרכוש את חיבתה החל רימון לטפח את אוסף הבולים שלה.

ואולם את עיקר זמנו הקדיש בשנים הבאות לקריירה בתחום אחר לגמרי. בין 1962-1955 השלים תואר ראשון ושני בהנדסה אווירונאוטית בטכניון ובהמשך יצא לדוקטורט באוניברסיטת פריסטון בארה"ב. את עבודת הפוסט-דוקטורט עשה במעבדות המחקר של צי ארה"ב. לאחר שובו לארץ, ב-1970, עבד כראש מחלקת מדעי המחשב של מרכז החישוב של רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) עד פרישתו ב-1993, כשהיה בן 60. מאז התמקד באספנות. "זו לא עבודה. אלה כל החיים שלי", אמר. הוא הותיר את אשתו שושנה, ילדים ונכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#